Page 99 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 99

‫פרק ג ‪97‬‬

‫בירושלים‪ ,‬קודם שהפליג לאיטליה‪ ,‬הוא ביקש מצורף מקומי ששמו אברהם הגר “תצייר‬
‫לי ויניציאה ורומא ופורטוגאל"‪ — 28‬כלומר כבר בשלב מוקדם זה של פעילותו‪ ,‬עוד לפני‬
‫שיצא לרומא‪ ,‬ניסה הראובני להשיג מפות לא רק של ונציה‪ ,‬שדרך נמלה יגיע לרומא‪,‬‬
‫אלא גם של פורטוגל‪ .‬גם בתיאור שיחתו עם הקונסול הוונציאני באלכסנדריה ערב יציאתו‬
‫לאיטליה סיפר לו הראובני על רצונו “ללכת אל האפיפיור ואח"כ אל מלך פורטוגל"‪29.‬‬
‫מקורות אלו מלמדים בבירור כי הראובני תכנן להגיע לפורטוגל‪ ,‬וכי ביקורו ברומא היה‬

                                      ‫רק ביקור מקדים לקראת הנסיעה לפורטוגל‪.‬‬
‫סביר להניח כי לאחר כישלון שליחותו בפורטוגל ולאחר שגורש משם בבושת פנים‪,‬‬
‫ביקש הראובני להפחית בחשיבות השליחות שלו לשם‪ ,‬השמיט את פורטוגל מרשימת היעדים‬
‫שלו‪ ,‬והציג את נסיעתו לשם כיוזמה של האפיפיור‪ .‬בעת העריכה של היומן נשמטו כנראה‬
‫מזיכרונו האזכורים של פורטוגל בשיחה עם הצורף הירושלמי ועם הקונסול הוונציאני‪ ,‬ושם‬

        ‫נשמר הדיווח בצורתו המקורית כשהוא בלתי ערוך וללא התיקונים המתבקשים‪.‬‬
‫דוגמה נוספת ובולטת לעריכה גסה מתגלה במקום אחר ביומן‪ ,‬בסיפור על מחלה קשה‬
‫שתקפה את הראובני זמן קצר לאחר שהגיע לרומא ולאחר פגישתו הראשונה עם האפיפיור‪.‬‬
‫המחלה נמשכה זמן רב והדאיגה את מארחיו‪ ,‬והראובני מתאר את הטיפול המסור שטיפלו בו‬
‫וכן את החשש כי הוא עומד למות בעקבות סימנים מחשידים שנראו בשתן שלו; וכך כתב‪30:‬‬
‫ועשו לי רפואות מתחלפות הרבה‪ ,‬וחממו לי עשבים‪ ,‬ושמו על רגלי העשבים ההם לילות‬
‫הרבה‪ ,‬וחממו לי יין פעמים‪ ,‬ורחצו רגלי ועשו לי משיחות‪ ,‬ולקחו לי זית וכלי גדול‪ ,‬ונכנסתי‬
‫באותו שמן זית חם באותו הכלי ד' פעמים‪ ,‬ויצאתי מהשמן החם הייתי כונס ב ִמ ָ ּטה טובה‬
‫והיו מתחלפים הסדינים בכל פעם ופעם והייתי כמו מת‪ .‬וראו המראה שלו‪ ,‬יש בה כמו‬
‫העפר בשולים‪ .‬ולא האמנתי להם‪ .‬כי אמרתי “תראו המראה שלו אם זה הסימן הוא‬
‫בתוכו הוא רע"; וראיתי אותו‪ ,‬ודבריהם אמת‪ .‬ואני השבתי להם‪ ,‬כי לא אמות מזה החולי‬
‫עד אשר אקבץ ירושלים ואבנה המזבח ואקריב הקרבן ושמחו כל(כ)ם ז"ל מאת השם‪.‬‬
‫וטבעי הטוב [‪ ]31...‬והשינה לא תבוא אלי כלל ועיקר‪ .‬והמשרתים שלי נושאים אותי כל‬
‫הלילה אנה ואנה על כתפיהם עד עמוד השחר‪ ,‬ואז מכניסים אותי ַּב ִ ּמ ָ ּטה‪ .‬והייתי מצטער‬
‫צער גדול בין חיים למות‪ ,‬וראו אותי בצער והאמינו בי‪ ,‬כי אני על המות‪ .‬ועשיתי מים‬
‫קטנים‪ ,‬וראו אותו דינה ואחיה כמ"ר יוסף צרפתי הנז' והראו [לי] המראה שלו‪ .‬ואמרתי‬
‫להם‪“ :‬אל תפחדו עלי כי אני יודע בודאי שלא אמות מזה החולי"‪ .‬ואמרו אלי‪“ :‬אם תרצה‬
‫לקרות הוידוי‪ ,‬כי לא יקרב המות ולא ירחיקנה"‪ .‬ואני כעסתי עמהם‪ ,‬ואמרתי‪“ :‬תלכו‬
‫לשלום אין ברצוני לקרות הוידוי; ואני בוטח ביי שהוא יהיה עמדי‪ ,‬והוא הצילני בעבור‬

‫‪ — )7‬כך סיפר לר' שמעון בן אשר משולם בוונציה (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)32‬וכך עולה גם מתיאורו את‬        ‫‪	28‬‬
                                                      ‫המפגש עם האפיפיור (שם‪ ,‬עמ' ‪.)35‬‬   ‫‪2	 9‬‬
                                                                           ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬  ‫‪	30‬‬
                                                                           ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.29‬‬  ‫‪	31‬‬
                                                             ‫אשכולי‪ ,‬סיפור‪ ,‬עמ' ‪.38-37‬‬
                                                              ‫המשך הדברים חסר במקור‪.‬‬
   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104