Page 219 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 219
פרק ו 217
בשל המקום המרכזי שתפס פרק זה באפולוגיה הנוצרית ואחר כך בתאולוגיה הנוצרית
התפתחה בימי הביניים פרשנות יהודית נגדית לפרק זה .פרשנות זו הציעה לראות את עם
ישראל כעבד ה' ואת הקשיים שמהם הוא סובל בתקופת הגלות כביטויים להגשמתה של
נבואה זו .פרשנות זו השיגה שתי מטרות :היא דחתה את דמותו של ישו כגיבורו של הפרק,
והיא העניקה משמעות לסבלו של עם ישראל בגלות כשהציגה אותו כביטוי להתגשמותה
של נבואת ישעיהו162.
גם כאן אימץ מלכו את הדגם הנוצרי שלפיו “עבד ה'" הנזכר בפרק זה הוא המשיח ולא
עם ישראל ,אך הפך אותו לתשתית למבנה חדש ומקורי .את הפסוק הראשון ,המתאר את
מראהו של עבד ה' כ" ִמׁ ְש ַחת מאיש ַמְר ֵאהּו ותארו מבני אדם" (ישעיהו נב יד) הוא הסב על
משיח בן דוד ,על יכולתו להרוג במבטו (“משחת [משחית] מאיש מראהו") ,ועל עליונותו
על שאר בני האדם (“ותארו [גודלו] מבני אדם") .את הפסוקים הבאים ,המתארים את עליבותו
של עבד ה' ,את יסוריו ואת מכאוביו — “ ִנ ְב ֶזה ַו ֲח ַדל ִאיִׁשיםִ ,איׁש ַמ ְכ ֹאבֹות ִוידּו ַע חֹ ִליֳ ...ח ָל ֵינּו
הּוא ָנָׂשאּ ,ו ַמ ְכ ֹא ֵבינּו ְס ָב ָלם ...הּוא ְמחֹ ָלל ִמְּפָׁש ֵענּוְ ,מֻדָּכא ֵמ ֲעוֹ ֹנ ֵתינּו" וגו' (שם נג ג
ואילך) — שהפרשנות הנוצרית ראתה אותם כמנבאים את יסוריו של ישו ,הוא הסב לדמותו
של משיח בן אפרים והעניק להם משמעות שונה לחלוטין מן המשמעות הנוצרית שלהם.
מלכו קבע כי משיח בן דוד היה מסוגל למלא את המשימה המשיחית במלואה בעצמו ,אולם
חטאי ישראל מנעו את התגלותו וגורמים לכך שיהיה צורך במשיח בן אפרים — ואלו דבריו163:
וא"ת [ואם תאמר] כיון שיש בו (במשיח בן אפרים) אלו החסרונות למה לא בא בן דוד מיד
תשובה לזה שעונותינו גרמו זה שהוצרך שיבא משיח בן אפרים וימות כדי שיקחו הרשעים
מוסר שבימיהם לא תכון ממלכת דוד ואע"פ שאמר “אכן ֳח ָל ֵינּו הוא נשא" וכו' אל תחשוב
שהוא לשהרשעים ישארו בעולם ושהוא ישא עליו עונותיהם וימות בעבורם כי איש בעונו
ימות וביאתו לעולם אינ[ה] אלא למכשול ולאבדן לרשעים ומרפא לצדיקים ...תדע למה גרמו
עונותינו ביאתו של זה לפי שמשיח בן דוד לא יהיה לו שום צרה וצוקה ולא לבני דורו שלכל
צריו ואויביו יפתח פיו וימית אותם כמ"ש [כמו שכתוב] “וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיהו
יא ד) וזה הכח אינו ִנתן למשיח בן אפרים שנ[אמר] עליו “ ִנ ַגּׂש והוא ַנ ֲע ֶנה ולא יפתח פיו"
(שם נג ז) לפי שאין לו זה היכולת הסבה היא ש" ֵמ ֹעו ֶצר וממשפט ֻל ָקח" (שם שם ח) יר[מוז]
כי היה בדמות האלהים ...הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד ...וישפל את נפשו ויכנע עד מוות
עד מיתת הצליבה" (ב ו-יא ,בתרגום פרנץ דעליטש) .על התהוותה של פרשנות זו ראוDonald :
Juel, Messianic Exegesis: Christological Interpretations of the Old Testament in Early
.Christianity, Philadelphia 1988, pp. 129-131על הקשיים התאולוגיים שעוררה צליבתו
של ישו ראו .Martin Hengel, Crucifixion, Philadelphia 1977 :הראשונים שפירשו את
ישעיהו נג בהקשר זו היו יוסטינוס המרטיר ,טרטוליאנוס ואוריגנס ,ויותר מאוחר פירשו כך גם
אוגוסטינוס ,ניקולאוס דה לירה ואחרים — וראו את קובץ המאמרים שהוקדש לנושא זהBernd :
Janowski & Peter Stuhlmacher (eds.), The Suffering Servant: Isaiah 53 in Jewish
and Christian Sources, Grand Rapids, MI 2004
162רמבאום ,הפרשנות היהודית לישעיהו נג.
163ספר המפואר ,יט ע"ב.
