Page 95 - ורד נועם סופי לאתר
P. 95
טומאת המת בספרות קומראן
לעומת זאת ,בכל הנוגע לטומאתו של האהל גופו ,היא שבה ומגבילה את הדין
דווקא ל'אהל' כפשוטו של מקרא ,ומדקדקת אחר גזרה שווה המגבילה במדויק
את חומרי הגלם שאהל כזה עשוי מהם.
עמדה זו דורשת הסבר :מה טעם החמירו חז"ל כל כך בתחולתה של ‘טומאת
אהל' ,ועם זה הקלו כל כך בהגדרת האהל הנטמא וזוקק הזאה? נדמה שבעיית
ה'אהל' מגלה משהו ממהותה האונטולוגית של הטומאה על פי תפיסת חכמינו,
נושא שיידון בהרחבה בפרק ד .מחד גיסא ,ההרחבה בדין האהילה נובעת מן
התחושה ,הנסמכת גם על פשט הכתוב ,שטומאת המת מתפשטת וממלאת את
החלל שהיא נתונה בו ,ונעצרת בגבולותיו (בלשון חז"ל ‘מביא וחוצץ') .בעניין
זה אין הבדל בין מאהילים שונים :בתים ,אהלים ,בני אדם ,בהמות וכלים114,
ובלבד שיתקיימו בהם כמה תנאים בסיסיים 115.לשון אחר ,ההנכחה של הטומאה
ככוח טבע בעל תכונות קבועות גרמה להפשטה של המונח אהל 116.מאידך
גיסא ,בעניין טומאתו של ה'אהל' עצמו ,להבדיל מיכולתו להחיל טומאה על
כל הנמצא בתוכו במחיצת המת ,הוגבלה מאוד הגדרתו מכמה טעמים ,הנובעים
גם הם מתפיסות יסוד של חכמים בדבר טיבה של הטומאה .אציג להלן שלושה
טעמים להגבלה החריפה של טיב האהל הנטמא .הטעם הנראה לי מרכזי יוצג
אחרון.
א .אהל המת הוא דוגמה יפה לתופעה רווחת בעולם ההלכה של חז"ל.
נטייתם של חכמים לייצר קטגוריות הלכתיות רציפות ,מכבידה לעתים
קרובות על יישומו הפשוט של הצו המקראי .הכתוב מלמד בפשטות
שכל הנמצא באהל עם המת נטמא ,ושאף האהל עצמו נטמא .אולם חז"ל
הפרידו כאן הפרדה כפולה( :א) בין כושרו של האהל להאהיל לבין קבלת
הטומאה שלו גופו; (ב) ‘כושר האהילה' עצמו חולק לשני היבטים נפרדים:
‘מביא' — הטומאה מתפשטת בתוך האהל ומטמאת את כל הנמצא בו;
ו'חוצץ' — הטומאה נעצרת בגבולותיו .שתי התכונות הללו משתמעות
כאחד מתוך תיאור האהל בתורה ,שעל פיו ‘כל אשר באהל יטמא' (במדבר
114מסקנה זו מלמדת בבירור על תפיסה 'ראליסטית' של הטומאה .לעניין זה ראו בהרחבה
להלן ,פרק ד ,א.I 2
115למשל ,עליהם להיות בני קיימא ,וכשמדובר ביריעות — ארוגות ובעלות שיפוע; ויוצאים
מכללם כלים ואוכלים מקבלי טומאה (שאינם חוצצים ,וראו עוד להלן) .ביתר פירוט ראו
משנה ,אהלות פרק ח (עמ' .)66-59
116על דיוקנה של הטומאה התנאית ראו בהרחבה בפרק ד.
] [ 85
