Page 242 - morocco
P. 242
שלום צבר236
מרוקו
לתפירת קמיעי מגן לילדיהן .יהודי
תיטואן נהגו להכין תכריכים רקומים
בעיטורים כבר בזמן החתונה; הכלה
הביאה את התכריכים לה ולחתנה כחלק
מהנדוניה .יתרה מזאת ,היא לבשה את
תכריכיה מתחת לשמלת הכלולות כרמז
שגם ביום השמחה ייזכר יום המוות.
בבתי הקברות סודרו הקברים במידרג
מסוים ,והמקומות המרכזיים נשמרו למעלה :מצבת הצדיקה סולוקא חג'ואל,
לנכבדי הקהילה .כמו כן הייתה הפרדה "בית החיים' /פאס1992,
על פי מין הנפטר )גברים ונשים( ,גילו
ומעמדו .רבנים חשובים וצדיקים זכו מימין :מצבת חנניה הנר' קדוש במאוזוליאום
שנבנה לכבודו ,בית הקברות במראכש,
צולם ב־1992
למצבה מפוארת .בכפרים שבהרי
האטלס נכתב שם הנפטר על לוח מצבה קטן ,ובערים היו מצבות מוארכות וגדולות,
כמקובל בין הספרדים .בכמה מערי מרוקו הספרדית ,כגון תיטואן ומוגאדור ,נחרטו על
המצבות כתובות ארוכות בעברית נאה ,ועוטרו בקישוטי תבליט מעניינים אשר טרם
נחקרו .גם היום ,שנים לאחר ההגירה הגדולה ממרוקו ,נשמרים בתי הקברות היהודים
בקפידה בידי האוכלוסייה המקומית.
בימי השבעה הביאו המנחמים מאכלים לאבלים,
שישבו על הרצפה .בעת הפרידה מן האבלים בירכו אותם
"מן השמים תנוחמו" )ובשבת":שבת תנחמכם"( .העלייה
לקבר של בני המשפחה האבלה ,אשר לעתים הצטרפו
אליהם חלק מן המתפללים בבית הכנסת ושכנים ,נמשכה
כל ימי השבעה ,ובשבת הוקצה לאבלים מקום מיוחד
בבית הכנסת .גם בתום השבעה המשיכו לבקר את הקבר
ולקיים לידו מנהגי אבלות שונים .למשל ,לעילוי נשמת
גברים הכינו כוס זכוכית גדולה )כאס ךלעסיל( ,שאותה
תלו בעזרת חישוקי פליז מקולב נאה -מעין מתלה
המשתלשל מן התקרה בעזרת כ'מסה מהודרת
ושרשראות ובתחתיתו הכוס .על הכוס נכתב שם הנפטר
באותיות גדולות .הכוס דלקה בבית במשך שנת האבל,
ובסיומה נתרמה לבית הכנסת; השמן לבעירה נתרם בידי
המשפחות .לנשים הכינו בדרך כלל מנורת זיכרון שונה,
קנדיל ,עשויה פליז או כסף מקודח בעיטורים נאים .בתי
הכנסת במרוקו היו מלאים במנורות זיכרון כאלה .היום
ניתן לראות דוגמאות מהן במוזיאונים ליודאיקה בארץ
ובעולם.
כוס הדלקה למנוחת כבוד
הרב אברהם נהן)נפטר
,(1924טנג'יר1924,
