Page 354 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 354

‫‪ 352‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫דמותו של מלכו כמבשרה של גאולה אוניברסלית על–דתית ואל–לאומית‪ ,‬מתאימה הן‬
‫לפרסומו לראשונה של המחזה מעל דפי כתב העת הסוציאליסטי “די צוקונפֿט"‪ 212,‬הן לקסם‬
‫שהילכה ברה"מ בשנים אלו (המחזה פורסם בשנת ‪ )1926‬על לילס‪ ,‬אשר היה מן הראשונים‬
‫באינטליגנציה היהודית הרדיקלית שנתפסו לקומוניזם הסובייטי‪ ,‬שממנו התפכח באופן‬

                                              ‫חלקי רק באמצע שנות השלושים‪213.‬‬
‫בניגוד לברוד וברגלסון אשר הציגו את מלכו כדמות רבנית נורמטיבית‪ ,‬קבק ולילס‬
‫הציגו אותו כמהפכן רדיקלי משיחי‪ ,‬והלבישו אותו בלבוש שהתאים להלכי הרוח של השנים‬
‫שלאחר מלחמת העולם הראשונה ושל המהפכה הקומוניסטית‪ .‬הם הציגו אותו כמבשרה‬
‫של משיחיות אוניברסלית העומדת מעבר להגדרות של לאום ושל דת‪ ,‬והדגישו דווקא את‬

                                  ‫היותו נרדף באופן אישי‪ ,‬כמו ישו‪ ,‬בידי בני עמו‪.‬‬
‫דמותו של מלכו כאב–טיפוס של המבשר הציוני‪ ,‬וכמי שמנסה להציע חלופה אקטיביסטית‬
‫לתפיסות הגלותיות–הפסיביות של כניעה והתרפסות‪ ,‬מתגלה בשתי יצירות דרמטיות קצרות‬
‫פרי עטם של יהושע השל ייבין וזלמן שז"ר‪ 214.‬המסגרת הדרמטית‪ ,‬אשר בשתי היצירות אינה‬
‫אלא במה לרעיונות פובליציסטיים‪ ,‬מציגה אותו אירוע‪ :‬המפגש (שלא התרחש במציאות)‬

                               ‫בין שלמה מלכו לשתדלן הנודע ר' יוסף מרוסהיים‪215.‬‬
‫בשני המקרים בחרו המחברים לעצב את השתדלן כדמות גלותית ופסיבית‪ ,‬אך גם שקולה‬
‫וזהירה‪ .‬מלכו לעומת זאת‪ ,‬אינו רק אקטיביסט ולאומי‪ ,‬אלא גם אדם שמוכן להסתכן בסיכון‬
‫שלא ברור עד כמה הוא מחושב‪ 216.‬ייבין אמנם הכניס למערכת השיקולים של השתדלן יוסף‬
‫מרוסהיים גם את השיקול האישי הפרטי‪ ,‬החשש מפני אובדן ההשפעה וההנהגה‪ ,‬ובסופו‬
‫של דבר אף מציג אותו כמי שיכול היה להציל את מלכו ונמנע מלעשות זאת‪ 217,‬אולם‬
‫עיקר ביקורתו לא היתה על השתדלן אלא על החברה שאותה הוא ייצג‪ .‬הופעתו של מלכו‬
‫קודם למפגש עם השתדלן מעוררת בחברה היהודית אקסטזה המונית המזכירה את תיאורי‬
‫ההתלהבות מן ההתעוררות השבתאית בשיאה‪ 218,‬אולם בתמונת הסיום של המחזה הדברים‬
‫שבים להיות כשהיו‪ :‬יהודי רגנסבורג שבים לעיסוקיהם הרגילים‪ ,‬הם בונים בית כנסת‬

           ‫‪ 	212‬את מחזהו השני "אשר לעמליין" פרסם לילס‪ ,‬כאמור‪ ,‬ב"דער האַמער" הקומוניסטי‪.‬‬
‫‪ 2	 13‬ראו סדן‪ ,‬כבשונה‪ ,‬עמ' לב‪ .‬המחזה הוצג בסוף שנות החמישים בניו–יורק בבימויו של אלכסנדר‬
‫ברדיני וזכה לביקורות חיוביות‪ .‬הוא הועלה בתקופת השואה בגטו וילנא‪ ,‬ואחר כך במחנות‬

                                                              ‫העקורים‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' כו‪.‬‬
                                                ‫‪ 	214‬ייבין‪ ,‬שלמה מלכו; שז"ר‪ ,‬בין איתני גולה‪.‬‬
‫‪ 	215‬הרעיון הדרמטי ביצירות אלו נשען על הקטע מיומנו של יוסף שנידון לעיל (עמ' ‪,)289-288‬‬
‫שבו הוא מספר כי נמנע בעצמו מלפגוש את מלכו בשל חששו מפני התוצאות העלולות להיות‬
                         ‫למעשיו‪ .‬יוסף מציין שם כי מטרתו של מלכו הייתה צבאית–מדינית‪.‬‬
‫‪ 2	 16‬גם במחזהו של לילס "שלמה מלכו" מציע הקרדינל סאלוואדור למלכו לוותר על שליחותו‬
‫המשיחית ולהיות למעין שתדלן של האנוסים הפועל בחצר המלך כדי למנוע את הקמת‬
                                        ‫האינקוויזיצייה — ראו לילס‪ ,‬שלמה מלכו‪ ,‬עמ' ‪.136‬‬

                                                             ‫‪ 	217‬ייבין‪ ,‬שלמה מלכו‪ ,‬עמ' ‪.296‬‬
                                                                          ‫‪ 2	 18‬שם‪ ,‬עמ' ‪.257‬‬
   349   350   351   352   353   354   355   356   357   358   359