Page 108 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 108
106פרק שלישי
כמובן ,ולא דתי ,של מיטב הספרות העברית' 44.מן הדברים הללו נראה שביאליק
הציע חלופה חילונית לכאורה למסורת העברית ,ואולם יש לדייק בדבריו ,ביאליק
השתמש במונח 'לאומי' ולא במונח 'חילוני' .בעיניו ,כמו בעיני קודמיו בקרב
הזרם האתני ההתפתחותי ,הלאומיות מכילה את הדת ולא להפך .אבל ביאליק
לא שאף לבטל את הממד הדתי בלאומיות היהודית .אדם רובין הדגיש בצדק
את ממד הקדושה שביאליק חזר וניסה להחדיר אל תוכנית הכינוס שלו .תביעתו
מן העוסקים במלאכת הכינוס ,המומחים ואנשי מדעי היהדות ,הייתה זו' :היחס
אל העבודה הזאת צריך להיות אחד בכל הזמנים :יחס של הכרת כל האחריות
הגדולה ,שמטלת האומה על כל הנגשים לטפל בקדש-קדשיה; הייתי אומר :יחס
של קדושה'45.
ברם בהקשר זה סבורני שהגישה האתנית-סימבולית בחקר הלאומיות יכולה
להציע לרעיון הקדושה שביאליק שאף להנחיל למפעל הכינוס הסבר מתאים יותר
מן הבסיס התיאורטי הפוסט-קולוניאלי שהציע רובין .בספרו 'עמים נבחרים' הציע
סמית לראות את הלאומיות המודרנית גם בממדיה ה'דתיים' כקהילה של שותפות
מקודשת .הבחנתו של סמית מתאימה במיוחד למקרה המבחן של הלאומיות
היהודית בכלל ולפעולתו של ביאליק בפרט 46.גישתו של סמית בחקר הלאומיות
המודרנית חושפת את הממד הסובייקטיבי הפנימי של התנועות הלאומיות
המודרניות .בהתייחס ללאומיות היהודית הוא קבע ש'המקרה היהודי הוא מקרה
מובהק של קהילת מוצא שהיא גם קהילת אמונה ,ולהפך' .לפי סמית הלאומיות
המודרנית אומנם יוצרת פולחנים מודרניים שכונו לעיתים במחקר 'דת אזרחית',
אך בפועל 'התוצאה היא קהילה לאומית של אמונה והשתייכות ,שותפות מקודשת,
שהיא חזקה ותובענית לא פחות מזו שחתרו אליה נביאים ומחברי מזמורים יהודים
קדמונים' 47.דרישתו של ביאליק מן החוקרים והמלומדים היהודים לגלות 'יחס של
קדושה' כשהם באים לעסוק בספרות העברית לדורותיה מדגימה היטב את התובנה
הזו ביחס ללאומיות היהודית.
נוסף על ממד הקדושה העולה מדברי ביאליק מלמדת קריאה מדוקדקת של
הרצאתו 'הספר העברי' עד כמה היה מפעל הכינוס הספרותי שלו קשור לרצונו
לבסס את מדעי היהדות ברוח ציונית .ביאליק ניסח בתוכניתו קווי יסוד למטא-
היסטוריה יהודית לאומית .מפעל הכינוס הספרותי של ביאליק לא נועד לטפל
בספרות העברית היפה בלבד .המונח 'ספרות' שנקט ביאליק הורה על ההגות
העברית בכללה .גישה זו הקנתה למפעל הכינוס היבט מדעי מובהק הדומה
במהותו למפעלם של אנשי מדעי היהדות במאה התשע עשרה:
שם. 44
שם ,עמ' ( 418ההדגשה שלי); רובין ,ארון הספרים. 45
46
סמית ,עמים נבחרים ,עמ' .70–44 47
שם ,עמ' .49–48
