Page 136 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 136
134פרק רביעי
גם המנהיגות הוותיקה של 'חיבת ציון' .הוא היה אחראי להקמתם של מוסדות
הציונות והוא שהעלה את התנועה על פסים פוליטיים שהובילו בסופו של דבר
להקמתה של מדינת ישראל .דמותו הייתה לסמלה של התנועה כבר בחייו הקצרים
ועוד יותר לאחר מותו .אחד העם לעומתו היה מנהיג רוחני אך בוודאי לא מנהיג
ארגוני או פוליטי במובן הרגיל .הוא גדל במשפחה אריסטוקרטית שנטעה בו גינוני
אדנות 32.בקרב אנשי חוגו ותלמידיו הרבים הוא זכה לכבוד וליקר ,וגם מתנגדיו
נזהרו בדרך כלל בכבודו .ברם כמנהיג בתוך התנועה הציונית הייתה הביקורת
הכלי היעיל ביותר בעבורו להשפיע על דרכה של הציונות .לעמדת הנהגה הוא לא
הגיע בשום שלב בחייו והשפעתו נותרה במישור הרוחני ,המוסרי והתרבותי .עם
זאת אין להתעלם מהשפעתו העמוקה על האינטיליגנציה הציונית .חלק מתלמידיו,
ובראשם חיים וייצמן ,אף הגיעו לעמדת כוח פוליטית בציונות.
הרצל ,כיהודי מודרני בן התרבות האירופית ,האמין בעליונותה של התרבות
המערבית וברעיון הקדמה וסבר שהציונות עתידה להשתלב בפרויקט הנאורות.
הוא ומכס נורדאו ,כמו רבים מן המשכילים היהודים ,היו בניה של ההשכלה.
נורדאו ,שותפו של הרצל להנהגת התנועה הציונית ,נודע בשנות השמונים
והתשעים של המאה התשע עשרה כאחד ממבקריה החריפים ביותר של תרבות
הניוון הדקדנטית באירופה בעידן סוף המאה ( .)fin de siècleגם הוא האמין
בעקרונות הנאורות ,בתרבות המערבית וברעיון הקדמה ותקף בחריפות רבה את
הספרות ואת ההגות שפעלו ברוח הדקדנס .עמדתו ביטאה את דעתם של רבים
מבני הבורגנות הליברלית האירופית ולכן הוא קנה לו פרסום עולמי וספריו
תורגמו לשפות רבות ופורסמו במספר רב של מהדורות33.
הרצל ראה בעיני רוחו את האפשרות להקמתה של מדינה יהודית בתוך זמן
קצר ,עשור או שניים ,ולא כעבור דורות כפי שסבר אחד העם .הוא הרהיב עוז
לצאת נגד המוסר הכפול של אירופה ה'נאורה' ביחס ליהודים ,אך בה בעת שאף
לשלב את היהודים — כאומה — בתרבות זו .כמו מנהיגים ציונים אחרים חי הרצל
בין שני עולמות :בין העולם היהודי לבין הסביבה האירופית ,בין אוניברסליזם
וקוסמופוליטיות לבין לאומיות ואתניציזם ולכן פעל לפתור באמצעות הציונות
הן את 'השאלה היהודית' ( )Die Judenfrageהן את חולייה ואת פגמיה של
אירופה עצמה 34.גם ציונים מזרח אירופים מן המחנה התרבותי והמעשי בתנועה
הציונית העריצו את תרבות המערב ורבים מן המשכילים הרוסים הללו אף הכירו
גינצברג-שמקין ,אחד העם. 3 2
שולטה ,נורדאו; אשהיים ,נורדאו; סטניסלבסקי ,ציונות וסוף המאה ,עמ' .35–19נורדאו, 33
שהיה רופא ,אבחן את המגמות הדקדנטיות כמחלת עצבים ואי-שפיות והציע לא רק
'אבחנה' לחוליים של גדולי המחשבה והספרות כמו פרידריך ניטשה ,הנריק איבסן ,לב 3 4
טולסטוי ואחרים אלא גם דרכי ריפוי ותיקון למגמת הניוון בתרבות המערבית של סוף המאה
התשע עשרה ,ראו נורדאו ,ניוון.
מיכאל סטניסלבסקי הרחיב במיוחד על הרצל ,על נורדאו ,על משה ליליין ועל זאב
