Page 98 - ורד נועם סופי לאתר
P. 98

‫פרק ב‬

‫ג‪ 	.‬נראה שהיסוד העמוק והמרכזי ביותר שבשלו סברו חז"ל שאין להחיל‬
‫טומאה על עפרו ואבניו של בית בנוי‪ ,‬הוא הפגיעה בכלל יסוד אחר‬
‫בהבנת הטומאה‪ .‬ביסודה של תפיסת הטומאה של חז"ל עומדת ההכרה‬
‫האינטואיטיבית‪ ,‬שהטומאה שייכת לעולם היצירה האנושי‪ ,‬עולם‬
‫התרבות‪ ,‬שכונה בפיהם בהקשרים אחרים ‘מעשה אדם'‪ ,‬ואין היא תופסת‬
‫בגולמי ובטבעי‪ ,‬שאותו כינו ‘מעשה שמים'‪ 127.‬תודעה זו נובעת כנראה‬
‫מעצם החוויה של הניגוד בין טבע לתרבות‪ ,‬וגם מרוח המקראות‪ .‬התורה‬
‫מזכירה בפרשות הטומאה את הטומאה החלה על האדם ובגדיו‪ ,‬על‬
‫מאכל ומשקה‪ ,‬מרכב ומשכב ועל כלים מכלים שונים‪ ,‬אבל מדגישה את‬
‫טהרתם של ‘מעין ובור‪ ,‬מקוה מים' ושל ‘זרע זרוע אשר יזרע' בטרם באו‬
‫עליו מים‪ 128.‬לפיכך אין הטומאה חלה על אבנים ואדמה ואפילו על כלים‬
‫שנעשו מהם‪ 129.‬לפיכך גם אין צמח מחובר לקרקע מוכשר לקבל טומאה‬
‫אלא משנתלש‪ ,‬וכל שאינו ‘כלי' לכל דבר (כגון שעודו ‘גולם'‪ ,‬שאין לו‬
‫קיבול‪ ,‬שאינו מטלטל‪ ,‬שלא נגמרה מלאכתו‪ ,‬שאינו שלם במידה מספקת‬
‫לשימוש וכיוצא באלה) אינו מקבל טומאה‪ 130.‬כיוצא בזה תפסו חכמים‪,‬‬
‫ש'המחובר לטהור — טהור'‪ ,‬ושכלים המשמשים במחובר לקרקע ‘נעשו‬
‫לקרקע' גם הם‪ 131.‬כללים יסודיים אלה הם שדחו כנראה את תחולת‬
‫הטומאה על בית בנוי העשוי עפר ואבנים ומחובר לקרקע‪ .‬מכאן‬
‫הצמצום בקבלת הטומאה של האהל‪ ,‬למרות ההרחבה ביכולת ה'אהילה'‪.‬‬

‫‪ 	127‬למינוח זה ראו למשל מכילתא‪ ,‬ויהי בשלח‪ ,‬פרשה א (עמ' ‪ ;)83‬משנה‪ ,‬נגעים יא ג; ודברי‬
‫ר' יהודה הנזכרים לעיל ולהלן‪ ,‬המסירים את דין 'אהל' מ'כל שאינו בידי אדם'‪ .‬אני מודה‬

    ‫לפרופ' יעקב בלידשטיין על ההפניות למינוח זה של חז"ל במכילתא ובמשנת נגעים‪.‬‬
‫‪ 	128‬ויקרא יא לב‪-‬לט; יג מז‪-‬נט; טו ד‪-‬יב‪ ,‬כ‪-‬כג‪ ,‬כו‪-‬כז; במדבר יט יד‪-‬טו‪ ,‬יח; לא כ‪-‬כד‪ .‬ראו‬

  ‫מילגרום‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪( 1006 ,674‬נגד ניוזנר שראה בהשקפה זו חידוש תנאי‪ ,‬ראו שם)‪.‬‬
‫‪ 1	 29‬ראו משנה‪ ,‬כלים י א; ספרי במדבר קכו (עמ' ‪ ;)162‬בבלי‪ ,‬שבת נח ע"א; יומא ב ע"א‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬פרופ' יעקב בלידשטיין העירני על עיקרון דומה בהלכות עבודה זרה‪ .‬אף שם אין‬
‫ההרים והגבעות הנעבדים נאסרים בהנאה (ראו למשל משנה‪ ,‬עבודה זרה ג ה)‪ ,‬בניגוד ל'מה‬
‫שעליהם'‪ ,‬ומהמשך המשנה משתמע שהמפתח להבחנה זו הוא מציאותה של 'תפיסת ידי‬

                                            ‫אדם' במושא הפולחן‪ .‬ראו להלן‪ ,‬הערה ‪.145‬‬
                                  ‫‪ 	130‬ראו למשל משנה‪ ,‬כלים טו א; ספרי במדבר קנח (‪.)214‬‬
‫‪ 	131‬הכלל 'המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע' (שבת פא ע"א ועוד) אינו מתנסח במפורש‬
‫בספרות התנאית לעניין טהרות‪ .‬ועוד‪ ,‬הביטוי 'מחובר לקרקע' אינו מצוי כלל בספרות‬
‫התנאית בהקשר של טהרות (בהקשרים אחרים ראו למשל משנה‪ ,‬שבועות ו ו)‪ ,‬אבל ראו‬
                       ‫משנה‪ ,‬כלים יא ב ('נעשו לקרקע'); יב ב ('המחובר לטהור טהור')‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 88‬‬
   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103