Page 34 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 34
32פרק ראשון
העשרים ואילך התמקדו בדרך כלל בייסודה של האוניברסיטה העברית בירושלים6.
יונתן פרנקל הצביע במאמר מכונן על מרכזיותה של 'האסכולה היהודית-רוסית'
בהיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית שהחלה עם מפעלו של שמעון דובנוב.
אכן ,בדורות המייסדים של ההיסטוריוגרפיה הציונית בירושלים אפשר להבחין
בהשפעה ה'מזרחית' הרוסית הזו לצידה של המגמה ה'מערבית' הגרמנית 7.על
הקשר בין צמיחת הלאומיות היהודית במזרח אירופה לבין התפתחותם של מדעי
היהדות נעשו כמה עבודות .בולטים בהקשר זה מחקריו של ישראל ברטל ,שעמד
על הקשר הישיר בין התפתחותה של הלאומיות היהודית במזרח אירופה לבין
התבססותם של מדעי היהדות בירושלים8.
הוגים ציונים כמו פרץ סמולנסקין ,משה לייב ליליינבלום ,אחד העם ,חיים
נחמן ביאליק ,יהושע חנא רבניצקי ויוסף קלוזנר תרמו ליצירתה של 'חכמת
ישראל' הלאומית .הם התנגדו נחרצות לאידיאולוגיה ,למטרות ולסדר היום של
מדעי היהדות בגרמניה אך הפנימו את עקרונות ההשכלה ואת המתודולוגיה
המדעית .הם ראו את עצמם חניכיה הלאומיים של ההשכלה ולכן שאפו ליצור
חלופה לאומית למדעי היהדות .המרד במדעי היהדות בגרסתם הגרמנית היה אם
כן חלקי ומוגבל .הוא לא מנע למשל את השפעתם של המחקרים הללו על תודעת
העבר הציונית ועל המחקר הלאומי הציוני 9.ההוגים שאימצו את ראיית העבר
הלאומית ביקשו להתוות דרך ביניים בין הגישה המדעית האוניברסליסטית לבין
העמדה האורתודוקסית השמרנית .בפרק זה עמדתי על המאבק ליצירתן של הנחות
היסוד הלאומיות ביחס לתודעת העבר היהודית .בהקשר זה נודעה תרומה מכרעת
לפרץ סמולנסקין ,המשכיל הלאומי ,שחי ופעל בין יהודי ה'מזרח' בתחום המושב
ברוסיה ,לבין יהודי ה'מערב' בעיר וינה ,שבה הוציא לאור את עיתונו.
פרץ סמולנסקין' :השחר' ולידתה של היסטוריוגרפיה לאומית
מעטים למדיי הם המחקרים העכשוויים העוסקים בדמותו המרתקת של פרץ
סמולנסקין ( )1885–1842הסופר ,העורך והמוציא לאור של 'השחר' ,שהיה מן
הקולות הלאומיים הבודדים בקרב יהודי אירופה במחצית השנייה של המאה
התשע עשרה .לעומת זאת בקרב פעילי הציונות בראשיתה הרבו לעסוק במשנתו
מאיירס ,המצאה מחדש; ברנאי ,היסטוריוגרפיה ולאומיות; רז-קרקוצקין ,ייצוג הגלות; ריין, 6
דינור; קונפורטי ,זמן עבר; ברנר ,נביאי העבר. 7
8
על האסכולה היהודית-רוסית ראו פרנקל ,התבוללות והישרדות .ראו גם קונפורטי ,זמן עבר, 9
עמ' .56–27
ישראל ברטל ,קוזק ובדווי ,במיוחד עמ' ;121–80ברנר ,נביאי העבר ,עמ' .196–157ראו גם
זבה-אלרן ,ספר האגדה; חוברס ,פילוסופיה פוליטית ,עמ' .214–153
ברנר ,נביאי העבר ,עמ' .159
