Page 93 - ורד נועם סופי לאתר
P. 93
טומאת המת בספרות קומראן
בקבר סתום כשיש בו מת ,אבל הקבר מעיקרו הוא קרקע שאינה מקבלת טומאה,
ומשהתפנה אינו צריך הזאה ,שלא כמו האהל 107.לא רק הקבר שהתפנה טהור
מטומאה ופטור מהזאה ,אלא כל מאהיל המחובר לקרקע שאינו עשוי מבד ,עור
וכיוצא בהם ,אלא מחומרים המאפיינים מבני קבע ,כגון עץ ,מתכת ואבן —
טהור .הרמב"ם ניסח דין זה בבהירות רבה:
האהל עצמו המאהיל על הטומאה אעפ"י שלא נגעה בו טומאה הרי הוא טמא
טומאת שבעה מן התורה והרי הוא כבגדים שנגעו במת ,שנאמר‘ :והזה על
האהל' ,במה דברים אמורים בשהיה האהל בגד או שק או כלי עץ או עור []...
שנאמר‘ :ויפרוש את האהל על המשכן' ,אין קרוי אהל אלא ארוג ועור כמשכן,
אבל אם היה האהל נסרין של עץ כגון התקרה והמחצלת וכיוצא בהן ,או שהיה
עצם או של מתכות הרי זה טהור ,ואין צ"ל שאם היה בניין שהוא טהור ,וכל
מקום שנאמר הבית טמא אינו אלא אדם וכלים שבכל הבית ,ואין לך יוצא מן
העץ שהוא מתטמא טומאת אהלים אלא הפשתן בלבד108.
מקורה של הלכה זו עמום במקצת בספרות התנאית ,ויש לצרפו מכמה היגדים
חלקיים .כך משמיעה המשנה בשבת ,דרך אגב ומתוך דיונה בשימוש בפשתן
לפתילה של נר שבת‘ :וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא
פשתן' 109,כלומר אהל העשוי עץ ותולדותיו אינו נטמא ,לבד מאהל של פשתן,
שאף שהוא ‘יוצא מן העץ' הריהו בגדר בד .ההנמקה האמוראית שניתנה
בתלמודים להלכה זו לומדת גזרה שווה מ'אהל' האמור במשכן ל'אהל' האמור
במת‘ :כתי' הכא (במדבר יט) ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל' וכתי' התם
(שמות מ) ‘ויפרש את האהל על המשכן' .מה להלן קרוי אהל ,אף כאן קרוי
אהל' 110.מהמשך דיונו של הסתם בשני התלמודים אפשר להסיק שכל החומרים
ששימשו ביריעות המשכן ,ולא רק פשתן ,הוא ה'שש' המקראי ,קרויים אהל,
ורק הם מיטמאים בעצמם טומאת שבעה וזוקקים הזיה של מי פרה .אלא שכל
הלימוד הזה הוא כאמור לימוד אמוראי .מלבד ההיגד התנאי המטהר את הקבר
107ראו ספרי זוטא (עמ' ;309ספרי זוטא גניזה ,עמ' ' :)219אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא,
לא בזמן שניתפנה'.
108טומאת מת ה ,יב .הובא גם אצל ידין במהדורתו למגילת המקדש ,א ,עמ' .252
1 09משנה ,שבת ב ג.
1 10בבלי ,שבת כח ע"א ,על–פי כתב יד אוקספורד .366ראו גם ירושלמי ,שבת ב ג ,ד ע"ד
(עמ' .)378
] [ 83
