Page 113 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט אכר‬ ‫מאמרים ומילואים‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫מאמרים ומילואים‬ ‫בנר אגרות‬

‫כאילו הקריב כל הקרבנות כולם‪ ,‬שנאמר לא בטיל‪ ,‬דבטעם לא היה שבירה‪ ,‬דבמדת‬ ‫״לעושה נפלאות גדולות לבדו״ — לבדו‪ ,‬אולם ספרים יפים יותר מאביה הבעש"ט‪ ,‬וכך עשו‪,‬‬
‫(תהלים נ"א)‪" :‬זבחי אלהים רוח נשברה"‪ ,‬הרי אין לא שייך שבירה‪ .‬ובדבר מאכל מסתמא‬ ‫עתה הבחינו שאומר זאת בשמחה ובהרחבת ונח הים מזעפו‪ ,‬ואז ראו שקרובים הם לאי‬
‫הלב יותר ממה ששמעו אותו כשהלכו לבית אחד מאיי הים‪ ,‬והקריב רב החובל את הספינה ‪ 8‬זה שבח של נמוכי הרוח שהם ענוים בלבם כיון שיש בו טעם יש ג"כ נתינות אחרות‪,‬‬
‫ואינו מושג רק הטעם‪ ,‬אע"פ שיש בו צואה‬ ‫ומחשבתם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אם המלך‪ .‬למחרת ספרו הרבנים בבית הכנסת לאי וירדו עליה כל הנוסעים לפוש מנסיעתם‬
‫מרגישים הטעם‪ ,‬כי הצואה נתבטלה ממציאות‬ ‫הקשה‪.‬‬ ‫לכל המתפללים מהנס הנורא שהיה בליל זה‪,‬‬
‫בהטעם ובאה להעדר‪ .‬כי טעם הוא מדת אין‪,‬‬ ‫ועיין עוד על מדה זו ותמצא גם עצה ותושיה‬ ‫והלך הבעש"ט עם בתו אדיל ושמשו רבי‬ ‫וכבדרך אגב ספרו מהיהודי המשונה הזה שחזר‬
‫והמקשר טעמים ונקודות הוא רביע כנ"ל‪ .‬כי‬ ‫להדבק במדה זו‪.‬‬ ‫הירש סביבות האי‪ ,‬לפתע התנפלו עליהם‬ ‫הרבה על התיבות לעושה נפלאות — לבדו‪,‬‬
‫כל היולי הוא מחיי' את הכל‪ ,‬ואין לך כל נקודה‬ ‫רוצחים הנקראים ״איידימאקעס״ ורצו‬ ‫נענה להם הבעש"ט בעצמו‪ ,‬כי לא הכירוהו‬
‫באמצע רק למטה‪ ,‬ותגין הם למעלה‪ ,‬וטעמים‬ ‫ובתורתם של תלמידי הבעש"ט וממשיכי‬ ‫להורגם‪ ,‬וקשרום אחד לאחד על הארץ‪ ,‬נענה‬ ‫ואמר להם‪ ,‬אלמלא יהודי זה לא קרה לכם נס‬
‫יש עליונים ואמצעים ותחתונים‪ ,‬כי הטעם‬ ‫דרכם נאמר הרבה על חשיבות מדת "אין"‪,‬‬ ‫רבי הירש בצעקה להבעש"ט רבי! מדוע‬
‫מחיי' הכל‪ .‬וזהו בטעמים הוא רביע‪ ,‬ובנקודות‬ ‫וכאן המקום להעתיק מלקוטי אמרים של‬ ‫שותקים הנכם? ענה לו הבעש"ט אין לי כעת‬ ‫מופלא זה‪.‬‬
‫חול"ם‪ ,‬ובאותיות יו"ד‪ .‬וכשנתארך לאותיות‬ ‫שום מח ואיני יודע כלום‪ .‬וכשכבר עמדו‬ ‫רצו בני הזוג לתת להבעש"ט סכום כסף רב‬
‫נעשה וא"ו‪ ,‬ותעלומות חכמה היא בכ"מ‪ ,‬הרי‬ ‫רממ"מ זיע"א (ע' ל')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫סמוכים להם וחדדו את סכיניהם כדי לשוחטם‬ ‫עבור ברכתו שברכם‪ ,‬ולא הסכים רק שיתנו לו‬
‫יו"י‪ :‬י' למעלה חכמה עילאה‪ ,‬י' תתאה חכמה‬ ‫ד' בחכמה יסד ארץ‪( .‬משלי ג' י"ט) דקשה‬ ‫צעק שוב רבי הירש לרבו הבעש"ט רבי! מדוע‬ ‫ולאדיל בתו ולרבי הירש שכר הספינה הנוסעת‬
‫תתאה‪ ,‬הרי אלף‪ .‬וכשנדבק א' לתיבת מ"ת‬ ‫איך יכולים העולמות לסבול את הקב"ה‪ .‬אך‬ ‫שותקים הנכם ? ענה לו שוב הבעש"ט איני‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ונתנו לו ותיכף שכרו מקומות‬
‫נעשה אמת‪ ,‬וזהו ליעקב אמת‪ .‬וזהו (סנהדרין‬ ‫ע"י אין מדת ענוה הוא מתלבש‪ ,‬דיותר שהוא‬ ‫יודע לא כלום‪ .‬אולי יודע אתה משהו? ענה‬
‫צ"ז א') דהוי קרתא ששמא קושטא ולא מת‬ ‫גדול כביכול והעולם שפל‪ ,‬הוא יותר עניו‪,‬‬ ‫לו רבי הירש‪ ,‬איני יודע כי אם אלף‪-‬בית‪ ,‬צעק‬ ‫באניה הנוסעת לארץ ישראל‪.‬‬
‫שם אדם‪ ,‬מפני שהיו דבוקים בחיים‪ ,‬ונתתם לי‬ ‫והוא המקשר הכל‪ .‬דיש טעמים ונקודות‪ ,‬וצריך‬ ‫לו הבעש"ט אמור! אמור! והתחיל רבי הירש‬ ‫והנה הבעש"ט לא השתהה כלל בעיר‪ ,‬ותיכף‬
‫אות אמ"ת והחייתם וגו'‪ .‬כי אמת הוא החיות‪.‬‬ ‫להיות דבר המקשרם‪ ,‬והיא נקודת רביע"י‬ ‫לומר אלף־בית כסדר ותיכף נשמע מרחוק קול‬ ‫ביום א' של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה‬
‫שבטעמים‪ ,‬ובנקודות היא חול"ם‪ .‬והכל נתחבר‬ ‫עגלה נוסעת‪ ,‬נפחדו הרוצחים לנפשם וברחו‬ ‫לספינה הנוסעת לכיוון ארץ ישראל‪ .‬בדרך‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ע"י וא"ו‪ ,‬פי' מדת רחמנות‪ .‬ע"ד דהמלאכים‬ ‫להם‪ ,‬והגיעה עגלה עם אנשים‪ ,‬וכשראו אותם‬ ‫התחוללה על הים רוח סערה עד שהיו כל‬
‫אומרים שהקב"ה בארץ‪ ,‬דהרחמנות הוא יותר‬ ‫שוכבים כך על הארץ התירו קשריהם והעלום‬ ‫נוסעי הספינה בסכנה גדולה מאוד‪ ,‬והתחילו‬
‫והרבה מעלות נאמרו בעניו‪ ,‬וזה חלק מהם‪:‬‬ ‫גדול בארץ‪ ,‬דעיקר הרחמנות הוא המרחם על‬ ‫לעגלה והחזירום לספינה אחרת שחנתה סמוך‬ ‫הנוסעים להשליך מהספינה כל חפציהם כדי‬
‫אמרי פנחס (מפתחות ע' שע"ג)‪ :‬היא עיקר‬ ‫לא טוב‪ ,‬ע"ד ויצחק הוליד את יעקב כידוע‪ .‬וכל‬ ‫לאי‪ ,‬ונסעו‪ .‬טעתה הספינה בדרכה‪ ,‬ולקראת‬ ‫שלא תטבע הספינה מרוב המשא מחמת‬
‫המדות הטובות‪ ,‬היא קבלת התורה‪ .‬על ידה‬ ‫מקום גרוע יש רחמנות יותר‪ ,‬לכך נתן הב"ה‬ ‫שביעי של פסח ראו הנוסעים שחזרה הספינה‬ ‫המים הרבים שנכנסו בה‪ ,‬נענה הבעש"ט ואמר‬
‫זוכין לתורה‪ .‬ע"י השפלות מתחדש כגרעין‬ ‫התורה על הארץ‪ ,‬כי אף השמים אין יכולים‬ ‫בטעותה חזרה לעיר סטאנבול‪ ,‬וחזר בו‬ ‫שיודע הוא על מה רועש עליהם הים כל כך‪,‬‬
‫זרע ונעשה בריה חדשה‪ .‬מבטלת דינים‪.‬‬ ‫לסבול התורה כשיתנהג עמהם בדין‪ ,‬רק ע"י‬ ‫הבעש"ט מנסיעתו לארץ ישראל‪ ,‬ומשום כך‬ ‫והוא מחמת שיש גזירת כליה מלמעלה או על‬
‫ממתקת דינים‪ .‬על ידה כל היוצא מפיו יעשה‪.‬‬ ‫רחמנות‪ .‬לפיכך בשביל שיותר רחמנות בארץ‪,‬‬ ‫נהגו בכל פזורי ישראל ההולכים בדרך הבעש"ט‬ ‫כתביו שאין חפצים מלמעלה שיתגלו בעולם‪,‬‬
‫ע"י השפלות באים לאחדות‪ .‬וע"ש עוד כהנה‬ ‫נתן להם התורה‪ .‬וההיולי היא הנקודה נמשכת‬ ‫לערוך סעודה בשביעי של פסח להודות לה' על‬ ‫או על בתו‪ ,‬נענתה בתו ואמרה שהיא מוכנה‬
‫ע"י וא"ו‪ ,‬שהיא מדתו של יעקב‪ ,‬ממעל מאתוון‬ ‫הצלתו וחזרתו בשלום מנסיעתו‪ .‬והיו מסיימין‬ ‫למסור נפשה עבור הצלתם‪ ,‬ולקחוה והורידוה‬
‫וכהנה‪.‬‬ ‫הוא חול"ם‪ ,‬ובאמצע היא מלאפו"ם‪ ,‬ותחת‬ ‫בסיומו ומסתמא היה בעל הספינה אליהו‬ ‫כבר סמוך לים ורמזה להם שיעלוה שוב ואז‬
‫אמרה וצותה לאביה שטוב יותר שיזרוק את‬
‫בספר אור לשמים מרבה להעלות הענוה‬ ‫אתוון היא חירי"ק‪.‬‬ ‫הנביא‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כתביו לים‪ ,‬כי עוד יצא ממנה נכד כזה שיכתוב‬
‫מעל הכל‪ ,‬ובתוך ספרו מביא‪ :‬ע"י בחינת "אין"‬ ‫ועוד כעין זה‪ ,‬ונתתם לי אות אמת וגו'‬
‫זוכה שיהא לו בחינת אין‪ ,‬שנק' מוחין דגדלות‬ ‫(יהושע ב' י"ב י"ג)‪ ,‬ע"ד (סוף מיכה) תתן אמת‬
‫ליעקב‪ .‬אמת מדתו של יעקב‪ ,‬מדת רחמנות‪.‬‬
‫(ע' כ')‪ .‬ניצול מכל דבר רע ח"ו (ע' צ"ח)‪.‬‬ ‫ויעקב לא מת (תענית ה' ב')‪ ,‬במדת רחמנות‬
‫ועיי"ש (ע' קי"ב)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬

‫לא היתה שבירה‪ .‬והא דאיתא בכתבי האריז"ל עזי וזמרת יה וכו' (טו‪ ,‬ב)‪ .‬ונ"ל דהנה העיקר‬
‫שהיתה שבירה מתורץ במ"א‪ .‬והענין דרחמנות ויסוד שורש העבודה הוא ע"י מדת האין‪ ,‬כאשר‬
‫נחלה בלי מצרים‪ ,‬ודבר שאין לו מצרים לא הורגלנו לדבר מזה תמיד‪ ,‬לא להרפות מזה‬
‫שייך בו שבירה‪ .‬וא"ת מילתא דעבידא לטעמא כלל‪ ,‬ומחויב האדם להדמות בדרכיו‪ .‬ואיתא‬