Page 237 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 237
פרק ז 235
בדרשות רק לקראת סוף מאה זו 28,ואילו מדרשותיו של מלכו עולה כי הן הקבלה הן ספר
הזוהר לא רק שהיו מוכרים לדרשן עצמו ,אלא אף שימשו אותו כדי לבסס את מעמדו29.
מקובץ הדרשות שלפנינו עולה גם כי קהל המאזינים של מלכו לא היה קהל אקראי
אשר האזין לדרשותיו כפי שהאזין לדרשותיהם של דרשנים נודדים אחרים ,אלא כי נוצרה
סביבו קבוצה של “חסידים" אשר הגיעו באופן קבוע לדרשותיו ואף העלו אותן על הכתב
לאחר שנאמרו ,ויש בידינו מספר דרשות שהועתקו בצורה כזו 30.זיקה אישית וישירה בין
הדרשן לקהלו עולה בסוף דרשה העוסקת בקבורתה של רחל ובמקומה בהייררכיה של
האבות והאימהות ,כדלהלן31:
זאת הצדקת הנפטרת היתה אחד מהנשים הכשרות שבזאת העיר והיתה קוצה חלתה בעין יפה
ועל זה אשאל מאת יי' שישים נשמתה בגן עדן עם האימהות הכשירות שרה רבקה רחל ולאה.
והבאתי המאמ[ר] הזה על “ְו ַחּ ֹנ ִתי את אשר ָאחֹן" (שמות לג יט) .שבזה הפסוק מידותיו של
הקב"ה שהם עם האבות לכך ראויה היתה להם זה הפעולה .וזה המאמ[ר] מדבר בנקבות לפי
שלא בא אלא להורות לנו באי זה אופן הולכים האבות לפני הקב"ה למסור הנשמה ולספר
מעשיה וכינוה בלשון צדקת.
מפיסקה זו עולה כי מלכו נשא את הדרשה כדרשת זיכרון לנפטרת ,בלוויה או באזכרה,
דבר שמלמד על זיקה עמוקה שלו לנפטרת או לבני משפחתה .מכיוון שמלכו לא מילא
כל תפקיד רבני רשמי אף לא באחת מהקהילות שבהן עבר ,נראה כי זיקה זו התבססה על
השתייכותה של האשה ,או של בני משפחתה ,לחוג התומכים בו ,והדבר מצביע לא רק על
קיומו של חוג כזה אלא אף על טיבם של היחסים בין החברים בו למלכו32.
ראו למשל :בונפיל ,במראה ,עמ' ;137בונפיל ,הרבנות ,עמ' .190-179בונפיל מציע לראות 2 8
בחדירת הקבלה לאיטליה תהליך ארוך ומתמשך שהחל בשנות השלושים של המאה ,ואשר
ההדפסות של ספר הזוהר בסוף שנות החמישים היו נקודת שיא שלו .עם זאת הוא קובע כי בשנות 29
החמישים והשישים של המאה עדיין נמנעו דרשנים מלבסס את דרשותיהם על ספרות המדרש
3 0
והקבלה. 3 1
באחרונה הצביע ברנרד קופרמן על המקום המרכזי של קטע מתיקוני הזוהר בדרשה של ר' יצחק
דה לאטש משנת ,1558העוסקת בנושא סמכותה של הקהילה על היחידים שבתוכה .בחירתו של 32
דה לאטש לבסס דרשה בעניינים פוליטיים פנימיים על מקור קבלי ,מלמדת לדעתו של קופרמן כי
הספרות הקבלית נתפסה כמקור סמכות גם לנושאים בעלי אופי הלכתי במהותם — ראו קופרמן,
אתניות ,עמ' .68-64
ראו למשל :אידל ,דרשה; חידושים ממהר"ר שלמה מלכו (כת"י) ,דף 240ע"א (דרשה לפרשת
ואתחנן).
חיבורים משיחיים (כת"י) ,דף 42ע"ב .קטע זה חותם את חלקו הראשון של כתב היד אשר הועתק
בידי סופר וממנו והלאה כתב היד הוא אוטוגרף .לאורך החיבור מלכו אינו מתייחס לאישים או
לאירועים שהיו קשורים לנסיבות נשיאתן של הדרשות .יתכן שהוא מסר למעתיק את הדרשה
המקורית כפי שנשא אותה באותה לוויה או אזכרה ולא שם לב שיש בה קטע שלא אמור להיכלל
בחיבור הסופי.
דרשה זו היא ככל הנראה ההספד המוקדם ביותר הידוע לנו מאיטליה ,והיא מקדימה את ההספד
שנשא יצחק דה לאטש בפיזרו בכשלושים ושש שנים — ראו הורביץ ,לדבר אל המתים.
