Page 43 - ורד נועם סופי לאתר
P. 43
טומאה וטומאת מת במקרא
ומיישבן עם התפיסה המקראית העיקרית לשיטתו ,זו שכבר צמצמה את איסור
הטומאה אל הקודש .הוא מציע ,כביכלר לפניו ,שבפסוקים אלה אין הכוונה
שהטומאה עצמה ,במתחם החולין ,היא חטא המחייב עונש או כפרה ,אלא רק
השהייתה של טומאה כזאת מעבר לזמן שנקבע לה היא העוון ,והיא המטמאת
את המשכן מרחוק .לכן המשהה עצמו בטומאת מת ,גם בלא קשר לקודש,
מתחייב כרת .מכאן נובעת פרשנותו של מילגרום לטומאה המחייבת ‘קרבן
עולה ויורד' (ויקרא ה ב-ג) .לשיטתו ,מי ששכח לטהר עצמו בזמן אחרי טומאה
ולבסוף נזכר והתחרט ,הוא המביא קרבן זה 29.מילגרום סבור כי טהרת חולין,
הנתבעת בכל רחבי הארץ מכל יושביה ,נזכרת רק בכתובים שמוצאם ב'אסכולת
הקדושה' ( ,)Hאלא שבהקשר זה מדובר בטומאה מוסרית ולא ריטואלית ,שאף
אינה בת טיהור.
ואולם הקושיות העולות ממצג אחיד זה ,שכפה מילגרום כמעט על כל
הכתובים העוסקים בטומאה הריטואלית ,ניכרות בדבריו שלו .ראשית ,אף
מילגרום הודה כאמור בכפל הקולות המקראי בפרשת שילוח הטמאים מן
המחנה .שנית ,גם לשיטתו הפסוקים שנידונו לעיל אוסרים את הטומאה במרחב
החולין ,גם אם איסור זה נובע מחשש להשפעה על המשכן דווקא .שלישית ,גם
הוא נאלץ לקבל ,שהטומאה ואיסוריה בויקרא יא מנותקים לחלוטין מן המשכן
ומן הקודש30.
ישראל קנוהל הציע כיוון התפתחות הפוך מזה של מילגרום ,בהתאם
לתאוריה שפיתח בדבר שני שלבים של התהוות היצירה הכוהנית בתורה .היתר
השהייה במחנה של זב וטמא נפש משקף לדעתו את תפיסתה של ‘תורת כהונה'
המגבילה את הקדושה אל המתחם הפולחני ,ואילו שילוחם מן המחנה הוא תקנה
של ‘אסכולת הקדושה' ,שביקשה להרחיב את הקדושה אל כל עדת ישראל31.
בפרק האחרון של ספר זה תידון פרשנותם של חז"ל לשתי המגמות המקראיות
הללו ולתחולתו של איסור הטומאה בחיי היומיום בפועל.
בדומה לזה ראו רייט ,ספקטרום ,עמ' 166-165 ,159הערה ,2וראו דעת לוין המובאת שם 2 9
ונדחית. 3 0
מילגרום ,ויקרא ,עמ' ;985-976 ,313-310 ,276 ,261 ,45-43הנ"ל ,היסודות המקראיים, 3 1
עמ' .89-83ראו גם הנ"ל ,במדבר ,עמ' ,261הפירוש לפס' .24עם זה ,באותו חיבור עצמו
(במדבר) מעדיף מילגרום לעתים גישה הרמוניסטית ומתרץ את ההבדל בין במדבר יט לבין
במדבר ה ובמדבר לא בנסיבות השונות בין חיי יישוב לבין מחנה מלחמה (שם ,עמ' ,258
.)260
קנוהל ,מקדש ,עמ' .174-173
] [ 33
