Page 209 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 209
פרק ו 207
התורה כולה אינה אלא רצף אחד של שמות ולא סיפור נרטיבי שמוסתרים בו שמות ,אולם
הוא רואה את הרצף הזה בראש ובראשונה כאמצעי מאגי.
הבדל שני בין תפיסת הרמב"ן לתפיסתו של מלכו מתגלה ביחס שבין הקריאות השונות
האפשריות בתורה ,זו שבצורתה הנוכחית וזו שבצורת המקורית .הרמב"ן ראה את שתי
הקריאות הללו כשקולות“ :והיה אפשר קריאתה שתקרא על דרך השמות ,ותקרא על דרך
קריאתינו בעניין התורה והמצוה .ונתנה למשה רבינו על דרך חלוק קריאת המצוה ,ונמסר
לו על פה קריאתה בשמות" 106.משה קיבל אפוא בסיני שני פנים של התורה :האחד ,הכתוב
כסיפור דברים שנובעת ממנו ההלכה (“על דרך חלוק קריאת המצווה") ניתן בכתב ,והשני,
“הקריאה בשמות" ,נמסר לו בעל פה .מלכו ,לעומת זאת ,רואה את הקריאה הסיפרית
בתורה ,הקריאה ההלכתית“ ,קריאתנו" בלשון הרמב"ן ,כקריאה נחותה שהיא תולדת
המשבר של חטא אדם הראשון ושתתוקן בימות המשיח .זוהי קריאה יחידה ונחותה ,קריאה
בדיעבד ,והיא עומדת בניגוד לאינסוף הקריאות האפשריות בתורה בצורתה הגולמית107.
עמדה דומה ,אך קיצונית פחות ,מופיעה גם בכתביו של ר' אברהם אבולעפיה הרואה
בפן של התורה כרצף שמות האל את התורה שבעל פה האמיתית 108,ומבחין גם מבחינה
איכותית בין השתיים .אבולעפיה ,בדומה למלכו ,ראה את הקריאה של התורה כשמות האל
כקריאה ברמה גבוהה יותר מהקריאה הרגילה .שכן בעוד התורה שבכתב מצריכה שילוב
של שכל ודמיון ,התורה שבעל פה (התורה כשמות) פונה לשכל בלבד ומשקפת אמיתות
עיוניות מופשטות 109.אבולעפיה קושר את הקריאה הזו גם לנושא המשיחי ,ומציין שקריאה
עדיפה זו תתגלה ותתקבל בימות המשיח ותגבר למעשה על הקריאה של “חכמי ישראל
המתחכמים בחכמת התלמוד" המקובלת כיום.
התפיסה שלפיה גילויה של התורה כשמות האל יתרחש בימות המשיח מופיעה גם ב"ספר
המשיב" ,אשר התחבר בקסטיליה בדור שלפני הגירוש .הצבעתי כבר לעיל על חדירה
אפשרית של רעיונות ופרקטיקות מאגיות מבית מדרשו של “ספר המשיב" לפורטוגל עם
רבבות הפליטים שהגיעו לפורטוגל מקסטיליה בעקבות הגירוש 110,והצעתי שמלכו עשוי היה
להיחשף לרעיונות אלו עוד בפורטוגל — וכך נאמר שם בנוגע לתורה כאוסף שמות האל111:
1 06הקדמת הרמב"ן לפירושו לתורה (לעיל ,הערה ,)99עמ' ז.
107על משמעותה של אבחנה זו מבחינת מעמדה של ההלכה ,שהיא התוצר של הקריאה הסיפרית
בתורה ,ראו לעיל עמ' .196
108ר' אברהם אבולעפיה טען שכתיבת המשנה והתלמוד בסופו של דבר מלמדת שהם אינם תורה
שבעל פה אלא חלק מהתורה שבכתב ,בשונה מהרמב"ן שטוען כי התורה כרצף של שמות נמסרה
למשה רבינו בעל פה ,אך היא אינה התורה שבעל–פה — ראו אידל ,אבולעפיה ,עמ' .61-60
1 09שם.
1 10ראו לעיל ,עמ' .139
111שלום ,המגיד ,עמ' ק .נוסף על תפיסת התורה כאוסף של שמות האל ,נזכר בקטע זה גם "סוד
השי"ן" כקשור לגילוי הסודות בבוא הגאולה ,והנרמז במילה "בששון" .גם ב"ספר המפואר"
נזכרת השי"ן מתוך המילה "בששון" כרומזת לגאולה" :לרמוז כי יצחק שהוא במדת גבורה בא
לנו הצרה שהוא כתובה בצד"י ותחליף לשי"ן שרומז ששון ושמחה וזה יהיה בשבות עמו ישראל
