Page 328 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 328
326חייו ומותו של משיח בן יוסף
מגירסה מוקדמת של “שלשלת הקבלה" שבכתב יד עולה כי המחבר כלל לא הכיר את
פרטי פרשת מלכו והוא הזכיר את שמו רק אגב דרשה משיחית “מעובדת" שלו 73.והנה,
בגירסה המלאה של החיבור מופיע מלכו כדמות היסטורית ,ואבן יחיא מתאר את פרטי
הפרשה — אולם לצדן של העובדות ההיסטוריות הוא מביא גם את הדרשות המופרכות
על ראשי התיבות של הפסוקים השונים 74.נראה אפוא כי בשליש האחרון של המאה השש
עשרה כבר לא ניתן היה להבחין בין מלכו ההיסטורי לבין מלכו ככותרת המוצמדת בדרך
שיגרה לדרשות משיחיות או לחישובי קץ שונים75.
הצבעתי עד כאן על שני תהליכים בנוגע לעיצובה של דמותו של מלכו באיטליה בשנים
שלאחר מותו .התהליך הראשון הוא תהליך של מיתיזציה ,עם הפיכתו מדמות היסטורית
לדמות מיתית–משיחית ,כמי שמת וקם לתחייה או שכלל לא מת ,וכמי שיכול בכוחותיו
המאגיים לגבור גם על המוות .התהליך השני הוא של הפשטה .מלכו נעשה בו מאישיות
קונקרטית בעלת סדר יום משיחי ועמדות ברורות בנוגע לחישובי הקץ ומועד הגאולה,
לדמות מופשטת שידוע כי היא קשורה לחישובי קץ ,ולפיכך ניתן להצמיד אותה למועדי
קץ שונים ומגוונים .בשלב הראשון בתהליך זה הרשו לעצמם אלו שהכירו את תורתו של
מלכו “לעדכן" את חישובי הקץ שלו ולהתאים אותם לזמנים המשתנים ,ובשלב השני הוא
נעשה ל"מותג" משיחי ,שניתן להצמיד אותו לחישובי קץ או בשורות משיחיות שונות.
נראה כי נדירותם של “ספר המפואר" ושל איגרתו הראשונה של מלכו הם שעמדו ברקע
של שני תהליכים אלו .העדרם של מקורות ראליים הותיר אפוא כר פורה לדמיון בעיצוב
דמותו ובהמשך הזמן אף משנתו של מלכו ,והביא לצמצום המימד המציאותי והדגשת המימד
האגדי בדמותו ובאישיותו.
הדרשה על הפסוק "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" שהזכרתי לעיל :ראו שלשלת הקבלה — 7 3
טיוטה (כת"י) ,דף 79ע"ב. 74
בסוף הדרשה מזכיר אבן יחיא את דרשתו האמיתית של מלכו על הפסוק "אמר אויב ארדוף אשיג 7 5
אחלק שלל" לשנת ש' ( ,)1540אף על פי שעמודים ספורים לפני כן הביא את העיבוד של דרשה
זו שהזכרתי לעיל ,המסב אותה לשנת ש"ס.
בהשפעת דרשות מסוג זה ניסה גם יוסף מארלי את כוחו בדרישת ראשי התיבות של פסוקים.
הוא אמנם לא הציג דרשות אלו כדרשות של מלכו אולם התייחס באחת מהן אליו ואל מותו —
ראו גימטריות על נקמת שריפת מלכו (כת"י; פורסם גם בידי אשכולי ,התנועות ,עמ' .)433
במקור זה ,כמו במקורות אחרים שהוזכרו לעיל ,מפוענחים ראשי התיבות של הפסוקים כרומזים
למאורעות היסטוריים אשר התרחשו באותו הזמן .עמדתי כבר במספר מקומות על מרכזיותה של
הזיקה בין ההיסטוריה למשיחיות בשליש הראשון של המאה השש עשרה (ראו לעיל עמ' ,)86
והצבעתי עליה כעל אחד ממאפייניה הייחודיים של הפעילות המשיחית מימיו של אברהם הלוי
ואילך ,ובייחוד אצל הראובני ומלכו .קישורן של דרשות היסטוריות–משיחיות לדמותו של מלכו
מלמדת שתפיסה זו התבססה בשנים אלו.
