Page 94 - ורד נועם סופי לאתר
P. 94
פרק ב
(ספרי במדבר קכו) והמשנה הממעטת את ‘היוצא מן העץ' מטומאת אהלים
(שבת ב ג) ,לא נאמר במפורש בשום מקום בספרות התנאית הכלל המצמצם את
טומאת אהלים לבדים ,לעורות וכיוצא בהם.
מן הראוי להזכיר עוד משנה אחת ,שעניין טומאת אהלים מקופל בה כנראה,
אך לא נוסח במפורש ,ואפילו רמז זה אינו ממעט מטומאת אהלים אלא את
העץ ,כשם שמיעטה אותו משנת שבת הנ"ל .המשנה בכלים מלמדת ש'הבגד
מטמא משם חמשה שימות ,הסק משם ארבעה ,העור משם שלשה ,העץ משם
שנים [ 111,']...כלומר כל אלה נטמאים בשיעורים שונים משום חמשה /ארבעה/
שלושה וכו' דברים המביאים לידי טומאה .הרמב"ם ומפרשי המשנה האחרים
מונים בין ה'שמות' הללו גם את טומאת האהל עצמו ,כשהמדובר בבגד ,עור
ושק בלבד .אשר לעץ ,כותב הרמב"ם‘ :והעץ יחסר מן האמור בעור אופן אחד,
והוא שאינו מטמא משום אהל ,כלומר שהעושה תקרה מן העץ או בית כולו
של עץ והיה תחתיו מת ,הרי אותו העץ אינו מתטמא ויהיה אהל שנטמא במת,
לפי שהאהל שגזר עליו הכתוב טומאה למדנוהו מן המשכן אשר קראו ה' אהל,
באמרו "ויפרש את האהל על המשכן" ,וזה לא היה אלא אריג ועור בלבד כמו
שבאר הכתוב ,וכבר נתבאר זה בשבת'112.
מראה מקום תנאי יחיד שהעליתי ,שנאמר בו בפירוש שבית ,להבדיל
מאהל ,אינו נטמא טומאת אהלים ,היא דרשה בספרי זוטא ,המציעה קל וחומר
מהמקדש הקל ‘שאינו מקבל הזיה' על המשכן החמור יותר‘ ,שהוא מקבל הזיה'
לאחר שנטמא ,בהיותו אהל 113.אף שהלכה זו אינה מנוסחת בהבלטה בספרות
התנאית ,נראה שהדין הפוטר מטומאה את הבית עצמו ,ואף את כל המאהילים
שאינם בגדר אהל יריעות ממש ,הוא מעין אקסיומה הלכתית שהונחה בתשתית
החומר התנאי ,ואולי דווקא משום כך לא נזקקה לניסוח מפורש ומוצהר .אכן,
לא מצאנו עליה חולק לא בימי התנאים ולא בימי האמוראים.
לפנינו תופעה מפתיעה :בעוד העמדה הקומראנית עקיבה במעבר מ'אהל'
לבית ,הן לעניין הבאת הטומאה הן לעניין טומאתו של המבנה עצמו ,הרי
ההלכה של חז"ל מרחיבה לאין שיעור את הגדרתו העקרונית של ‘אהל' ה'מביא
את הטומאה' והופכת אותו לתיאור פעולה ,או למצב החל על ‘כל המאהילים'.
1 11משנה ,כלים כז א.
1 12פירוש המשנה לכלים כז א (עמ' ריז-ריח).
113ספרי זוטא יט ,יג (עמ' ;309-308ספרי זוטא גניזה ,עמ' .)219-218ראו אפשטיין ,פרה,
עמ' 66הערה ( 24במקבילות שציין שם אין עניין ההזיה נזכר).
] [ 84
