Page 40 - ורד נועם סופי לאתר
P. 40
פרק א
הּוא' (כ) .מכאן ,לכאורה ,שחובה על האדם להיטהר ,ושאסור לו לשהות בטומאה.
הנטמא במת ואינו נטהר חייב כרת גם בלא כל מגע עם הקודש! 17אמנם רמב"ן,
בעקבות שיטת חז"ל ,פירש את הלשון ‘כי' בפסוק כ כתיאור זמן ולא כתיאור
סיבה‘ :כי את מקדש ה' טמא' — ‘כאשר את מקדש ה' טמא' .לאמור ,הטמא חייב
כרת רק משטימא את מקדש ה' בפועל .בפסוק יג ,שם אין המילה ‘כי' מצויה לפני
‘את משכן ה' טמא' ,הוא מציע לקרוא‘ :כל הנגע במת [[ ]...אשר] את משכן ה'
טמא — ונכרתה הנפש' (רמב"ן ,פס' כ) .ואולם פרשני מקרא חדשים לא כך ראו
את פשט הכתוב ,ופירשוהו באיסור שהייה בטומאה בכלל18.
האומנם מצטיירת מכל הכתובים הללו השקפה מקראית חלופית ,התובעת
תביעה דתית מרחיקת לכת של טהרה גמורה גם במחנה ישראל ,בחיי היומיום
ובעסקי החולין? אברהם (אדולף) ביכלר תמה על אפשרות קיומה של טומאה
ריטואלית המתפשטת בלא מגע ומטמאת את המשכן מרחוק ,שהרי אפילו
טומאת מת החמורה אינה מטמאה בלא מגע אלא באוהל .לכן סבר שההקשרים
שהטומאה נתפסת בהם כחטא מכוונים לאדם שהשהה במכוון את היטהרותו.
הימנעות זאת ,שיש בה משום מרי מכוון או הזנחה ,הופכת את טומאתו
הריטואלית לחטא מוסרי19.
למסקנה דומה הגיע אף יוחנן ברויאר בסקירתו את הכתובים האוסרים
את הטומאה במרחב החולין .הוא תיאר השקפה מקראית קוהרנטית ,האוסרת
סנדרס ,יהדות ,עמ' ,219-218סבר שהדין התמוה שמוסר יוספוס (קדמוניות יג,305 , 17
תרגום שליט ,ג ,עמ' ,)101בעניין קרבן הנדרש מטמא מת שלא נטהר ,הוא פרי פרשנות 1 8
של פסוקים אלה (ראו להלן ,פרק ג ,א 1הערה .)8ואולם פשט הפסוק כפי שתיארתי כאן 19
נעלם מעיני סנדרס .הוא הבין את הפסוק כפשוטו כאיסור כניסה אל הקודש בפועל ,ולכן
נאלץ לשחזר פרשנות מאולצת כדי להסביר כיצד נוצר הדין של יוספוס .תמוה גם פירושו
למונח 'כרת'.
ראו הדיון להלן בשיטותיהם של מילגרום וליכט .ראו גם ביכלר ,מחקרים ,עמ' ;265
קנוהל ,מקדש ,עמ' ;89רייט ,ספקטרום ,עמ' 166 ,159בהערה; לוין ,במדבר ,עמ' ,457
;469קלוונס ,טומאה ,עמ' ;25כהנא ,זוטא דברים ,עמ' .201עיינו דיונו של ברויאר,
איסור טומאה ,עמ' .48-47מיון של ההיגדים המקראיים המרחיבים את איסור הטומאה
אל החולין ועיון בטיפולם המיוחד של חז"ל בתופעה זו תוארו במאמרי ,נעם ,טהרה ,עמ'
.129-128
ביכלר ,מחקרים ,עמ' .269-264ואולם ספק אם אפשר להסביר בדרך זו את כל הכתובים
שנמנו לעיל .להשקפה דומה על מקצתם ראו דעתו של מילגרום להלן .ניסוח דומה
להפליא בפי רייט' :השהיה פשוטה של הטומאה בשוגג מעבירה את האדם את הגבול שבין
טומאה נסבלת לטומאה אסורה' (ספקטרום ,עמ' ,165התרגום שלי).
] [ 30
