Page 164 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 164

‫‪ 162‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫צרפתי משמו של מלכו ומשמו שלו בקובץ בכתב ידו של אליהו חלפן‪ 38.‬לחידושים השונים‬
‫בקובץ זה אופי דומה‪ :‬דרשות קבליות קצרות בנושאים משיחיים‪ ,‬המבוססות על פסוקים‬
‫או מאמרי חז"ל מתחומים שונים ומגוונים‪ ,‬אשר מסיבות אותם לנושא המשיחי‪ .‬הדמיון‬
‫באופיין של הדרשות מלמד כי גם אם לא כולן נאמרו על ידי מלכו עצמו‪ ,‬מקורן בחבורה‬
‫שעסקה בלימוד ובעיון משותפים בנושאים אלו‪ .‬עצם הדבר כי אליהו מנחם חלפן‪ ,‬מקורבו‬
‫של מלכו‪ ,‬הוא שאסף את החומר לקובץ זה ואף קרא עליו את שמו של מלכו‪ ,‬מחזק את‬
‫ההשערה כי הדרשות השונות קשורות לחבורת לומדים אחת‪ 39.‬הצעתי לעיל כי מלכו שהה‬
‫בפיזרו בתקופת שהותו הראשונה באיטליה‪ ,‬ואף כי היה מזוהה עם עיר זו — ואם השערה‬
‫זו נכונה‪ ,‬יתכן שהקשרים בין מלכו לבאסולה נוצרו בפיזרו‪ ,‬שם שימש באסולה מלמד‬

                                     ‫בתקופה שלאחר שובו ממסעו לארץ ישראל‪40.‬‬
‫ר' משה באסולה נולד בשנת ר"מ (‪ )1480‬או בסמוך לה‪ 41,‬נדד בראשית המאה השש עשרה‬
‫במקומות שונים בצפון איטליה והיה מורה לבני עשירים‪ 42.‬כמו צרפתי היה גם הוא תלמידו‬
‫של ר' יוסף אבן שרגא‪ 43,‬וכן הכיר היטב את כתביו של אברהם הלוי ואף כתב תמצית של‬

‫חידושים ממהר"ר שלמה מלכו (כת"י)‪ .‬הוא מכונה בקובץ זה הקיניטי — ראו דף ‪ 242‬ע"א וע"ב‪.‬‬       ‫‪3	 8‬‬
‫דרכיהם של באסולה וחלפן הוסיפו להצטלב בתקופה מאוחרת יותר במסגרת הפולמוס סביב הדפסת‬        ‫‪	39‬‬
‫ספר הזוהר במנטובה‪ ,‬שי"ח‪-‬ש"כ (‪ .)1560-1558‬המהדיר הראשי‪ ,‬עמנואל מבניוונטו‪ ,‬היה תלמידו‬      ‫‪	40‬‬
‫של באסולה והשיג את הסכמתו של רבו להדפסה‪ ,‬והיא אף התפרסמה כפסק בפברואר שי"ז (‪;1557‬‬        ‫‪	41‬‬
‫ראו תשבי‪ ,‬הפולמוס‪ ,‬עמ' ‪ .)145‬כאשר התעוררה התנגדות רחבה להדפסת הזוהר פנה עמנואל גם‬        ‫‪	42‬‬
‫לר' אליהו מנחם חלפן‪ ,‬אשר היה מתומכי ההדפסה ואף מסר למדפיסים כתב יד מקאהיר אשר היה‬        ‫‪	43‬‬
‫ברשותו לצורך הגהת הספר (שם‪ ,‬עמ' ‪ 92‬הערה ‪ ,)47‬אך סירב לפרסם את תמיכתו בהדפסה (עמ'‬
‫‪ .)84-83‬עם החרפתו של הפולמוס שינו באסולה וחלפן את עמדתם והצטרפו למחנה המתנגדים‬
‫(עמ' ‪ .)101 ,99-96 ,85‬נוסף לכך‪ ,‬באסולה‪ ,‬בדומה לחלפן‪ ,‬התנגד לקיום מצוות ייבום בזמן הזה‬
‫וטען כי במקרה כזה יש לחלוץ ולא לייבם (למדן‪ ,‬באסולה‪ ,‬עמ' ‪ .)32-31‬באסולה גם עמד בקשרים‬
‫עם מקובלים נוצרים‪ ,‬בדומה לחלפן‪ ,‬ותמך בגלוי בהנחיה ולימוד של מלומדים נוצרים את חכמת‬
‫הקבלה (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)99-97‬בנוגע לעמדתו של חלפן בנושא זה ראו קאופמן‪ ,‬לימוד תורה לנוכרים‪.‬‬

                                 ‫ראו‪ :‬למדן‪ ,‬באסולה‪ ,‬עמ' ‪ ;17‬למדן‪ ,‬שני כתבים‪ ,‬עמ' קעא‪.‬‬
                                                                  ‫למדן‪ ,‬באסולה‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬
                                                                             ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .6‬יתכן שר' מרדכי דאטו‪ ,‬אחיינו של באסולה‪ ,‬שהוא שהזכיר את מאמר הזוהר המזויף‬
‫על פסוקי "ויהי בנסוע הארון"‪ ,‬שמע על מאמר זה מדודו (ראו תשבי‪ ,‬משיחיות עמ' ‪.)89-86‬‬
‫כפי שציינתי לעיל דרשות על הנוני"ם ההפוכים שמשני צידי פסוקי "ויהי בנסוע הארון" היו‬
‫נפוצות בחוגים של מחשבי הקיצין בצפון איטליה בשנים ההן‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬יתכן שזהו הרקע ליחסו‬
‫החיובי של דאטו למשיחיות של לעמליין גם לאחר שנתבדתה — "ולבי אומר לי כי לא דבר רק‬
‫הוא‪ ,‬אלא התעוררות א' אלקי מאותם ההתעוררויוית אלהייות אשר נזכור לפנינו בשם ס"ה [ספר‬
‫הזוהר]" (שם‪ ,‬עמ' ‪ 73‬הערה ‪ — )226‬שכן באסולה‪ ,‬על אף היותו תלמידו של מקובל ספרדי כמו‬
‫אבן שרגא‪ ,‬היה‪ ,‬כמו לעמליין‪ ,‬קנאי להקפדה על נוסח התפילה האשכנזי‪ ,‬ובאיגרת לתלמידו‬
‫יעקב בר' יחיאל‪ ,‬הוא שיבח אותו על שהוא שומר על מנהגי הצרפתים בענייני תפילה‪ ,‬תפילין‪,‬‬
‫שבת ועוד (למדן‪ ,‬שני כתבים‪ ,‬עמ' קעו‪-‬קעט)‪ .‬על עמדתו של לעמליין בנושא זה ראו קופפר‪,‬‬

                                                                ‫חזיונותיו‪ ,‬עמ' ‪.402-399‬‬
   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169