Page 237 - morocco
P. 237
מעגל החיים 231
מרוקו
תיק לטלית)חזית( ,עבודת ריקוע מכסף. כשהוחלט כי הילד כשיר ומוכן .המקדימים חגגו כשהיה הילד בן שבע או אפילו שש ,אך
מרוקו ,המאה העשרים הגיל הרגיל לאירוע היה כשמלאו לנער תשע עד אחת-עשרה שנים .גם הטקס לא נודע
בשם המקובל היום ,בר מצווה ,אלא אתפלין והנער עצמו -מול-אתפלין )בעל התפילין(,
מפני שזו נחשבה המצווה העיקרית ,והטקסים היו קשורים להנחת התפילין הראשונה
בבית הכנסת .מלווה בחבריו ,ולבוש בבגדיו החדשים ,הזמין הנער לאירוע החגיגי מבעוד
יום את קרובי המשפחה ,השכנים והחברים .תהלוכת הילדים עברה מבית לבית כשגיבור
היום בראשה ,והמשפחות כיבדו אותו במתנות כסף ,ואת חבריו בעוגות ובממתקים.
יום הנחת התפילין נערך תמיד ביום שני או חמישי ,שבהם ניתן לעלות לתורה בבית
הכנסת .הנער קיבל לאירוע שני תיקים מהודרים לתפילין ולטלית .התיקים נרקמו בידי
רוקם מומחה בחוטי כסף וזהב בוהקים ,בקווים מפותלים ובעיטורי צמחים ,בעלי כנף
)בעיקר ציפורים( ,כ'מסות ,כתובות עבריות ,ובעיקר שמו של הנער .בעלי היכולת נהגו
להזמין תיק לטלית בעיצוב דומה ,אך במקום רקמה היו חזיתו וגבו עשויים לוחות כסף
רקועים וגזורים .לאחר הנחת התפילין בבית הכנסת ליווה הקהל את הנער ומשפחתו
לביתם ,והתכבד בתבשילים מיוחדים .שיא החגיגה היה בסיום הסעודה ,כשהנער דקלם
את דרשתו בשפה העברית ובניגון מיוחד.
טקסי החתונה
ההכנות לחתונה החלו זמן רב לפני הטקס עצמו .כמקובל בארצות האסלאם היה גיל
הנישואין מוקדם ,ונישואי בוסר של ילדים בני 14-13וילדות בנות 12-10לא היו תופעה
יוצאת דופן .בת 15שלא נישאה נחשבה עאתקה באיירה )בתולה זקנה( .הסיבה לנישואים
בגיל רך כל כך הייתה כנראה סכנת השמד ,הפחד מפני חטיפת נערות יהודיות והדחתן
לעבור על דתן ,וכן הרצון שייחוד הקהילה יישמר ויועבר מהר ככל האפשר לדור הבא.
לבני הזוג הצעירים לא הייתה אפשרות לבחור זה בזו; זאת עשו הוריהם .שלא כמקובל
באשכנז ,לא היו שדכנים מקצועיים .הפנייה הייתה מצד משפחת החתן המיועד ,בדרך
כלל בלוויית רב הקהילה ונכבדים אחרים ,למשפחה של הכלה המיועדת .אם הסכימו
הורי הכלה להצעה )ולא תמיד הם נענו מיד( ,פרצו הנשים בקריאות שמחה .סופר בית
הדין החתים את הצדדים על הסכם חיוב )"חיוב קנס"( ,שבו נקבעו הפיצויים אשר ישלם
כל צד אם יפר את הבטחת הנישואין .לעתים נהגו לשבור קדירת חרס ,כרמז לחוסר
האפשרות לאחות את השברים במקרה של הפרת ההבטחה )"כחרס הנשבר"( .לאחר
החתימה על ההסכם נחשבו בני הזוג מאורסים .סעודת שידוכים חגיגית נערכה בבית
הנערה בין בני המשפחה בלבד) .בעבר נהג אבי הנערה להזמין את קרוביו לסעודות
אחדות ,אך בשל ריבוי ההוצאות החליטו מנהיגי הקהל להגביל את החגיגות לסעודה
אחת בלבד(.
בתקופת האירוסין נערכו מספר אירועים .במרוקו הספרדית נהגה משפחת הכלה להעניק
לארוס טבעת זהב שעליה עיטור של ציפור או נחש ,מוטיבים שהובאו כנראה בידי קהילת
המגורשים מספרד .הטבעת הוענקה בעת "ביקור האירוסין" של משפחת החתן אצל
הכלה ,שהתקיים כחודשיים לאחר האירוסין .הארוס מצדו הביא מתנות בתוך מזוודה
מיוחדת .משלוח המתנות מצד הארוס ומשפחתו לבית הכלה ומשפחתה נמשך עד החתונה.
יש לציין שבתקופה זו היו הביקורים חד-צדדיים ,והכלה נמנעה מלבקר בבית החתן הן
מסיבות צניעות והן מחשש מעין הרע.
