Page 101 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 101

‫פרק ג ‪99‬‬

‫שהדבר מתבטא בניסיונו הכושל בפברואר ‪ 1530‬לזייף מסמכים שיאשרו את זהותו כשגרירה‬
‫של מדינת השבטים‪ 34.‬אולם מספר חודשים לאחר מכן‪ ,‬בנובמבר ‪ ,1530‬בשיחה עם הגאוגרף‬
‫הוונציאני ז'מבטיסטה רמוסיו‪ ,‬שרמוסיו תיאר אותה בדו"ח שהגיש לסנאט הוונציאני‪ ,‬הוא‬

                                            ‫הציג את עצמו באור שונה לחלוטין‪35:‬‬

‫[הוא] אומר שברוח הקודש בא לו הרצון להוליך את העם העברי‪ ,‬המפוזר זה שנים רבות בחלקי‬
‫תבל השונים‪ ,‬אל ארץ הבחירה‪ ,‬כדי לשוב ולבנות את ירושלים ואת מקדשו של שלמה‪ ...‬הדבר‬
‫השני שהוא אומר על עצמו‪ ,‬שיודע הוא את כתבי–הקדש והברית הישנה ומבין בהם יפה‪ ...‬כורך‬
‫הוא בכתבי–הקודש את הקבלה שלו‪ ,‬שהוא שטוף בה ממש כאלכימאים השטופים באלכימיה שלהם‪,‬‬
‫ועתים קרובות כשהוא מבקש לבוא בדברים עם אחד המלאכים או השכלים [הנבדלים] של האלוהים‪,‬‬
‫הוא יושב בתענית שישה ימים [רצופים]‪ ,‬וטובל כמה טבילות עם עלות השחר‪ ,‬ולאחר שעשה כן‬
‫הוא בא לידי הזיה‪ ,‬ואז הוא אומר שהוא מזדווג ומתחבר עם אותם השכלים וצופה עתידות‪ ...‬הוא‬
‫אומר שברצונו לבוא לדבר לפני הוד מעלתכם ולומר לכם דברים העתידים לבוא‪ ,‬שתשמחו לשמעם‪.‬‬

‫בדו"ח זה בולטים הן התוכן המשיחי של שליחותו — קיבוץ גלויות ובניית ירושלים‬
‫והמקדש — הן אופיו של הראובני כמקובל‪ ,‬כמאגיקון וכמי שמסוגל לחזות את העתידות‪36.‬‬
‫פנייתו של הראובני לסנאט הוונציאני הייתה פניית מאגיקון המציע להעמיד את יכולתו‬
‫המאגית לרשות השלטון המקומי‪ ,‬ולא פנייה של שגריר הבא בשליחות מדינית או צבאית‪.‬‬
‫עולה מכאן כי בפרק זמן כלשהו בין פברואר ‪ 1530‬לנובמבר ‪ 1530‬החליט הראובני‬
‫לערוך שינוי בדימויו ובאופי פעילותו‪ ,‬ומכאן ואילך להדגיש את הממד המשיחי–הקבלי‬
‫שלה ולהעדיף אותו על פני הממד הדיפלומטי‪ .‬סביר להניח כי בזמן זה הוא ערך את יומנו‬
‫באופן שישרת את התדמית החדשה שלו‪ ,‬הציג את הנסיעה לפורטוגל כהצעה שהגיעה מצד‬

      ‫האפיפיור‪ ,‬והדגיש את הממד המשיחי של שליחותו כבר בתיאור המתרחש ברומא‪.‬‬
‫הדים לעריכת היומן כאשר אמינותו של הראובני כבר הייתה מעורערת מתגלים באחד‬
‫הסיפורים על מסעו באפריקה‪ .‬הוא מספר כי שהה עשרה חודשים בחצרו של עמרה מלך‬
‫כוש כשהוא מתחזה למוסלמי מבני משפחת הנביא‪ ,‬והצליח לרכוש את אמונם של המלך‬
‫ושל שאר נכבדי החצר‪ .‬אך זמן מה לאחר מכן הגיע למקום אדם אחר אשר הציג את עצמו‪,‬‬
‫גם הוא‪ ,‬כבן למשפחת הנביא‪ ,‬ואשר עמד על טיבו של הראובני‪ ,‬הבין כי הוא מתחזה‪,‬‬

                                                             ‫וסיפר זאת למלך‪.‬‬
‫המלך הנבוך ביקש את עצתו של אדם שלישי‪ ,‬אבוקאמיל‪“ :‬השיב אבוקאמיל‪ :‬אינני לא‬
‫מכיר לא זה ולא זה; אך ראיתי זה הראשון (הראובני) הוא נכבד וענו ומתענה בכל יום‪,‬‬

                                   ‫של פעילותו המשיחית שאותם לא ביטא בשלב זה בגלוי‪.‬‬      ‫‪3	 4‬‬
                                    ‫נושא זה נידון בהרחבה בידי סימונסון‪ ,‬שליחות השנייה‪.‬‬  ‫‪	35‬‬
                                                                                        ‫‪3	 6‬‬
                                                        ‫אשכולי‪ ,‬התנועות‪ ,‬עמ' ‪.405-404‬‬
‫הראובני סיפר לרמוסיו כיצד שלח‪ ,‬באמצעים מאגיים‪ ,‬את "שמשו הפורטוגיזי‪ ,‬המלומד בקבלה‪,‬‬
‫עם כוח הרשאה אל השולטן התורכי ואל איברהים פחה כדי לומר לו דברים חשובים" (אשכולי‪,‬‬

                       ‫התנועות‪ ,‬עמ' ‪ .)405‬וראו גם אידל‪ ,‬שלמה מלכו כמאגיקון‪ ,‬עמ' ‪.218‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106