Page 243 - morocco
P. 243

‫‪237‬‬                                        ‫מחזור השנה‬

‫נעמה שי‪-‬כתריאלן ‪I‬‬

                                           ‫מנהגי החגים בקרב יהודי מרוקו עוצבו כדרך המסורת והתרבות היהודית; עם זאת‪,‬‬
                                           ‫בקהילות השונות התפתחו מנהגים ייחודיים‪ .‬היו לכך שלושה גורמים‪ :‬הריחוק הגיאוגרפי‬
                                           ‫בין הקהילות‪ ,‬השפעות הסביבה ותרבותה על כל קהילה והשפעות מנהגי הקהילות‬
                                           ‫היהודיות בספרד‪ ,‬בארץ ישראל ובצרפת‪ .‬העדר מקורות מספיקים ודלותו של המחקר‬
                                           ‫המדעי בנושא זה אינם מאפשרים התייחסות לייחודם של מנהגי החגים באזורים השונים‬
                                           ‫של מרוקו‪ .‬עם זאת נזכיר‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬ערים שלגביהן המחקר מבוסס יותר; ביניהן‬
                                           ‫דבדו ושלוש ערי"המערב הפנימי" ‪ -‬פאס‪ ,‬מכנאס וצפרו ‪ -‬שקורותיהן קשורות במידה‬

                                                                                                                         ‫רבה זו בזו‪.‬‬

‫מנורה לשבת)קנדיל( מסליז‪".‬תכן שקיומם‬                                                  ‫השבת‬
‫של שני בזיכים מעיד על הםרדה בין שימוש‬
                                                                                                                      ‫ההכנות לשבת‬
  ‫יומיומי לתאורה ובין שימוש בשבת ומועד‪.‬‬
‫הקנדיל הועבר לעתים לבית הכנסת ושימש‬        ‫ההכנות לשבת נעשו בשני מישורים‪ :‬הכללי והפרטי‪ .‬המישור הכללי התבטא בהתגייסות‬
                                           ‫ועד הקהילה ופרטים בה לסייע לנזקקים‪ .‬בימי רביעי ושישי חילק ועד הקהילה סכום‬
   ‫מנורת זיכרון לאחר סטירת בעלת הבית‪.‬‬      ‫כסף שנקרא"חילוק" למשפחות נזקקות ולתלמידי חכמים‪ .‬נשים‪ ,‬שאליהן נתלוו גברים‬
                              ‫מרוקו‪1920 ,‬‬  ‫מאנשי חברת רשב"י )חברה קדישא‪ ,‬גוף שהיה קיים בכל קהילה ועסק בפעילות צדקה‬
                                           ‫ובגמילות חסדים‪ ,‬בקבורת המת ובקריאת פרקי זוהר(‪ ,‬עברו ברחובות בימי רביעי והכריזו‪:‬‬
                                           ‫"ז'יבו תמיד" )הביאו תמיד(‪ ,‬אספו קמח לתרומה וחילקו אותו בימי חמישי למשפחות‬
                                           ‫הנזקקות‪ .‬בתחום הפרטי האישה עסקה בניקיון הבית‪ ,‬בארגונו ובהכנת המאכלים; קניית‬
                                           ‫המצרכים בשוק הייתה באחריות הגברים‪ .‬לאחר שסיימו את ההכנות לשבת יצאו האב‬
                                           ‫וילדיו לרחוץ בבית המרחץ‪ ,‬ולאחר מכן לבשו בגדי שבת; הנשים רחצו בבית המרחץ בימי‬
                                           ‫חמישי‪ ,‬ולקראת שבת הן ענדו תכשיטי כסף וזהב‪ .‬סמוך למועד כניסת השבת נהגו משפחות‬

                                                                                      ‫רבות לעלות לקברי צדיקים ויקירי המשפחה‪.‬‬
                                           ‫בערים הגדולות צוינה כניסת השבת בקריאת כרוז או בתקיעת שופר‪ .‬רבי יוסף בן‬
                                           ‫נאים כותב כי "מנהג תוקעים שופר ערב שב"ק ]שבת קודש[ עם חשיכה לעורר הנשים‬
                                           ‫להדליק הנרות‪ ,‬גם להבדילם מהמלאכה ומן הבישול ]‪ [...‬וקודם תקיעת השופר עובר‬
                                           ‫החכם בשווקים וברחובות על כל בעלי החנויות לסגור החנויות להבדילם ממלאכה‬
                                           ‫וממסחר" )בן נאים‪ ,‬עמ' רטו(‪ .‬בשנת ‪ 1832‬תוקנה במכנאס תקנה ולפיה שישה אנשים‬

                                                              ‫מהקהל ימונו לפקח על שמירת השבת ולתקן "בקיעים שנבקעו בה"‪.‬‬

                                           ‫]‪ [...‬וכן ישוטטו כל יום שבת על כל יושבי קרנות בשוק ובפתחי שערים בעיר וברחבה‬
                                           ‫שלפני פתח אלמלאח וכן העושים מיני שחוק בבית החיים ]בית העלמין[ או בחצריהם‬
                                           ‫]‪ [...‬כגון אלה המשחקים בקובייא ]‪ [...‬וכן יפקחו על מוכרי המים השרופים בשבת ]‪[...‬‬

                                           ‫וכן בכניסת השבת ישוטטו להשבית את העם ממלאכה ומשא ומתן מבעוד יום‪ .‬בין‬
                                           ‫ביום בין בלילה וכל העובר על שום פרט מזה אחרי שמעו הכרוז בבתי כנסיות הרשות‬

                                                          ‫בידם להענישו עונש גוף ועונש ממון איש או אישה על ידי הנגיד ]‪[...‬‬

                                           ‫עמאר‪ ,‬תקנות חכמי מכנאס‪ ,‬תקנה עב‪ ,‬עמ' תו‪-‬תז‪.‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248