Page 332 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 332
330חייו ומותו של משיח בן יוסף
מהוראנדא (נפטר בשנת של"ז ,)1577 ,כפי שמעיד דוד גאנז94.
נתון מעניין העולה מרשימה אקראית זו הוא ,כי אף אחד מן ההקשרים השונים והמגוונים
שמלכו נזכר בהם בחיבורים אלו אינו משיחי .בכל המקורות שנזכרו לעיל ההתייחסות
היא רק לפרט או לדרשה מסוימת מתוך ספרו של מלכו ,ולא לתפיסה קבלית או משיחית
כוללת ורחבה יותר שלו .תופעה זו אינה מקרית ,והיא מלמדת על השינוי שחל בתפיסתו
של מלכו עם הדפסתן של מהדורות נוספות של “ספר המפואר" והכללתו בקאנון הספרותי
היהודי של התקופה .מעתה נתפס מלכו כדמות נורמטיבית :רב ,מקובל וכמובן מחבר.
הלגיטימציה שלו נשענה על ספרו ,והדיונים השונים המופיעים בו נעשים מעתה לבעלי
ערך כשלעצמם ,ולא רק כחלק ממהלך רחב יותר או ממגמה רחבה יותר של הספר או של
מחברו .מבחינת המחברים שהזכרנו לעיל ספרו של מלכו הוא למעשה אוסף של אנקדוטות
תורניות שניתן להשתמש בהן מחוץ להקשרן המקורי ,לצרכים שונים ומגוונים ,בין אם
מדובר בדיון בעל אופי לשוני (“מנחת שי") ,היסטוריוגרפי (“סדר הדורות") ,מוסרי (“קב
הישר") ,או כל הקשר אחר.
המגמה המתגלה כאן דומה למגמה שהצבעתי עליה לעיל בנוגע לדימויו המשיחי של
מלכו במחצית השנייה של המאה השש עשרה באיטליה ,אך גם הפוכה לה .בסוף המאה
השש עשרה נותרה דמותו של מלכו בתוך ההקשר המקורי שלו ,כלומר ההקשר המשיחי,
אך המחברים השונים עשו בה כרצונם והצמידו אותה לחישובי קץ שכלל לא היו קשורים
אליו .לעומת זאת ,למן המאה השבע עשרה ואילך אנו מגלים דרשות אותנטיות של מלכו
עצמו ,שהוצאו מהקשרן הקבלי–המשיחי ושימשו מחברים שונים לצרכים שונים ולמטרות
שונות .נראה כי הקו שהפריד בין שתי מגמות אלו הוא הדפסתו המחודשת של “ספר
המפואר" בקראקוב ,שהצגתי אותה כחלק ממגמת ההתעניינות בקבלה בכלל ,אשר העניקה
לתורותיו של מלכו תפוצה רחבה ,ויצרה לו דימוי נורמטיבי כמחברה של יצירה תורנית
נדפסת .גורמים אלו עשו את הביוגרפיה האישית שלו לבלתי רלוונטית ,ומותו על קידוש
השם והתואר “קדוש" שנלווה לשמו במהדורות הנדפסות של “ספר המפואר" ביססו עוד
יותר את מעמדו ואת הלגיטימציה שלו .תהליכים חברתיים ,תרבותיים ורוחניים (התגברות
השפעתה של הקבלה בפולין במחצית השנייה של המאה השש עשרה ,והתבססותה של פולין
כמרכז תורני חשוב) ,ולצדם יזמּות כלכלית של המדפיסים ,עיצבו מחדש את דמותו של
מלכו ,והפעם כמקובל ומחבר נורמטיבי.
הביטוי המרתק והחריף ביותר של מגמה זו מתגלה בדבריו של ר' יום טוב ליפמן הלר
(של"ד-תי"ד )1654-1574 ,בספרו “לחם חמודות" ,פירוש לפסקי ההלכות של הרא"ש על
מסכתות התלמוד .בפירושו להלכות ציצית של הרא"ש דן ר' יום טוב ליפמן הלר בשאלה
אם פתילים צבעוניים כשרים לטוויית ציצית או שיש להשתמש בפתילים לבנים דווקא.
ר' יום טוב ,שנטה להתיר ,הביא ראיה לדבריו מטליתו של מלכו95:
94גאנז ,צמח דוד ,עמ' .138
95רבינו אשר ז"ל עם פירוש הנשר הגדול רש"י ז"ל ועם תוספות שני חבורים מעדני מלך ולחם
חמודות ,פראג שפ"ח ,דף קז ע"א (סעיף קטן כה בלחם חמודות).
