Page 42 - ורד נועם סופי לאתר
P. 42
פרק א
ההבנה ‘שאין ההלכה המקראית יכולה לחייב סתם בני אדם שיקפידו על טהרתם
בחייהם הרגילים עד לידי כך [ ,']...ותירץ את הקושיה בהנחה ש'הכתובים
האמורים מגזימים מעבר לעיקר הדין ,כדי לאיים ולשכנע' 25.אשר לשילוחם מן
המחנה של זב וטמא מת (במדבר ה) ,הציע ליכט בהיסוס את האפשרות שאין זו
מצוה לדורות ,כי אם תיאור החומרה שנהגה במחנה ישראל במדבר ,אשר היה
‘משובח ומטוהר יותר מסתם יישוב של ישראל' 26.את הרחקתם של לוחמים
טמאי קרי מן המחנה (דברים כג) הבין ליכט כדין המיוחד למלחמה27.
גם ד"פ רייט סבר שמחנה ישראל במדבר (במדבר ה) נתפס כמין הכלאה
בין יישוב רגיל לבין מחנה מלחמה ,ולפיכך הוחלו עליו חומרות יתרות באשר
להרחקה של טמאי מתים ,כיוצא במחנה מלחמה (ראו במדבר לא) .ואולם
במדבר יט משקף את הדין הנוהג ביישוב ישראלי סתם28.
מילגרום הציע תרכובת מיוחדת במינה בין השקפה הרמוניסטית
ואבולוציונית .הוא הכיר בקיומם של שני קולות מקראיים בנוגע לשילוח טמאים
מן המחנה ,והציג בעניין זה מתווה של התפתחות דתית .הגישה המחמירה
מייצגת ,לשיטתו ,שלב מוקדם יותר בתהליך הרדוקציה של הטומאה שחוללה
התפיסה המונותאיסטית (ראו להלן) .רדוקציה זו התרחשה בכל שלושת
התחומים העיקריים של טומאה אנושית :צרעת ,זיבה וטומאת מת .הפרשה
הקוראת לסילוקם של כל אלה מן המחנה (במדבר ה ב-ד) מייצגת את המסורת
הכוהנית המוקדמת ביותר ,אבל שכבות מאוחרות יותר קבעו שהטומאות
מתעוררות לחיים רק ביחס לס ֵפרה המקודשת .מכאן ואילך מציגים כל הכתובים
שמקורם ב'תורת כהונה' ( ,)Pובהם רוב הכתובים שנמנו לעיל ,גישה אחת
אחידה ,שבמוקדה טהרת המקדש ולא טהרת חולין .הטומאה שבמעגל החולין
מתפשטת רק בתנאים מסוימים ,ועצם נוכחותה מחוץ לקודש אינה מטמאת את
המחנה כולו ואין צורך בהרחקתה .הטמא היחיד שיש להרחיקו הוא המצורע.
אשר לקביעות המקראיות המזהירות לכאורה מפני טומאה בפני עצמה ואף
מחייבות עליה קרבן בשגגה (ויקרא ה ב-ג) או כרת במזיד (במדבר יט יג ,כ),
את אלה אין מילגרום דוחק אל עבר ‘מסורת כוהנית מוקדמת' ,אלא משלבן
שם ,עמ' .180-179 25
ליכט ,במדבר א ,עמ' ;58במדבר ב ,עמ' .173כך משתמע גם מדבריה של פרימר–קינסקי, 2 6
טומאה ,עמ' .399 27
שם ,עמ' .58 2 8
רייט ,טיהור ,עמ' 215הערה .7
] [ 32
