Page 168 - ורד נועם סופי לאתר
P. 168

‫פרק ב‬

                   ‫‪ 	18‬חרש ישברו כי טמאים המה ולוא יטהרו עוד עד‬
                                                     ‫‪ 	19‬לעולם‪415‬‬

‫לפנינו קבוצת הלכות שאין זכר להן במקרא גופו‪ :‬האישה שמת עוברה טמאה‬
‫כקבר כל עוד הוולד במעיה‪ .‬היא מטמאת כל בית שתבוא אליו (והנוגע בו יטמא‬
‫עד הערב)‪ ,‬את הכלים שבו ואת כל מי שיבוא אליו‪ .‬דרכי הטיהור של האדם‬
‫והכלים דומים מאוד לתיאור המופיע בהקשר של טיהור בית המת (לעיל‪ ,‬מט)‪,‬‬

                                      ‫ופרטיהם נידונו לעיל (ב‪ II 3‬ו–ב‪416.)II 4‬‬
‫דיניו של העובר ומעמדו המשפטי והמוסרי ביחס ָל ֵאם הם מן הנושאים‬
‫המרתקים מן ההיבט האונטולוגי והמוסרי כאחד‪ ,‬ושאלת טומאתו של עובר מת‬
‫היא סניף לבעיה הכללית‪ .‬ההלכה הקומראנית‪ ,‬כמוה כשיטות משפטיות אחרות‬
‫בעולם העתיק‪ ,‬תופסת את העובר כיצור נפרד‪ .‬על כן היא אוסרת שחיטתה של‬
‫בהמה מעוברת משום ‘אותו ואת בנו'‪ ,‬ומחייבת שחיטה של עובר הנמצא במעי‬
‫בהמה מתה‪ 417.‬משה ויינפלד תלה את החומרה הכללית שנהגה הכת בדין העובר‬
‫בהשפעתה של השקפה קרובה שרווחה בעולם ההלניסטי‪ 418.‬הטומאה המיוחסת‬
‫לעובר המת במעי אמו מובנת היטב על הרקע הזה‪ ,‬שהרי הוא נחשב ברייה‬
‫לעצמה ועל כן הוא טמא ומטמא כמת גדול‪ .‬הכת לא הכירה במונח דומה למה‬
‫שנקרא בספרות חז"ל המאוחרת ‘טומאה בלועה'‪ 419,‬ולכן פסקה שהעובר מטמא‬
‫את אמו מבפנים‪ ,‬ושהטומאה מתפשטת אל מעבר לגוף האישה המכילה את הוולד‬

    ‫ומטמאת גם את הבית הסובב אותה ואת כליו‪ ,‬כדין טומאת אהל במת רגיל‪.‬‬
‫ההלכה התנאית מתבלטת בייחודה בכל הנוגע לעוברים‪ .‬לשיטתה‪ ,‬אין‬

‫‪ 4	 15‬מגילת המקדש נ (מהדורת קימרון‪ ,‬עמ' ‪ ;73‬מהדורת ידין‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .)158-157‬על המסומן‬
        ‫בקו ראו ההערות לקטע הקודם‪ .‬לדין האישה ההרה ראו גם נעם‪ ,‬ספרות קומראן‪.‬‬
           ‫‪ 4	 16‬על הסגנון ומקורותיו ראו הערות ידין‪ ,‬מגילת המקדש‪ ,‬ידין‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.158-157‬‬

‫‪ 4	 17‬מגילת המקדש נב‪( 7-5 :‬מהדורת קימרון‪ ,‬עמ' ‪ ;)76‬ממ"ת ב‪( 38-36 :‬עמ' ‪4Q270 2 ii ;)50‬‬
‫‪ ,15-16‬ברית דמשק‪ ,‬באומגרטן‪ ,‬עמ' ‪ .144‬פרפרזה קומראנית על שמות כא כב‪-‬כה‪ ,‬לעניין‬
‫נוגף אישה הרה‪ ,‬ב–‪ 4Q251‬קטע ‪ ,13‬ראו שמש‪ ,‬מדרש משפטים‪ ,‬עמ' ‪ .30-26‬דיון בנושא‬
‫בכלל ראו מגילת המקדש‪ ,‬ידין‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;243-242‬ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪( 157‬ראו שם על שיטת‬
‫פילון ועל ההלכה הקראית‪ ,‬הקרובות לתפיסה הקומראנית); באומגרטן‪ ,‬חיי עובר; הנ"ל‪,‬‬

                                                                  ‫ברית דמשק‪ ,‬עמ' ‪.146‬‬
                                                     ‫‪ 4	 18‬ויינפלד‪ ,‬עובר‪ ,‬עמ' ‪.142 ,136-135‬‬
‫‪ 4	 19‬המונח אמנם התחדש רק בתלמוד הבבלי‪ .‬ראו בבלי‪ ,‬חולין עא ע"א‪-‬ע"ב; נדה‪ ,‬מב ע"א‪-‬‬
‫ע"ב‪ .‬אבל מצד הדין עצמו‪ ,‬כבר התפיסה התנאית גרסה שטומאה כזאת אינה מטמאת‬
          ‫אפילו את הנמצא עמה בתוך הגוף‪ .‬ראו הדיון להלן‪ ,‬ובהרחבה בפרק ד‪ ,‬א‪.III 5‬‬

                                 ‫] ‪[ 158‬‬
   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173