Page 126 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט טלר‬ ‫מאמרים ומילואים‬
‫ידו יתברך פתוחה לקבל שבים‬
‫מעלה הנוקבא בחזרה את בינה ותו"מ שלה מן‬
‫הקליפות‪ ,‬והם מתלבשים בנשמות התחתונים‬
‫שעשו תשובה‪.‬‬
‫אחר כך היא מורידה את המסך מנקבי‬
‫עינים לפה‪ ,‬והיא מעלה את בינה ותו"מ‬
‫לאצילות‪ ,‬ביחד עם הנשמות‪ ,‬ונשלמת בע"ס‪,‬‬
‫ומקבלת מוחין דגדלות לנשמות התחתונים‬
‫הדבוקות בכלים של בינה תו"מ שלה שחזרה‬
‫אליה‪ .‬וזה אמרו‪ :‬דאסוותא בידיה‪ ,‬כי אגלאי‬
‫מלתא למפרע שלא נתמעטה הנוקבא מתחלה‬
‫להשאר בי"ד אותיות הללו‪ ,‬אלא משום שכך‬
‫הרפואה שלהם‪ ,‬דאיהו יד פשוטה לקבל‬
‫שבים‪ ,‬היינו בכדי שתוכל לקבל אחר כך‬
‫השבים בתשובה ולהעלותם לאצילות‪ ,‬כי בלי‬
‫זה לא היתה שום אפשרות להשפיע מוחין‬
‫דגדלות אל התחתונים‪( .‬כמבואר בזהר בראשית‬
‫הרומזים על כלים דבינה ותו"מ הכלולים בה‪,‬‬
‫א' דף ז' בסלם ד"ה וכבר)‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫נפלו למטה‪ .‬וע"י מ"ן ותשובה ומעשים טובים‪,‬‬
‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫מאמרים ומילואים‬ ‫דלר אגרות‬
‫ית"ש רואה ומבין מחשבות לבם המצטרף‬ ‫ולמעלה (בפי"ב) פירשנו על בחי' המעשה‪ ,‬ויש‬
‫אל מעשיהם‪ ,‬ודן את כל א' כפי ענין מחשבת‬ ‫לפרשו ג"כ על בחי' המחשבה‪ .‬והוא כי יתכן‬
‫ועיין בתיקוני הזהר ת"ו (אות ל"א במעלות‬ ‫לבו שהיה בעת עשיית העון‪ .‬וכן אמר שלמה‬ ‫ששני אנשים עושין עבירה אחת‪ ,‬ועכ"ז אין‬
‫הסולם)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫המע"ה‪ :‬כי את כל מעשה האלהי' יביא במשפט‬ ‫עונשן שוה‪ ,‬או מפני שהא' שכלו והשגתו יותר‬
‫על כל העולם כו'‪ ,‬ר"ל שמלבד העונש על‬ ‫גדולה מחבירו‪ ,‬מצד ששורש נשמתו ממקום‬
‫ואיהי משגיח מן וגו'‪ .‬והיא בינה משגיח מן‬ ‫מעשה העון בפועל‪ ,‬עוד יביא האלהי' ית"ש‬ ‫גבוה ועליון משל חבירו‪ .‬והעונש הוא כפי ענין‬
‫החלונות‪ ,‬שנאמר בהם חלו נא פני אל‪ ,‬דהיינו‬ ‫במשפט את כל מעשה לגלגל עליה לדונה גם‬ ‫הפגם שגרם למעלה‪ ,‬והפגם של כל א' מגיע‬
‫שיעלו מ"ן מתורה ומצות‪ ,‬ויחננו לההיא שנאמר‬ ‫על המחשבה הנעלמה‪ ,‬איך ובאיזה אופן היתה‬ ‫עד שורש נשמתו‪ ,‬כמ"ש בתקונים (סוף תמ"ג)‪:‬‬
‫בה‪ ,‬אל נא רפא נא לה‪ ,‬דהיינו למלכות‪ ,‬שה"ס‬ ‫בעת העשיה‪ .‬וכן אמר (משלי ג')‪ :‬ה' בחכמ' יסד‬ ‫מאן דפגם לתתא פגים לעילא לאתר דאתגזר‬
‫מרים‪ .‬אשר הרפואה בידו‪ ,‬שהיא יד פשוטה‬ ‫ארץ כונן שמי' בתבונה בדעתו תהומו' נבקעו‪.‬‬ ‫נשמתי'‪ .‬ושם בת"ע (קכ"ג א')‪ :‬וכד בר נש עביד‬
‫כלל כאן דרך כלל את כל העולמות‪ .‬ארץ‬ ‫חובין כפום ההוא בר נש הכי סליק חובי' לאתר‬
‫לקבל שבים‪ .‬וירא כי אין איש‪.‬‬ ‫הוא עולם האמצעי‪ ,‬שמים הם כלל העולמות‬ ‫דאתגזר נשמתיה כו' ועונשי' איהו סגי כפום‬
‫פירוש‪ ,‬כי בעת קטנות יורדות ג' ספירות‬ ‫העליוני'‪ ,‬ותהומות הם כלל התחתונים‪ .‬ואמר‬ ‫דרגי'‪ .‬וכ"כ האריז"ל בשער היחודים (ריש תיקון‬
‫בינה תו"מ מן הנוקבא לבי"ע ולקליפות‪ ,‬ואינה‬ ‫אח"ז בני אל יליזו מעיניך‪ .‬ולשון עין מצינו כמה‬ ‫עונות)‪ ,‬ובפע"ח (בהקדמת שער השבת פ"א)‪,‬‬
‫נשארת אלא בב' ספירות כתר חכמה‪ ,‬ואז‬ ‫פעמי' במקרא נאמ' על ענין המחשב'‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ובגלגולים‪ .‬ואינו דומה המטנף חצר המלך‬
‫מרומזת הנוקבא בשם י"ד‪ ,‬הרומז לב' ספירות‬ ‫ולבי ראה כו'‪ ,‬החכם עיניו בראשו‪ .‬ויליזו מצינו‬ ‫למטנף פלטין של מלך‪ ,‬וכ"ש הכסא או בגדי‬
‫כתר חכמה שבהם י"ד אותיות‪ ,‬ד' בכתר מן‬ ‫במשנה שהוא לשון עקמומות‪ ,‬כמו נלוז הוא‬ ‫תפארתו‪ ,‬וכ"ש הכתר‪ .‬ואף שכל עולם שהוא‬
‫הוי"ה פשוטה‪ .‬יו"ד בחכמה מן הוי"ה במלוי‪.‬‬ ‫ומליז את אביו שבשמים עליו (סוף כלאים)‪ ,‬ז"ש‬ ‫יותר גבוה ונעלה אין בכח העון לפעול בו פגם‬
‫ובינה ותו"מ שה"ס כ"ח אותיות דמלוי המלוי‪,‬‬ ‫בני חוס נא וחמול על עולמו' היקרים שנבראו‬ ‫ורושם גדול כ"כ‪ ,‬עכ"ז עונשו גדול יותר‪ .‬כי מי‬
‫בחכמה ובתבונה ובדעת‪ ,‬והזהר שלא תגרום‬ ‫שהוא ממונה לטהר ולצחצח כתרו של מלך‪,‬‬
‫ח"ו עיקום וקלקול לכולם במחשבה אחת אשר‬ ‫אם השאיר עליו אפי' אבק מועט לבד‪ ,‬אין‬
‫ערוך ודמיון לעונשו ל[עומת] עונש הממונה‬
‫לא טובה ח"ו‪.‬‬ ‫לנקות חצר המלך‪ ,‬אף אם השאיר או הניח‬
‫ואלו הג' בחי'‪ ,‬מעשה דבור מחשבה‪ ,‬הן כלל‬ ‫בתוכו הרבה רפש וטיט‪ .‬ולכן רבו משפטי ה'‬
‫הבחי' פנימיות של האדם‪ ,‬שהם הג' בחי' נר"ן‪,‬‬ ‫אמת בשינוי חילוקי העונשים לאין קץ‪ ,‬לכל א'‬
‫כי המעשה הוא מבחי' הנפש‪ ,‬כמ"ש והנפש‬ ‫כפי מדרגת הפגם בשורש נשמתו מאיזה עולם‬
‫אשר תעשה‪ ,‬הנפשות העושות‪ .‬והרב' כיוצא‬ ‫חוצבה‪ .‬גם לא יהיה שוה עונש שני האנשים‪,‬‬
‫כי הדם הוא הנפש‪ ,‬שהנפש שור' ומתלבש בדם‬ ‫מטעם שלא היתה מחשבת שניהם שוה בעת‬
‫האדם‪ ,‬ולכן עיקר משכנה בכבד‪ ,‬שהוא כולו‬ ‫עשיית העון‪ ,‬והפגם נמשך בהעולמות גם לפי‬
‫דם‪ .‬ומרוצת הדם בכל פרטי חלקי האברים‬ ‫ענין המחשבה בשעת העשיה‪ .‬ואם האחד‬
‫כלי המעשה‪ ,‬הוא הנותן להם חיות התנועה‬ ‫הדביק יותר מחשבתו להעבירה‪ ,‬ודאי שהוא‬
‫והתעוררות שיוכלו לפעול ולעשות את אשר‬ ‫ראוי לעונש יותר גדול‪ ,‬כי אז הפגם מגיע ח"ו‬
‫בכחם‪ .‬ואם יומנע מרוצת הדם מאבר א'‪ ,‬אותו‬ ‫לעולמות יותר עליונים‪ .‬ומטעם זה השוגג‬
‫האבר מתיבש‪ ,‬ואין בו שום תנועה לעשות‬ ‫עונשו יותר קל מהמזיד‪ .‬ולכן אמרו (יומא כ"ט)‬
‫שום דבר‪ ,‬והוא אבר מת‪ .‬והדבור הוא מבחי'‬
‫הרוח‪ ,‬כמ"ש (ש"ב כ"ג) רוח ה' דבר בי‪( ,‬ישעיה‬ ‫שהרהורי עבירה קשין מעבירה‪.‬‬
‫י"א) וברוח שפתיו‪ .‬וכמו שת"א ע"פ (בראשי'‬ ‫ז"ש היוצר יחד לבם‪ ,‬היינו שרואה יחד‬
‫ב') ויהי האדם לנפש חיה‪ :‬לרוח ממללא‪ .‬וכן‬ ‫מחשבו' לבם‪ ,‬כמו שפי' רז"ל (במס' ר"ה י"ח‬
‫נראה לעין‪ ,‬שבכל דבור שהאדם מוציא מפיו‬ ‫א') המבין אל כל מעשיהם‪ ,‬ר"ל שהיוצר עליון‬