Page 29 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 29
הציונות בראייה תרבותית 27
פרסומו של ספרו האוטופי של הרצל 'אלטנוילנד' .העימות בין אחד העם לבין
הרצל ביטא הבחנה עקרונית בתוך הציונות בין 'מזרח' ל'מערב' ,בין אוריינטציה
אתנית לאוריינטציה אזרחית .פולמוס זה ,שיזם אחד העם בביקורתו על הרצל,
היה במהלך 1903לוויכוח שחבק את התנועה הציונית כולה .הציונות בכל דרכה
שילבה רכיבים ליברליים אזרחיים עם רכיבים אתניים תרבותיים ,אולם הסכסוך
החריף על מקומם ועל משקלם של הרכיבים התרבותיים בתוך התנועה מלמד
על הרגישות שגילו הציונים לשאלות הנוגעות למורשת התרבותית של הלאומיות
היהודית.
הפרק החמישי דן בסוגיה רגישה ומפלגת בתנועה הציונית מראשיתה ועד
לימים אלה :שאלת היחסים שבין ה'עם' ל'ארץ' .שאלה זו ,שעדיין בוערת במלוא
עוזה בישראל של ימינו ,קשורה בטבורה להיסטוריה היהודית ולהווה הציוני.
הסכסוך שפרץ בראשיתה של התנועה הציונית סביב תוכנית אוגנדה הוביל בסופו
של דבר לקרע בתוך התנועה הציונית בין 'ציוני ציון' לבין הטריטוריאליסטים,
שפרשו לבסוף מן התנועה ב .1905-סכסוך זה ,שנוצר בדור הראשון של התנועה
הציונית ,המשיך להעסיק את התנועה גם ב ,1937-כאשר הוצעה בוועדת פיל
תוכנית החלוקה של ארץ-ישראל .בשני המקרים שנבחנו כאן עלתה במלוא
חריפותה שאלת מרכזיותה של הארץ לעומת חשיבותו של העם .בוויכוחים המרים
בנושא זה שאיימו לפלג את התנועה העלו הצדדים בפולמוס את המיתוסים ,את
הערכים ,את הזיכרונות ההיסטוריים ואת הנרטיבים העמוקים שעליהם התבססה
השקפת העולם של מנהיגי הציונות ופעיליה .מנהיגי התנועה ראו את עצמם
במהלך הוויכוחים הללו כמי שפעלו בתוככי 'הווה מתמשך' של העם היהודי
ההיסטורי46.
הפרק השישי מוקדש לדיון באוטופיה הציונית ,בעתיד החזון הציוני ובשאיפה
לעצב את אופייה העתידי של מדינת היהודים .בפרק זה ניתחתי את הספרות
האוטופית הציונית מראשיתה ועד להקמתה של מדינת ישראל 47.דנתי בספרות
האוטופית המשיחית שאפיינה את הלאומיות היהודית המוקדמת כגון זו של משה
הס ,הסוציאליסט האוטופי ,ושל הרב יהודה אלקלעי ,בעל החזון המשיחי הדתי.
את הספרות האוטופית בימי הציונות הקלסית אפיינתי על פי גווניה של התנועה
אנדרסון ,קהיליות מדומיינות ,עמ' .243–240 ,68–53אנדרסון ראה בזמן ההווה המודרני, 46
הלאומי ,זמן סינכרוני-אופקי ,בניגוד להווה הקדם-מודרני ,שהיה דיאכרוני .לדעתו הרומן, 4 7
ובמיוחד העיתון המודרני ,שיקפו היטב את המעבר הזה שבו כל האזרחים יכלו לדמיין את
עצמם כאומה בשל תפוצתם היומית של העיתונים .ואולם גם בעידן הלאומי לא נעלמה
העמדה הדיאכרונית כלל וכלל ,בוודאי לא בתודעה הציונית .לפיכך אני מעדיף את המונח
'הווה מתמשך'.
את התקופה הקלסית של האוטופיזם הציוני חקרה בהרחבה רחל אלבוים דרור (אלבוים-
דרור ,המחר של האתמול) .את פעולתה של המחשבה האוטופית בציונות בימי המנדט בחן
בהרחבה רבה יוסף גורני (גורני ,מדיניות ודמיון; הנ"ל ,אנשי כאן; הנ"ל ,הרהורים).
