Page 218 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 218

‫‪ 216‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫מלכו הוא נוצרי‪ ,‬והאזכורים הרבים שלה בספרות היהודית בת זמנו העניקו לו לגיטימציה‬
                               ‫להוסיף ולהחזיק בה ולהעניק לה משמעות כה גדולה‪.‬‬

‫כפי שהראיתי לעיל‪ ,‬מלכו אימץ את התפיסה הנוצרית שלפיה החטא הקדמון יתוקן רק‬
‫על ידי המשיח וכחלק (מרכזי) מתהליך הגאולה‪ ,‬וכן את התפיסה כי המוות בא לעולם‬
‫בעקבות החטא‪ .‬אולם לתוך מסגרת כללית זו הוא יצק תכנים השונים בצורה משמעותית‬
‫הן מן התכנים הנוצריים של החטא הקדמון הן מהתכנים היהודיים שהדגישו בייחוד את‬
‫היסוד המיני שבחטא זה ושראו את חטא העגל כהמשך שלו וכחזרה עליו‪ 155.‬מלכו הסיט את‬
‫ההשלכות של החטא הקדמון מן האדם אל התורה‪ .‬תוצאת החטא אינה הפיכת האדם ל–‪massa‬‬
‫‪ ,damnata‬חוטא “תורשתי"‪ ,‬והפיכת מושג החטא למכתים את כל המין האנושי‪ ,‬אלא פגיעה‬
‫בתורה‪ ,‬צמצום והגבלה שלה ושל החשיפה שלה לבני האדם‪ .‬מלכו מסכים אמנם כי לפני‬
‫החטא נועד האדם להיות בן אלמוות‪ 156,‬וכי ערב מתן תורה תכנן הקב"ה “להיות כל ישראל‬
‫חיים לעולם"‪ 157,‬אולם הוא אינו עוסק בשינויים שיחולו בתחום זה לאחר בוא המשיח‪ ,‬אלא‬
‫שב ומדגיש דווקא את ההשגות הרוחניות והאינטלקטואליות שיתאפשרו לאחר בואו של‬
‫המשיח‪“ :‬דע שבשרנו התורה בשורה טובה שבזמן הגאולה נחזור לקדמותינו בידיעה והשגה‬
‫כימי עולם וכשנים קדמוניות שהוא קודם שחטא האדם";‪ 158‬ודייקו‪“ :‬בידיעה והשגה" ולא‬
‫בחיי נצח‪ .‬מלכו הפך אפוא את מושג החטא הקדמון ובייחוד את השלכותיו לדבר שונה‬
‫ומקורי השונה בתכניו לחלוטין הן מן המקור הנוצרי הן מהקריאות היהודיות שלו‪ ,‬תוך‬
‫הסטת תוצאותיו והשלכותיו מן האדם אל התורה — לא האדם הוא שהוכתם בחטא‪ ,‬אלא‬
‫התורה היא שצומצמה בעקבותיו‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬הוא דחה מכל וכל את התפיסה שלפיה חטא‬
‫העגל הוא חזרה על החטא הקדמון “לפי שהקב"ה כפר וסלח להם מעשה העגל וחזר ונתן‬

                  ‫להם לוחות שניות ורצה שיקבלו התורה וידעו סודותיה הנוראים"‪159.‬‬
‫גם שימושו של מלכו בדימוי המשיח הסובל‪ ,‬שבמותו נשא את עוונות עמו (ספר המפואר‪,‬‬
‫י ע"א)‪ ,‬המבוסס על פרק נג בספר ישעיהו‪ ,‬נעשה בצורה דומה‪ .‬גיבורו של פרק זה הוא‬
‫“עבד ה'"‪ 160,‬המתואר כשרוי בעליבות נוראית‪“ :‬לא ֹת ַאר לו ולא הדר‪ִ ...‬נ ְב ֶזה וחדל אישים‬
‫איש ַמ ְכ ֹאבֹות ִוידּו ַע חֹ ִלי" (פסוקים ב‪-‬ג); עליבות זו מוסברת בפסוקים שלאחר מכן בהיות‬
‫עבד ה' נושא את עוונותיהם של אחרים‪“ :‬והוא ְמחֹ ָלל מפשעינו ְמֻדָּכא ֵמ ֲע ֹ‍ו ֹנ ֵתינּו‪ ...‬וה' ִה ְפ ִּגי ַע‬
‫בו את ֲעוֹ‍ן ֻּכָּלנּו" (פסוקים ה‪-‬ו)‪ .‬הפרשנות הנוצרית הציעה כבר במאה השנייה לראות‬

 ‫נבואה זו כמבשרת את בואו של ישו‪ ,‬ולפיכך גם כמסבירה את מותו הבזוי על הצלב‪161.‬‬

                                                                                    ‫‪ 1	 55‬שם‪.‬‬
                                                         ‫‪ 1	 56‬ראו למשל ספר המפואר‪ ,‬י ע"א‪.‬‬

                                                                                    ‫‪ 	157‬שם‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 1	 58‬שם‪ ,‬דף ח ע"א‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 1	 59‬שם‪ ,‬דף י ע"א‪.‬‬
‫‪ 1	 60‬עבד ה' אינו נזכר בשם זה בפרק נג אלא רק בסוף פרק נב (פסוק יג)‪ ,‬אולם פרק נג בא ברצף‬
                                         ‫אחד עם פסוקים אלו וברור כי גיבורו הוא עבד ה'‪.‬‬
‫‪ 1	 61‬גישה אפולוגטית לצליבה מתגלה כבר בברית החדשה באיגרתו של פאולוס אל הפיליפיים‪" :‬אף‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223