Page 248 - morocco
P. 248
להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו" )תהלים עח ,לח( .בסיום הטקס אמר הרב" :וסר עונך נעמה שי-כתריאל'242
וחטאתך תכפר" )ישעיה ו ,ז( ,ו"כל-כלי יוצר עליך לא יצלח וכל-לשון תקום-אתך למשפט
תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם-ה'" )שם נד ,יז( .המולקה נהג לומר בזמן מרוק!
ההלקאה את נוסח ה"וידוי"" :אשמנו ,בגדנו ,גזלנו" וכו' .בסיום המעמד טבל המולקה
סוכה שהוקמה על אחד מגגות
במקווה. המלאח בקזבלנקה
עם סיום הסעודה המפסקת הדליקו הנשים פמוט בביתן ובבית הכנסת ,ומיד לאחר
מכן התפנו ההורים לברך את ילדיהם .האב בירך את בניו בברכת הכוהנים והאם את
בנותיה .האב השלים את הברכה" :ישימך אלוהים כשרה רבקה רחל ולאה להקים בית
יהודי טוב וכשר".
לפני שקיעת החמה נהרו המתפללים לבית הכנסת כשהם לבושים לבן ועטופים בטלית.
בית הכנסת עטה מראה מיוחד .במכנאס נהגו משפחות מיוחסות ועשירות להביא נרות
שעווה בגובה שעלה על מטר ,אשר הוצבו בפינות בית הכנסת ודלקו עד מוצאי יום
הכיפורים .יש אומרים כי נרות אלה שימשו את בעליהם שנה שלמה בהבדלה במוצאי
שבת ,וכלו בשבוע של יום הכיפורים .בדבדו באו הילדים לבית הכנסת עם פרי החבוש,
ששימש להרחה ,כשהוא מקושט בציפורן או בתבלין אחר.
לאחר תפילת כל נדרי נאמרה תפילת אשכבה מיוחדת לנפטרים ,ברכת"הנותן תשועה"
למלך מרוקו ותפילה לשלום לקהל המתפללים .סמוך לתפילת נעילה נשא רב בית הכנסת
דרשה משולבת בדברי תודה ותוכחה ,ולאחריה נמכרה פתיחת ההיכל בכסף רב .תקיעת
שופר ציינה את סיום הצום ואת סגירת ההיכל.
למחרת יום הכיפורים ערכו הכוהנים סעודת חג שנקראה יום לגופראן )יום הסליחה,
הכפרה( ,לזכר הסעודה הגדולה שערך הכוהן הגדול במוצאי יום הכיפורים להודיה על
יציאתו בשלום מקודש הקודשים .נוהג זה נקרא "שמחת כהן" ,ומתועד בסידור תפילת
החודש ,שהיה אחד הסידורים הרווחים במרוקו ,ובו משתקפים מנהגי מרוקו וצפון
אפריקה .אחר כך עלו לבית העלמין להתפלל על קברי צדיקים וקרובי משפחה.
סוכות
כנהוג בקהילות ישראל ולפי ההלכה החלו להקים סוכה במוצאי יום הכיפורים .בשל
הצפיפות הרבה במלאח נהגו המשפחות להקים סוכה בחצר משותפת או על גג הבית .על
פי רוב נבנתה הסוכה מארבעה קני סוף
שהוצבו בארבע פינותיה ,זכר לדגלי
מחנות שבטי ישראל במדבר; והיו שכינו
אותם "עדים" .את הלולב ,ההדס
והערבה אפשר היה להשיג ללא קושי;
אולם אתרוגים ,שגדלו באזור הסוס,
סמוך להר דומדיר ,היו נדירים ויקרים.
עם בוא הצרפתים האמירו מחירי
האתרוגים ולא היה בידם של יהודים
לרכוש לעצמם אתרוגים לחג .לפיכך
הנהיגו קניית אתרוג בשותפות ,לשימוש
מספר גדול של מתפללים -אתרוג אחד
או שניים לכל בית כנסת.
