Page 120 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 120
118פרק שלישי
שהטיח ביאליק במדעי היהדות בגרמניה היו נוקבים ביותר ושיקפו עמדה ציונית
מובהקת:
אין עם לבבי לשער השערות ולהתנבאות על העבר ,מה היה מראה היהדות
ופניה עתה ,אלו נצח המהלך הזה ,העברי ,גם במערב .לאסון האומה כלה,
לא נצח שם המהלך העברי .הפרוצס של הלעזת הרוח העברי והמרתו
מבפנים ,זה שמצא לו בגרמניה 'שליחים' ובאי-כח תקיפים כצונץ וגייגר
וסיעתם ,הלך ופשה שם מקהלה לקהלה וממדינה למדינה כנגע צרעת עד
לאין מרפא .עתה הננו עומדים כבר לפני התוצאות המחרידות של אותו
הפרוצס .עצימת העינים למה? הרי צריך שתאמר האמת פעם אחת ותהי
מה :אחרי שלושה יובלות של חיי שלוה ורוחה של השכלה רחבה ושל
זכיות ושל אזרחיות ושל 'חכמת ישראל' ושל 'היכלות' ושל ריפורמות ושל
ריפורמות לריפורמות ושל מטיפים ושל מחברי סדורי תפילה חדשים ושל
אורתודוכסיה מתחסדת ושל בתי חרושת לרבנים ושל 'מקיצי נרדמים' —
אחרי כל שפעת העושר והגדולה הזאת ,היהדות המערבית מוטלת לפנינו
כמתה .נקרש דמה ונתאבן בשרה .מחותכת בסכין חדה של תרבות זרה
ולשון נכריה מן הגוף הלאומי החי ,לא מצאה שוב את הדרך למקור יניקתה
הנאמן ,ולחה נס79.
בדברים קשים אלה כרך ביאליק את ביקורתו על 'חכמת ישראל' בגרמניה עם
ביקורתו על יהדות גרמניה בכללה .מהמשך דבריו נוכל להבחין בדמיון הרב
לטיעוניו של גרשם שלום שנכתבו בזמן מלחמת העולם השנייה במאמר הביקורת
שלו על 'חכמת ישראל' שציינתי בפתח הפרק הנוכחי .ביאליק אפיין את מדעי
היהדות בגרמניה כחקר העבר שאינו יותר מ'קבורה מכובדת' לתרבות היהודית.
מצד אחד הוא שב והדגיש עד כמה חיוני העיסוק המדעי בעבר למען ההווה
והעתיד ,ומצד אחר הטעים שמדעי היהדות בגרמניה הובילו את התרבות היהודית
אל קבורתה:
כלום יכול המת להחיות את המת? 'חכמה ישראלית' זו — ,הלא תאמר
נא הפעם גם לה האמת — מכיון שפרשה בסופה לגמרי מלשון ישראל,
פרשה מן החיים ונבלה בלא עת .באה עליה כ ֻתמה 'המכה אשר לא כתובה
בתורה — זו מיתת תלמידי חכמים' .תחת אבותיה ויוצריה הראשונים ,חכמי
אמת ואנשי מקור ,קמו לה בדור שלשים ורבעים ננסים וקטני ארץ ,מלקטי
פרורים ומגרמי עצמות ,שהפכוה מחכמה למלאכה ועשוה קרדם ללחם
עצבים ,ללא יצירה וללא שמחת יצירה .את ישראל החי והפועל ,היוצר
והמתחדש ,הנאבק עם גלים והחותר אל חוף — אותו לא ידעה ולא חפצה
79שם ,עמ' ( XIההדגשה במקור).
