Page 111 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 111

‫חיים נחמן ביאליק ועיצוב התרבות העברית  ‪109‬‬

‫ביאליק סבר שמדעי היהדות בגרמניה סירסו את רגש האחדות היהודית‪ ,‬את‬
‫תקוות הגאולה‪ ,‬והכינו בפועל את העם היהודי לטמיעה‪ .‬חריפות לשונו מזכירה‬
‫את ניסוחיו הבוטים של סמולנסקין באשר למדעי היהדות בגרמניה בשנות‬
‫השבעים של המאה התשע עשרה‪ .‬פועלם של מלומדים יהודים בגרמניה הוליך‬
‫לדעתו להתבוללות ולטמיעה‪' :‬וחכמת ישראל עצמה‪ ,‬זו שקבעה את הלשון הנכריה‬
‫בבית‪-‬מדרש שלנו? "אליה" זו — סלון ממאיר בה! נשמת ישראל החריפה ובעלת‬
‫העוקצין‪ ,‬שנתישבה בדוחק ישיבת קבע בקלפה של לשון נכריה — נעשתה חלקה‬
‫ונוחה לרדת לתוך בית‪-‬הבליעה הרחב של העמים‪ .‬רוח ישראל הוכשר בינתים‬
‫לטמיעה גמורה'‪ 54.‬דהיינו מדעי היהדות‪ ,‬שנטשו את השפה העברית מתוך‬
‫אידיאולוגיה משתלבת‪ ,‬אסימילטורית‪ ,‬הכינו את העם היהודי לטמיעה בעמים‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬למרות ביקורתו החריפה‪ ,‬קרא ביאליק לאיחוד כוחות ולשיתוף פעולה בין‬

                               ‫מדעי היהדות במערב לבין הספרות העברית במזרח‪.‬‬
‫מן הדברים הללו עולה בבירור שליבו של ביאליק נטה אל פועלם של יהודי‬
‫'המזרח'‪ ,‬ששמרו על נאמנות אתנית לעם היהודי ולשפה העברית‪ ,‬ולעומת זאת‬
‫הוא סלד מגישתם האוניברסליסטית של חכמי ה'מערב'‪ .‬למרות הביטויים החריפים‬
‫שנקט הוא הכיר‪ ,‬כמו אחד העם לפניו במאמרו 'עבר ועתיד'‪ ,‬בחשיבותה של‬
‫המתודולוגיה המדעית בחקר העבר היהודי‪ .‬לפי ביאליק אומנם כוונותיהם של‬
‫חכמי ישראל בגרמניה לא היו רצויות‪ ,‬אבל מעשיהם הועילו עד מאוד למפעל‬
‫התחייה משום שהם תרמו לחשיפת העבר היהודי‪ 55.‬משום כך הוא הציע לשלב‬
‫בין הכוחות‪ :‬הספרות העברית ב'מזרח' עם מדעי היהדות ב'מערב'‪ ,‬שניהם יפעלו‬

                       ‫יחדיו להגשמת מפעל הכינוס הלאומי של הספרות העברית‪:‬‬

‫האם לא הגיעה עדיין השעה שתתאחד 'חכמת ישראל' עם שפת ישראל‬
‫לשם תחיתן הגמורה של עצמן ושל רוח ישראל? [‪ ]...‬בטוח אני שהגיעה‪.‬‬
‫הזווג יהא נוח לשני הצדדים‪' .‬חכמת ישראל' תשתחרר מכל אותם היסודות‪,‬‬
‫הזרים לחכמה גמורה‪ :‬מן הנטיה האפולוגטית‪ ,‬מן ההשתדלות התמידית‬
‫'להגן ולהציל' או 'להראות את העמים'‪ ,‬מן ההסתכלות לצדדים‪ ,‬והעיקר —‬
‫מגרירת עצמות של ה'עבר'‪ ,‬מן היבושת הסריסית‪ ,‬מחוסר הדם ומהעדר‬
‫הכח‪ .‬בהתחברה אל הלשון העברית — תחובר שוב אל החיים‪ .‬אל האומה‬
‫כולה ואל צרכיה הממשיים בהוה ואל משאת נפשה לעתיד‪ ,‬והיתה גם היא‬
‫לדבר מן החי‪ .‬כאן‪ ,‬ולא במקום אחר‪ ,‬תמצא את חרותה הגמורה ואת שווי‪-‬‬
‫זכויותיה‪ .‬כלום יש לחכמה שווי‪-‬זכויות אחר ועליון מן היצירה החפשית‬

                                                         ‫בלשונה הטבעית?‪56‬‬

                                                                                ‫‪ 	54‬שם‪ ,‬עמ' ‪.426‬‬
                                       ‫‪ 	55‬ראו אחד העם‪' ,‬עבר ועתיד'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ' פב‪.‬‬

                                         ‫‪ 5	 6‬ביאליק‪' ,‬הספר העברי' (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)43‬עמ' ‪.426‬‬
   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116