Page 96 - ורד נועם סופי לאתר
P. 96
פרק ב
יט יד — ‘מביא') ,ומכאן שמה שמחוצה לו אינו נטמא (= ‘חוצץ') .גם
התיאור של טומאה על ידי מגע ‘על פני השדה' (שם טז) מלמד שמחוץ
לאהל אין הטומאה משפיעה בלא מגע ,כלומר התפשטותה בחלל נעצרת
בדופנות האהל .ואולם חכמים סברו ששתי ההגדרות הללו אינן חופפות,
ויצרו גם קטגוריות ביניים של אהלים ‘מביאין ולא חוצצין' ,או ‘חוצצין
ולא מביאין' 117.נתון אחר שעיצב את המערכת ההלכתית כאן ,הוא
תפיסתם של חכמים את הטומאה .כפי שיובהר בפרק ד ,ראו התנאים את
הטומאה כישות בעלת ממשות ,הכפופה לחוקים כמו פיזיקליים .לפיכך
הגיעו למסקנה שכאשר ה'אהל' הוא כלי העשוי לקבל טומאה ,נתפסת
טומאת המת שתחתיו ב'אהל' עצמו ועוברת הלאה ,כלומר ‘אהל' מסוג
זה אינו חוצץ עוד מפני הטומאה 118.לאור זה אפשר להניח ,שחכמים
ביקשו לפטור את ה'אהלים' השונים שיצרו מלקבל טומאה ,דווקא כדי
לשמר את תכונת האהילה שלהם במלואה ,ולהניחם בגדר מביאי טומאה
וחוסמי התפשטותה כאחד ,בכל מקום שהדבר אפשרי.
ב .לעיל הובאה השוואתו המפתיעה של מדרש ההלכה התלמודי בין
אהל המת ל'אהל מועד' — המשכן .נתבונן שנית בדרשה זו ]...[‘ :כתי'
הכא (במדבר יט) ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל' וכתי' התם (שמות
מ) ‘ויפרש את האהל על המשכן' .מה להלן קרוי אהל ,אף כאן קרוי
אהל' 119.מה פשר הקישור המדרשי הנועז בין שני הקטבים המנוגדים,
אהל הטומאה ואהל הקדושה? 120אפשר שביסוד ההשוואה מונחת תכונת
יסוד משותפת לשני ה'אהלים' .קדושת המשכן אינה נובעת ממעמדו
האימננטי של המקום שהוא עומד בו ,שהרי המשכן נייד ומקומו משתנה.
קדושת חללו של המשכן נובעת אך ורק מקדושתם של הארון ,מקום
השכינה ,ושאר כלי הקודש הנתונים בתוכו .קדושה זו מתפשטת בתוכו
ונעצרת בגבולותיו .יריעותיו הן המגדירות את תחומה ,כפי שהגדיר זאת
ר' יוסי:
117משנה ,אהלות פרק ח (עמ' .)66-59
118לעניין זה ראו בהרחבה פרק ד ,א.III 2
119שבת כח ע"א .ראו גם ירושלמי ,שבת ב ג ,ד ע"ד (עמ' .)378
1 20לקישור מדרשי מפתיע נוסף בין ארון המת ל'ארון חי עולמים' ראו להלן ,ה.III 5
] [ 86
