Page 241 - morocco
P. 241
מעגל החיים 235
מרוקו
מעמדה הגבוה יותר של האישה היהודייה בקרב מגורשי ספרד במרוקו בלט במנהגם
שלא לשאת יותר מאישה אחת .המנהג עוגן בכתובה ,שבה נכתב כי הבעל מתחייב לא
לשאת אישה שנייה אלא ברשות הראשונה .על פי תקנות המגורשים מפאס ניתן היתר
כזה אם שהתה עמו אשתו עשר שנים ולא ילדה ילדים או שהם נפטרו עד תום תקופה זו.
תקנה זו הייתה מקובלת גם בקהילות ספרדיות אחרות ,ובכלל זה גם באירופה )למשל
באיטליה( .גירושין היו סימן רע ומעמדה של האישה הגרושה היה נחות בקרב הגברים
ובין קרובותיה ושכנותיה .הרבנים לא התירו גירושין ללא סיבה מוצדקת .כך ,למשל,
נאסר על הבעל לגרש את אשתו אם מצא אחרת ,צעירה או נאה ממנה .לעומת זאת ,אם
לא עמד הבעל בחובותיו המוסריים כלפי אשתו יכולה הייתה האישה להתלונן עליו בבית
הדין ,וזה היה רשאי לכפות עליו לגרשה.
מוות ,קבורה ואבלות
כשם שטקסי החתונה היו מאורגנים ומתוכננים על כל שלביהם מראש ,כך גם טקסי
הקבורה והמוות .את צרכיו של הנפטר סיפקו ,כבכל קהילות ישראל ,אנשי החברה קדישא.
במרוקו כונתה חברה זו סתם"חברה"",חברה חסד ואמת" ,או
"חברת רבי שמעון" על שמו של רבי שמעון בר יוחאי ,הקדוש
המרכזי של יהודי מרוקו .החברה נחלקה לכמה קבוצות או
כיתות ,לפי תפקידם של חבריה :כת קוראי שמע ,שנכחו בשעת
הפטירה וקראו את קריאת שמע במקום הגוסס; כת הרוחצים,
שטיהרו את המת; כת נושאי הארון ,שהוליכה את הנפטר לבית
הקברות; כת הקוברים )או חופרים( ,שכרו את הקבר וטמנו בו
את הנפטר .לכל כת כזו היה ראש משלה ,אשר נקרא שיך'.
אנשי החברה החלו בעבודתם בעת הגסיסה .אמונות עממיות
שונות נכרכו בשעת הפטירה ,כגון פתיחת חלונות להקל על יציאת
הנשמה .מיד עם הפטירה קרעו קריעה ,הפשיטו את הנפטר,
כיסו את גופתו בסדין והניחו אותה על הרצפה .כמו כן נהגו
לשפוך את כל המים שהיו בכלים בזמן הפטירה )כנראה למנוע הלוויה יהודית ב!9א±920,0
שתיית מים שנדבקו מטומאת המת או שיציאת הנשמה מגולמת
בהם( .את הכלים מילאו במים חדשים אשר הותרו לשתייה.
גופת הנפטר נשארה בבית עד הלוויה .לאחר הפטירה קרעו
קריעה והחלו מנהגי האבלות .הנשים הן שביטאו ,בעיקר ,את
כאב הפטירה .מרגע הפטירה הן החלו ליילל בזעקות רמות.
זאת ועוד ,למרות האיסור בתורה )דברים יד ,א( הן נהגו לשרוט
את פניהן בציפורניים עד זוב דם .טהרת המת ורחיצתו נעשתה
אף היא בבית בדקדקנות ,על פי ההלכה .אם הנפטר היה חכם
ידוע השתמשו לאחר מכן במים שבהם רחצו את גופו כבמי
מרפא .התכריכים הוכנו מבעוד מועד מבד פשתן לבן ,המרמז
לכפרת עוונות .שאריותיהם שימשו לצרכים שונים ,כגון קשירת
פי האבלים כדי להימנע מדיבור דברים בטלים בזמן השבעה;
או במקרה של תכריכיו של רב היו נשים שהשתמשו בשאריות הלוויה של חללי המאורעות בקזבלנקה1907,
