Page 28 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 28
26מבוא
הלאומית התרבותית שייצג סמולנסקין אפיינה את היהודים כעם ולא רק כקהילת
אמונה דתית .בעיניו נטישת העברית ואובדן האמונה בגאולה המדינית היהודית
הביאו לנטישתה של האחווה היהודית בקרב יהודי המערב .סמולנסקין כיוון את
חיצי ביקורתו כלפי השכלת ברלין וכלפי חוקרי מדעי היהדות בדורו ,שהיו לדעתו
מכשירי הדרך לאובדן הזהות הלאומית היהודית .רבות מהנחות היסוד שהוא הניח
שירתו מאוחר יותר את המנהיגות התרבותית בתנועה הציונית.
הפרק השני עוסק במנהיגותו התרבותית של אחד העם בשנות השמונים
והתשעים של המאה התשע עשרה .בשונה מסמולנסקין ,שעיקר פעילותו הייתה
לפני צמיחתה של 'חיבת ציון' ,אחד העם היה למנהיג תרבותי ומורה דרך רוחני
לציונים רבים בימיה של התנועה הציונית .כמנהיג אגודת 'בני משה' ובמיוחד
כעורך כתב העת 'השלוח' היה אחד העם לאיש שפיתח את העמדה ההתפתחותית
של הציונות כתנועת תחייה לאומית יהודית .בפועלו באודסה בקרב קבוצת
סופרים ומלומדים התבלט אחד העם כמנהיג רוחני שהשפעת הגותו חרגה הרבה
מעבר ליהדות רוסיה ולציונות המזרחית .עמדתו ההתפתחותית עוררה עליו
מתנגדים מכיוונים שונים ומנוגדים ,מן האורתודוקסיה ,שראתה בשיטתו איום על
המסורת הדתית ההלכתית ,ועד לסופרים ה'צעירים' ,שראו בעמדתו באשר לתרבות
היהודית המשך ל'זקנה' הגלותית .הביקורת שהטיח אחד העם בהנהגה הציונית
המדינית והפולמוסים שנוהלו נגדו מעידים על המאבקים שנוהלו בתוך הציונות
בשעה שהחלה לצמוח פרשנות לאומית מודרנית לעבר היהודי .מאבקים אלה על
אופייה של התנועה הציונית מלמדים עד כמה הייתה המורשת התרבותית היהודית
חשובה לכלל זרמי התנועה.
הפרק השלישי משלים את תמונת יצירת תודעת העבר הלאומית בתנועה
הציונית בראשיתה .מראשית המאה העשרים היה חיים נחמן ביאליק לא רק
'משורר לאומי' אלא גם יזם תרבות עברית ומנהיג תרבותי מרכזי של התנועה .עם
שורה של סופרים ומלומדים נוספים שאף ביאליק לעצב את התודעה הלאומית על
בסיס 'ארון הספרים היהודי' .הוא ביקש להקנות תודעת עבר תרבותית לאומית
הנשענת על אוצרות הרוח היהודיים ההיסטוריים .קריאתו של ביאליק להקים
את מפעל הכינוס של הספר העברי הייתה מלווה בפעילות נמרצת לעידודם של
מלומדים ציונים לחקור את תולדות ישראל ברוח לאומית ובשפה העברית .עם
היווסדה של האוניברסיטה העברית קיווה ביאליק שעמדה זו תמומש במלואה,
ולא כך קרה ,אך הייתה לה השפעה כבירה על מלומדים רבים ובהם בכירי
ההיסטוריונים הציונים בירושלים בשנות העשרים והשלושים.
קיומם של מאבקים ופולמוסים על דמותה ועל אופייה של מדינת היהודים כבר
בימי צמיחתה של התנועה הציונית מלמדים על מרכזיותו של הרכיב התרבותי
בלאומיות היהודית .משלל הפולמוסים שעיצבו את התנועה הציונית בחנתי
בספר זה שניים .הפולמוס הראשון נבחן בפרק הרביעי והוא פרץ סביב מועד
