Page 97 - ורד נועם סופי לאתר
P. 97
טומאת המת בספרות קומראן
ר' יוסי או' לא מקומו שלאדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו ,שכל זמן
שהשכינה על גבי הר [סיני העול]ה לראשו חיב מיתה .נסתלקה שכינה ,זבין
ובעלי [מומין מותרין לעלות] לשם ,וכל זמן שאהל מועד נטוי הנכנס [לתוכו
חיב מיתה ,ניסתלק] אהל מועד טמאין ובעלי מומין [מותרין ליכנס]121.
במקבילה בתלמוד נאמר‘ :הוגללו הפרוכות — הותרו זבין ומצורעין
לבוא שם' 122.והנה ,אף חללו של אהל המת נטמא רק מכוח הטומאה
המונחת בתוכו ,והוא מגדיר את תחולתה בגבולות יריעותיו .נמצא
שטומאתו של אהל המת יוצרת מעין תמונת ראי מהופכת של קדושתו
של אהל מועד ,ושתיהן פועלות מכוחו של אותו עיקרון 123.אם אכן
האסוציאציה של המשכן עומדת ברקע הדיון באהל המת ,אפשר שזכר
המקדש עשוי לעמוד ברקעו של הדיון בבית המת .ואמנם ,גם קיומו של
הקשר הזה מוכח מן המדרש‘ :קול וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל
ה[זיה] אם ניכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת ,משכן שהוא מקבל124
הזיה אינו דין שאם ניכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת' 125.המדרש מעלה
אפשרות שהמשכן או המקדש ייהפכו בעצמם לאהל המת! הוא מלמד
שרק יריעות המשכן עשויות לקבל טומאה וזוקקות טיהור ,מה שאין
כן המקדש ,שהוא בית בנוי .לאור כל אלה ,אפשר להציע שעיקר הדין
הפוטר מטומאה בית בנוי ,להבדיל מאהל ,נובע מדימוי המשכן והמקדש
המרחפים ברקע .ההלכה שפטרה את כל המבנים מטומאה ,הפכה בכך
את המקדש בכבודו ובעצמו לחסין מפני טומאה 126.אולי אף זה אחד מן
הגורמים לצמצום בחלותה של טומאת האהל ,ביחס להרחבה העצומה
בחלותה של תכונת האהילה.
121מכילתא דרשב"י יט ,יג (עמ' .)141השוו מכילתא דר' ישמעאל ,יתרו ,בחודש ,פרשה ג
(עמ' .)213
1 22בבלי ,תענית כא ע"ב ,לפי כתב יד תימני ,יד הרב הרצוג.
1 23רעיון זה שמעתי לראשונה מפי ידידי ר' שמעון דייטש ,ותודתי נתונה לו.
124בקטע הגניזה כתב כאן הסופר בטעות 'טומאה' ומחק.
125ספרי זוטא יט ,יג (עמ' ;308ספרי זוטא גניזה ,עמ' .)218
1 26הכוונה כמובן למבנה עצמו ,ולא לחללו הפנימי או למצוי בתוכו העשויים להיטמא.
החרדה העצומה מפני טומאת המקדש או העזרה נשקפת מכמה מקורות .ראו משנה ,סוטה
ג ד; תוספתא ,עדויות ג ג (עמ' ;)459בבלי ,יומא כג ע"א.
] [ 87
