Page 112 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 112

‫‪  110‬פרק שלישי‬

‫יותר מכל מלומד ציוני לפניו הדגיש ביאליק את מרכזיותה של השפה העברית‬
‫בחיי העם היהודי בכלל ובמפעל הכינוס בפרט‪ .‬לכן גם בהרצאתו זו הוא נדרש‬
‫לטפל בהרחבה בסוגיית השפה שבה ייעשה מפעל הכינוס‪ ,‬שהרי הייתה קיימת‬
‫ספרות יהודית נרחבת שנכתבה בשפות שונות ולא בעברית‪ .‬ביאליק קרא להשיב‬
‫את ספרות המופת היהודית שנכתבה במקורה בלשונות זרות אל העם היהודי‬
‫ואל השפה העברית‪' :‬כל הטוב והמיטב של יצירות העברים בלשונות נכריות —‬
‫גאולה תהיה להן! אין ספק כי עקירת הלשון העברית מן הפה הוא אחד מפשעינו‬
‫הלאומיים הגדולים ביותר‪ ,‬ואם יש לו מקצת תקנה אין זה אלא ב"גלגול"'‪ 57.‬דהיינו‬
‫ספרות יהודית קלסית שאינה כתובה עברית תתורגם בקפדנות מדעית במפעל‬

                                                                              ‫הכינוס‪.‬‬
‫השימוש של ביאליק בלשון סוד קבלית‪ ,‬כמו 'העלאת ניצוצות'‪ ,‬הקנו למפעל‬
‫הכינוס ממד נסתר ועמוק יותר משהיה לו אילו היה מפעל חילוני טכני‪ .‬ביאליק‬
‫שאף לקשור למפעלו הספרותי ממדים של גאולה‪' :‬מכמורת גדולה ורחבה נפרוש‬
‫על פני כל ים הספרות האנושית ונעלה משם את כל הניצוצות של יצירת הרוח‬
‫העברי‪ .‬היום ההוא יהי גדול מאד‪ ,‬יום גאולה ופדות לנפש הישראלית‪ ,‬השבה אל‬
‫מקורה ואל נחלתה ואל צרור חייה'‪ 58.‬ביאליק‪ ,‬כפי שנראה בבירור בדברים הללו‪,‬‬
‫הוסיף על גישת קודמיו — סמולנסקין ואחד העם — את ממד הקדושה‪ .‬הראשונים‬
‫השתמשו במונח 'רוח האומה'‪ ,‬שאותו אפשר היה לזהות עם ההגות הלאומית‬
‫האירופית בת זמנם‪ ,‬אבל ביאליק הוסיף את המונח 'קודש' לרוח האומה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫כאשר הוא דן בכינוס ובתרגום אוצרות הרוח היהודים מלשונות זרות‪ ,‬הוא קבע‬
‫שבמפעל זה יכונסו יצירות של מחברים עברים 'ובלבד שיהיו בהם סימנים גמורים‬
‫מ"רוח הקדש" של האומה'‪ 59.‬כפי שראינו לעיל אין זה המקום היחיד שבו ניסה‬
‫ביאליק לשוות למפעל הכינוס ממד של קדושה‪ ,‬ללמדנו שהלאומיות שהוא ניסה‬
‫לעצב לא הייתה תחליף חילוני כפשוטו לדת היהודית‪ .‬היא הייתה אמורה להיות‬

                                                            ‫התפתחות אורגנית שלה‪.‬‬
‫שאיפתו של ביאליק לדלות מן העבר היהודי את הערכים שיכלו לשרת את 'דור‬
‫התחייה' נתקלה בהתנגדות מצד בעלי הגישה המהפכנית‪ ,‬שוללי המסורת היהודית‬
‫הגלותית‪ .‬ככלל בעלי הביקורת התנגדו לגישה ההתפתחותית ושאפו ליצור ציונות‬
‫מהפכנית ברוחו של ברדיצ'בסקי‪ .‬במהלך הוועידה לשפה ולתרבות עברית בווינה‬
‫(‪ )1913‬נשאו דברים דוד פרישמן וביאליק‪ ,‬ועמדותיהם השונות התבררו בוויכוח‬
‫שהתפתח אחריה‪ .‬פרישמן דיבר על הצורך בחיזוק הסופרים והספרות העברית בת‬
‫הזמן ואילו ביאליק דן בתוכנית הכינוס של הספר העברי‪ .‬רוב באי הוועידה תמכו‬
‫בעמדתו של ביאליק אך ההתנגדות לרעיון הכינוס באה לידי ביטוי בקרב סופרים‬

                                                                                ‫‪ 	57‬שם‪ ,‬עמ' ‪.422‬‬
                                                                                         ‫‪ 	58‬שם‪.‬‬

                                                                                ‫‪ 	59‬שם‪ ,‬עמ' ‪.423‬‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117