Page 181 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 181

‫פרק ה ‪179‬‬

‫ההוכחה הבולטת ביותר לכך שמלכו לא היה תלמידו ומקורבו של ר' יוסף טאיטאצאק‬
‫מתגלה בתקנה שתוקנה בשאלוניקי בי' באלול שנת רפ"ט (‪ ,)25.8.1529‬עשרה ימים בלבד‬

           ‫לאחר הדפסתו של “ספר המפואר"‪ ,‬ורי"ט עצמו חתם עליה — וזה לשונה‪128:‬‬
‫בראות החכמים השלמים מרביצי תורה בק"ק אשר בשאלוניקי יע"א [יגן עליה אלהים] שהדפיסו‬
‫איזה דברים שלא היו ראויים להדפס‪ ,‬הסכימו שלא יורשה שום אחד מבני ישראל להדפיס‬
‫שום כתיבה בעולם בלתי רשות ששה ת"ח [תלמידי חכמים] ממרביצי תורה בקהלות יצ"ו‬
‫[ישמרם צורם וגואלם]‪ .‬והעובר על זה יהיה בנידוי‪ ,‬וגם אם ידפיסו אותם מלבד שהמדפיסים‬
‫עוברים ונכשלים בנדוי‪ ,‬אנו גוזרים בגזרת נדוי ששום א[חד] מבנ"י [מבני ישראל] לא יקנה‬
‫אותם‪ ,‬וגם אם התחילו להדפיס לא יורשו להשלים בלתי רשות ששה ת"ח הנז[כרים] והרשות‬
‫שיהיו מוסכמים יחד במקום מיוחד וכתוב וחתום‪ .‬והעובר על זה יהא בנידוי‪ .‬והיה זה יום ה'‬

                                                        ‫עשר לאלול ש[נת] הרפ"ט‪.‬‬
‫מכיוון שהספר היחיד שנדפס בשאלוניקי בתקופה זו היה ספר דרשותיו של מלכו‪ ,‬ומכיוון‬
‫שהוא עצמו התייחס לביקורת שנמתחה על הספר עוד בטרם הודפס ולפולמוס שנוצר‬
‫סביבו — “ולפי שבין הדברי[ם] שפירשתי יש דברים שבני אדם איפשר שיכשלו בהם ולא‬
‫יבינום לקוצר השגתם או לאהבתם הנצוח יחליפו הכוונה וימירו טוב ברע‪ ,‬כאשר ראיתי‬
‫שהפכו הקער[ה] על פיה ופירשו דברי הפך הכוונה האמיתית"‪ — 129‬ברור שהתקנה נתקנה‬
‫בעקבות הדפסת הדרשות של מלכו בשאלוניקי עשרה ימים לפני כן‪ ,‬וכנגדה‪ .‬בשאלוניקי‬
‫לא התקיים ארגון קהילתי מרכזי והמבנה הארגוני היה של קהלים קהלים‪ .‬התקבצותם של‬
‫נציגים של הקהלים השונים במסגרת של גוף על–קהלי נערכה בשאלוניקי רק במקרים חריגים‪,‬‬
‫שהיה נראה בהם כי יש להכריע הכרעה שמשמעותה חורגת מגבולות הקהלים השונים ונוגעת‬
‫לכלל הציבור היהודי בעיר או בנושאים כמו מיסוי או חינוך‪ 130.‬היות פרסום ספרו של מלכו‬
‫עילה לכינוס על–קהלי כזה מלמד על החששות העזים שעורר העיסוק בתחום המשיחי‬

    ‫בשאלוניקי‪ ,‬ועל שעד לבואו של מלכו לא התקיים בשאלוניקי עיסוק גלוי בתחום זה‪.‬‬
‫לפיכך אין זה מפתיע לגלות כי “ספר המפואר" לא הודפס באף אחד משני בתי הדפוס‬
‫שפעלו באותה עת בשאלוניקי‪ ,‬לא בבית הדפוס של משפחת גדליה ולא בבית הדפוס החדש‬
‫יותר של בני משפחת שונצינו‪ ,‬אלא באופן עצמאי על ידי יוסף בן יצחק סיד ואליהו ריקו‪131.‬‬

‫‪ 	128‬דנון‪ ,‬קהילת שאלוניקי‪ ,‬עמ' ‪ .264‬יתכן שתקנה זו מסבירה מדוע עותקים מן המהדורה הראשונה‬
‫של "ספר המפואר" הם כה נדירים‪ ,‬והספר אף נכלל ברשימת ספרי הקבלה הנדירים "עלו‬

                                                          ‫לשלום"‪ ,‬שפירסם גרשם שלום‪.‬‬
                                                                  ‫‪ 1	 29‬ספר המפואר‪ ,‬לו ע"א‪.‬‬

                                          ‫‪ 1	 30‬הקר‪ ,‬החברה היהודית בשאלוניקי‪ ,‬עמ' ‪.258-254‬‬
‫‪ 1	 31‬ראו יצחק ש' עמנואל‪" ,‬בתי דפוס ומדפיסים (רע"ב‪-‬שכ"ח)"‪ ,‬זכרון שלוניקי‪ ,‬בעריכת דוד א'‬
‫רקנאטי‪ ,‬ב‪ ,‬תל אביב תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ .232‬עמנואל מתבסס על אי–הזכרת שמו של בית הדפוס‬
‫בקולופון של "ספר המפואר" ורק שמותיהם של המדפיסים נזכרים‪ .‬גם שמו של הסולטן‪ ,‬המופיע‬
‫כמעט בכל החתימות או השערים של דפוסי שאלוניקי לא נזכר‪ ,‬דבר שמחזק את הרושם כי מדובר‬
‫כאן בדפוס "מחתרתי"‪ ,‬ולא באחד הדפוסים הרשמיים‪ .‬בניהו כבר עמד על הקשר שבין הדפסת‬
   176   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186