Page 39 - ורד נועם סופי לאתר
P. 39

‫טומאה וטומאת מת במקרא‬

‫הטומאה מחיי החולין‪ .‬בעניינם של בעלי החיים האסורים באכילה נאמר‪:‬‬
‫‘ ִמּ ְבׂ ָשרָם ֹלא ֹתא ֵכלּו ּו ְבנִ ְב ָל ָתם ֹלא ִתּגָעּו ְט ֵמ ִאים ֵהם ָל ֶכם' (ויקרא יא ח)‪ .‬מכאן‬
‫שהנגיעה בנבלה גורמת טומאה‪ ,‬ונגיעה מטמאת זו נאסרה בפני עצמה‪ 14.‬גדליה‬
‫אלון העיר שפרק זה‪ ,‬המופנה אל כל ישראל‪ ,‬מכיל את ההוראה לשבור ולנתץ‬
‫כלים שנטמאו‪ ,‬וכיוצא בזה מחייב הכתוב במקום אחר פינוי כלים מבית המנוגע‬
‫כדי למנוע טומאתם‪ 15.‬הטמא אשר ‘נֶ ְע ַלם ִמּ ֶמּנּו וְהּוא ָט ֵמא וְ ָאׁ ֵשם' מתחייב קרבן‬
‫לכאורה על עצם טומאתו‪ ,‬ובפסוקים לא נאמר שאשמתו נובעת דווקא ממגע‬
‫עם הקודש בטומאה‪‘ :‬אֹו נֶ ֶפׁש ֲאׁ ֶשר ּ ִתּגַע ּ ְבכָל ּדָ ָבר ָט ֵמא אֹו ְבנִ ְב ַלת ַחּיָה ְט ֵמ ָאה אֹו‬
‫ּ ְבנִ ְב ַלת ּ ְב ֵה ָמה ְט ֵמ ָאה אֹו ּ ְבנִ ְב ַלת ׁ ֶש ֶרץ ָט ֵמא וְנֶ ְע ַלם ִמּ ֶמּנּו וְהּוא ָט ֵמא וְ ָאׁ ֵשם‪ :‬אֹו ִכי‬
‫יִּגַע ּ ְב ֻט ְמ ַאת ָאדָם ְל ֹכל ֻט ְמ ָאתֹו ֲאׁ ֶשר יִ ְט ָמא ּ ָבּה וְנֶ ְע ַלם ִמּ ֶמּנּו וְהּוא יָ ַדע וְ ָאׁ ֵשם [‪]...‬‬
‫וְ ָהיָה ִכי יֶ ְאׁ ַשם ְל ַא ַחת ֵמ ֵאּ ֶלה וְ ִה ְתוַּדָה ֲאׁ ֶשר ָח ָטא ָע ֶלי ָה‪ :‬וְ ֵה ִביא ֶאת ֲאׁ ָשמֹו ַלה' ַעל‬

                                       ‫ַחּ ָטאתֹו ֲאׁ ֶשר ָח ָטא' (ויקרא ה ב‪-‬ג‪ ,‬ה‪-‬ו)‪.‬‬
‫במקום אחר מזהיר הכתוב את הנטמאים באכילת נבלה וטרפה‪‘ :‬ואם לא‬
‫יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עוונו' (ויקרא יז טו‪-‬טז)‪ ,‬גם כאן בלא קשר לכניסה‬
‫אל המקדש או לאכילת קודשים‪ .‬בסיכומה של כל סדרת הטהרות והטומאות‬
‫בויקרא יא‪-‬טו מסכם הכתוב‪‘ :‬והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו‬
‫בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם' (ויקרא טו לא)‪ .‬אזהרה זו כפשוטה‬
‫עשויה להתפרש כנגד הטומאה בפני עצמה‪ ,‬שנוכחותה במחנה בכלל יש בה כדי‬

                                                         ‫לטמא את משכן ה'‪16.‬‬
‫גם פסוקי טומאת המת בספר במדבר יט‪ ,‬הגם שאין בהם צו הרחקה של הטמא‬
‫מן המחנה‪ ,‬קובעים שעצם השהייתה של הטומאה בתוך המחנה‪ ,‬כלומר ההימנעות‬
‫מלהיטהר‪ ,‬מטמאת את משכן ה' גם בלא מגע ישיר עמו‪ּ' :‬כָל ַהּ ֹנגֵ ַע ּ ְב ֵמת ּ ְבנֶ ֶפׁש‬
‫ָה ָאדָם ֲאׁ ֶשר יָמּות וְֹלא יִ ְת ַחּ ָטא ֶאת ִמׁ ְשּ ַכן ה' ִטּ ֵמא וְנִ ְכ ְר ָתה ַהּנֶ ֶפׁש ַה ִהוא ִמּיִׂ ְשרָ ֵאל ּ ִכי‬
‫ֵמי נִּדָה ֹלא ֹזרַק ָע ָליו ָט ֵמא יִ ְהיֶה עֹוד ֻט ְמ ָאתֹו בֹו (יג); וְ ִאיׁש ֲאׁ ֶשר יִ ְט ָמא וְֹלא יִ ְת ַחּ ָטא‬
‫וְנִ ְכ ְר ָתה ַהּנֶ ֶפׁש ַה ִהוא ִמּתֹוְך ַהּ ָק ָהל ּ ִכי ֶאת ִמ ְקּ ַדׁש ה' ִטּ ֵמא ֵמי נִּדָה ֹלא ֹזרַק ָע ָליו ָט ֵמא‬

‫פרשנות על פסוק זה ראו אצל כהנא‪ ,‬זוטא דברים‪ ,‬עמ' ‪ 202‬הערה ‪ .14‬ראו גם אלבק‪,‬‬               ‫‪1	 4‬‬
                                                                   ‫טומאת הגוף‪ ,‬עמ' כד‪.‬‬  ‫‪1	 5‬‬

‫ויקרא יא לג‪ ,‬לה; שם יד לו; ראו גם שם‪ ,‬טו יב‪ .‬אלון‪ ,‬הלכות טהרה‪ ,‬עמ' ‪ 148‬הערה ‪175 ,3‬‬      ‫‪	16‬‬
‫הערה ‪ .109‬וכיוון לדעתו ברויאר‪ ,‬איסור טומאה‪ ,‬עמ' ‪ .46‬ראו גם סנדרס‪ ,‬הלכה‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬
‫בעמ' ‪ ,162‬שם‪ ,‬ביקר סנדרס את אלון שלא בצדק על שלא הכיר כביכול במגמה המרחיבה‬

                                                                           ‫במקרא עצמו‪.‬‬
‫וכך אכן נתפרשה במגילת המקדש נא ‪( 10-5‬מהדורת קימרון‪ ,‬עמ' ‪ .)75‬פרשנות הפוכה של‬

                                                 ‫כתוב זה הציע סנדרס‪ ,‬הלכה‪ ,‬עמ' ‪.146‬‬

‫] ‪[ 29‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44