Page 135 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 135

‫בין מזרח למערב  ‪133‬‬

‫ההווה‪ ,‬היא הייתה תוצר מובהק של בעיית ההווה — האנטישמיות — ולפיכך היא‬
‫חסרה את מידת הסבלנות ההיסטורית הנדרשת ואת אורך הרוח הנחוץ לשינוי‬
‫תרבותי עמוק שהעם היהודי זקוק לו כשהוא ניצב 'על פרשת דרכים'‪ .‬ובלשון‬
‫חריפה במיוחד כתב‪' :‬האנטיסמיטיסמוס הוליד את הרצל‪ ,‬הרצל הוליד את "מדינת‬
‫היהודים"‪ ,‬מדינת‪-‬היהודים — את "הציוניסמוס"‪ ,‬והציוניסמוס — את הקונגרס‪.‬‬
‫האנטיסמיטיסמוס הוא איפוא עלת‪-‬העלות בכל התנועה הזאת'‪ 28.‬ההנהגה של‬
‫הציונות המערבית שואפת רק למצוא פתרון מיידי לבעיות ההווה אך אינה מספקת‬

                            ‫את הצרכים התרבותיים ארוכי הטווח של העם היהודי‪.‬‬
‫לעומת ההנהגה ה'מערבית' הציונות ה'מזרחית' הבינה לדעתו את השינוי‬
‫הנדרש‪"' :‬אומה יכולה להמתין"‪ .‬ואולם הציוניסמוס המערבי‪ ,‬כנראה‪ ,‬אינו יכול‬
‫להמתין‪ 29.'...‬הרצל‪ ,‬בעיני אחד העם‪ ,‬היה מנהיג פוליטי בלבד אך לא מנהיג‬
‫לאומי אמיתי‪ ,‬כפי שראוי היה לו להיות‪ ,‬דהיינו מנהיג המבין את מעמקי התודעה‬
‫ההיסטורית היהודית ואת התיקון הנדרש לקראת השלב הלאומי בחיי העם היהודי‪.‬‬
‫אחד העם הדגיש שאומנם דרכה של המנהיגות ה'נבואית' ארוכה ואיטית יותר‪,‬‬
‫אך סופה גאולה לאומית אמיתית ולא מקסמי שווא פוליטיים‪ .‬בשל העמדה הזאת‬
‫הוא דחה את חזון הקמת המדינה לימים רחוקים‪' :‬המדינה לא תוסד בא"י בימינו‬
‫בכל אופן‪ ,‬ואם נחפוץ להקדים לה ישוב מסודר לאט לאט‪ ,‬לא תיוסד שם המדינה‬
‫לעולם‪ .‬כי רק עבודה קולטורית (במובן הגשמי והרוחני יחד) במשך כמה דורות‬

               ‫בא"י תתן לנו הזכות והכוח להגיע לבסוף לחיים אבטונומיים שם'‪30.‬‬
‫אחד העם אומנם שב ותקף את הרצל ואת מנהיגותו פעם אחר פעם בשנים‬
‫‪ 1902–1897‬אך הוא לא זכה כלל לתגובה לדבריו משום שהרצל‪ ,‬שהיה אז בשיא‬
‫כוחו כמנהיג התנועה‪ ,‬לא ראה בביקורת זו איום על מנהיגותו‪ .‬נוסף על ההבדלים‬
‫העמוקים בתפיסות העולם ובאופן הפעולה מן הראוי לשים לב גם להבדלי‬
‫האישיות הבולטים בין שני האישים‪ .‬הרצל היה מנהיג כריזמטי‪ ,‬אולי הכריזמטי‬
‫ביותר בתולדות הציונות‪ .‬הוא הילך קסם על שומעיו‪ ,‬על המוני יהודים בכל העולם‬
‫ועל מנהיגי התנועה‪ .‬הוא היה בעל יכולת יוצאת דופן להניע אנשים ולהשפיע‬
‫עליהם עמוקות‪ ,‬גם על אלה שהיו מפורסמים או מבוגרים ממנו בשנים ובמעשים‪,‬‬
‫כלומר הוא ניחן בכריזמה על פי משמעותו המקובלת של המונח היום‪ .‬אך גם אם‬
‫נעמיד את אישיותו למבחן הכריזמה על פי הגדרתו של מכס ובר סבורני שהרצל‬

                              ‫היה המנהיג הכריזמטי הבלתי מעורער של הציונות‪31.‬‬
‫הרצל זכה למעמד‪-‬על בתנועה הציונית שהקים במו ידיו ובתוכה השתלבה‬

                                                                                         ‫שם‪.‬‬  ‫‪2	 8‬‬
                                                                               ‫שם‪ ,‬עמ' רעח‪.‬‬   ‫‪	29‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬אגרות‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .266‬וראו זיפרשטיין‪ ,‬נביא חמקמק‪ ,‬עמ' ‪ ;248–247‬גולדשטיין‪ ,‬אחד‬              ‫‪3	 0‬‬
                                                                         ‫העם‪ ,‬עמ' ‪.246–244‬‬
                                                           ‫ובר‪ ,‬על הכריזמה‪ ,‬עמ' יז‪.40–28 ,‬‬    ‫‪	31‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140