Page 163 - ורד נועם סופי לאתר
P. 163

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫במילה ‘נפש' כדי לדרוש ממנה את טומאת הדם‪ 389,‬כי אם מהלכת בדרך משלה‪,‬‬
‫אלא שדרך זו סתומה ומעוררת תמיהה‪ .‬עם זה‪ ,‬בעיון שני אפשר שהיא חושפת‬

                                      ‫את שורשה האמתי של ההלכה העתיקה‪:‬‬

                                                      ‫[א] ‘הנוגע במת' —‬
                                  ‫יכול כל שהוא? א'‪ 390‬שוב‪‘ :‬במת'‪391]...[ .‬‬
                                  ‫הא מה הדבר‪ ,‬אחר שריבה הכתוב‪ ,‬מיעט‪.‬‬
                         ‫אמרו‪ :‬כזית מן המת טמא‪ ,‬שכן היא תחילת יצירתו‪.‬‬
‫[ב] אין לי אלא הנוגע בכזי[ת] מן המת ומנ' אף הנוגע בעצם? תל' לו' ‘או בעצם'‪.‬‬

                                     ‫יכול כל שהוא? א'‪ 392‬שוב‪‘ :‬בעצם'‪393.‬‬
                                  ‫הא מה הדבר‪ ,‬אחר שריבה הכתוב‪ ,‬מיעט‪.‬‬
                                ‫אמ[רו‪ :‬עצם] כשעורה מטמא במגע ובמשא‪.‬‬

                                                                 ‫[‪394]...‬‬
‫[ג] אין לי אלא הנוגע במת ובעצם‪ ,‬ומ[נ']‪ 395‬אף הנוגע בדם? [תל' לו']‪‘ :‬או בדם'‪.‬‬

                                        ‫יכול כל שהוא? [א']‪ 396‬שוב‪‘ :‬בדם'‪.‬‬
                        ‫כמה הוא דמו שלאדם‪ ,‬שיעורו [בבינוני]ת רביעית‪397.‬‬

‫‪ 	389‬מ'נפש' נלמד שם רק דם תבוסה‪/‬תפוסה‪' :‬ומנ' לרבות דם תפוסה‪ ,‬תל' לו' נפש' (עמ' ‪;307‬‬
                                                             ‫ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪.)217‬‬
                                                                        ‫‪ 3	 90‬קיצור של 'אמר'‪.‬‬

                ‫‪ 3	 91‬החוליה שהושמטה מציעה ששיעור המת לטמא הוא כעדשה‪ ,‬ודוחה זאת‪.‬‬
                                                                        ‫‪ 	392‬קיצור של 'אמר'‪.‬‬

‫‪ 	393‬כאן מצוי בקטע הגניזה משפט שלדעת אפשטיין אין כאן מקומו‪ .‬ראו אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ'‬
                                                               ‫‪ 62‬הערה לשורות ‪.29-28‬‬

‫‪ 3	 94‬כאן דילגתי על חוליה שעניינה בטומאת עצם מן החי‪ .‬חוליה זו הובאה ונידונה לעיל‪ ,‬ג‪.1‬‬
‫‪ 	395‬ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪ :217‬ומכ‪ .‬אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ' ‪ ,63‬קרא‪ :‬ומנ'‪ .‬כך או כך‪ ,‬לפנינו‬

      ‫ודאי קיצור של 'ומנין'‪ ,‬שנשתבש בקטע הגניזה‪ ,‬וכך גם גרסת הילקוט‪ ,‬וראו להלן‪.‬‬
‫‪ 	396‬אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ' ‪ 63‬הערה לשורה ‪ ,3‬מציע שהא' שהייתה קיצור של '[אמר] שוב'‬
‫הועברה בטעות אל סופו של הצירוף 'כל שהו' לפניה‪ ,‬שלכתחילה נכתב חסר‪ ,‬כפי שנפוץ‬
‫בכתבי יד טובים (כל שהו א' > כל שהוא)‪ .‬ואכן‪ ,‬הילקוט‪ ,‬על פי כתב יד אוקספורד‪ ,‬גורס‬
‫כאן‪' :‬מנין [דפוס‪ :‬ומנין] אף הנוגע בדם ת"ל או בדם‪ .‬יכול כל שהו [דפוס‪ :‬שהוא] אמרת‬
‫[דפוס‪ :‬אמר] שוב בדם' [דפוס‪ :‬חסר 'בדם']‪ .‬אני מודה לפרופ' מנחם כהנא על נוסח כתב יד‬

                                                                  ‫אוקספורד של הילקוט‪.‬‬
‫‪ 	397‬ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪ ;217-216‬השוו למהדורת הורוביץ‪ ,‬עמ' ‪ ,307-306‬שם שוחזר‬
‫הטקסט בשיבוש ובהשמטות מתוך מדרש הגדול‪ ,‬ילקוט שמעוני ופירוש הר"ש למשנה‪,‬‬

                                                                             ‫אהלות ב א‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 153‬‬
   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168