Page 31 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 31
פרק ראשון
המאבק לעיצוב תודעת עבר לאומית
מבוא
אחד המאפיינים של התקופה המודרנית והעידן החדש הוא היחס הביקורתי אל
ההיסטוריה ואל העבר .היחס לעבר כמקור סמכות היה אחד המאפיינים הבולטים
של חברות מסורתיות ,והוא השתנה מהותית בעידן המודרני ,במיוחד מן המאה
השמונה עשרה ואילך .חוקר ההיסטוריוגרפיה ארנסט ברייזך העיר בצדק' :מאות
בשנים הדריך העבר כמסורת את מעשי האדם בהווה ואת התקוות לעתיד .עתה,
בהיפוך מוחלט ,מדריכות הציפיות לעתיד את חיי ההווה ואת הערכת העבר'1.
העמדה החדשה הזו כלפי ההיסטוריה מונחת ביסודה של ההיסטוריוגרפיה
המודרנית בכלל ,והיא גם מאפיינת את ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית.
הערכת העבר ככלי לעיצובו של העתיד הייתה משותפת למדעי היהדות שהתפתחו
בגרמניה מראשית המאה התשע עשרה ולהיסטוריוגרפיה היהודית הלאומית
שהחלה לצמוח בשלהי אותה המאה .אבל סדר יום שונה עיצב את הנחות היסוד
של מדעי היהדות לעומת ההיסטוריוגרפיה הלאומית היהודית .חוקרי מדעי
היהדות פעלו בעידן האמנציפציה ושאפו לסייע להשתלבותם האזרחית של
היהודים בארצות מוצאם .לעומתם פעלו המשכילים הלאומיים היהודים להכרה
בקיומו המובחן של העם היהודי כאומה .עמדות סותרות אלה ביטאו אידיאולוגיות
שונות ,אולם המתודולוגיה המדעית שימשה בשתיהן כלי להערכת העבר ולעיצוב
העתיד .את התפתחותה של ההיסטוריוגרפיה הלאומית יש לראות אם כן בתוך
הקשר צמיחתה של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית בכללה במאה התשע
עשרה2.
‘For centuries the past as tradition had guided human actions in the present and 1
2
human hopes for the future. Now, in total reversal, the expectations for the future
,governed the life of the present and the evaluation of the pastʼברייזך ,היסטוריוגרפיה,
עמ' ( 207התרגום שלי).
על המגמות בהיסטוריוגרפיה היהודית של המאה התשע עשרה ראו מאיר ,יהדות מודרנית;
שורש ,הפנייה לעבר; פיינר ,היסטוריוגרפיה יהודית.
29
