Page 142 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫ערכים בית המקדש בכור ברכה בת קול הבעש"ט אער‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אכילה אמונה‬ ‫וסר אגרות ערכים‬

‫עמ' פ"ג – זכר בגי' ברכה‪.‬‬ ‫בין טוב לרע וכו'‪ ,‬שהיום הוא האור הברור‬ ‫עמ' ק"כ – הנהגת השולחן עם תשובה ותורה‬ ‫עמ' קי"ג – אם מגיע להכרה שתענוג גשמי‬
‫עמ' פ"ה – דבר שיוצא מכלל ארור לכלל‬ ‫והלילה החושך הברור וכו'‪.‬‬ ‫והצדקה שיתן לעני בעת האכילה מכפרים‬ ‫הוא נמאס ולא היה אוכל ושותה וכו' אם לא‬
‫עוונותיו‪ / .‬הידיעה על הצער שלאחר מותו‬
‫ברוך‪ ,‬יש בו ברכה‪.‬‬ ‫עמ' רכ"ח – ענין ההבדלה הוא בירור הטוב‬ ‫שכריסו נהפכת לו על פניו‪ ,‬ימנעהו מלאכול‬ ‫היה מוכרח‪ ,‬זהו עיקר הבירור‪.‬‬
‫עמ' צ"ה ‪ -‬בכל תפלה וברכה מכניס המחשבה‬ ‫מהרע‪.‬‬ ‫עמ' קי"ד – ליצה"ר יש אחיזה גדולה בפרט‬
‫באותיות ומבין מבוקשו בבחינת רצוא ושוב‬ ‫לתאוה‪.‬‬ ‫בענייני אכילה‪ / .‬מי שאינו יודע כוונות‬
‫בית המקדש‬ ‫עמ' קכ"א – התרופה למי שאכל יותר מידי‬ ‫האכילה‪ ,‬יכלול עצמו בתוך כלל ישראל ויכלל‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫הוא להרעיב עצמו מהאכילה‪ .‬הן ברפואת‬ ‫בכוונות הגדולים והצדיקים‪ / .‬מי שמכוין‬
‫עמ' צ"ח – כשנעשה רצונו כרצון העליון‬ ‫עמ' י"ט – כל הארצות הם חוצה אבל לא‬ ‫הגוף והן בנפש‪ / .‬את המן לקטו איש כדי‬ ‫בפשטות שאכילתו לשם שמים וכולל עצמו‬
‫הוא עולם הזכרים והזכרון והחיים והברכה‬ ‫כבבל ששם מוכן לצפוני וחורבן המקדש‪.‬‬ ‫חייו לא פחות ולא יותר‪ / .‬כמו שהנותר מהמן‬ ‫בכלל הצדיקים שבדור מעלה אותה לשורש‬
‫עלתה בו רימה‪ ,‬כך רבוי האכילה גורם זה‬ ‫ונחשב אכילתו למזבח כפרה‪ / .‬לאכילת בשר‬
‫וההשפעה‪.‬‬ ‫עמ' פ"ב – כל חכם מישראל וכו' ומיצר לכבוד‬ ‫צריך הזמנה גדולה וכוונות עמוקות לתקנה‪.‬‬
‫עמ' קי"א – כשאדם מוציא השם בכוונה ע"י‬ ‫ירושלים ולכבוד בית המקדש וכו'‪ ,‬זוכה לרוח‬ ‫לאדם אחרי מותו‪.‬‬ ‫‪ /‬עם הארץ אסור לאכול בשר שאינו יודע‬
‫הברכה שמברך‪ ,‬ע"י זה מתעורר בו הרוחניות‬ ‫עמ' קכ"ב – עבודת האכילה עומדת בשורה‬ ‫לתקנו‪ ,‬אך אנו הפשוטים אוכלין בהלואה‬
‫הקודש‪.‬‬ ‫ראשונה בעבודת ה' ועיצוב אישיותו של‬ ‫והקפה על סמך הצדיקים הגדולים‪ / .‬אין‬
‫ויחיה‪.‬‬ ‫עמ' ק"ה – ומן המקדש לא יצא רומז שתמיד‬ ‫מביא ליצה"ר להתגרות באדם אלא ע"י‬
‫עמ' קכ"א – ברכה היא כתקנה כאשר מברך‬ ‫האדם וכו'‪.‬‬
‫מחשבתו דבוקה בו ית' בעולם העליון‪.‬‬ ‫עמ' קנ"ב – הטפשים סוברים שהבירור‬ ‫אכילה ושתיה‪.‬‬
‫בשביעות רצון ושמח בחלקו‪.‬‬ ‫עמ' קי"ג – בשעת הסעודה ידמה ששולחנו‬ ‫באכילה הוא עפ"י הכוונות אעפ"י שאין להם‬ ‫עמ' קט"ו – כשבני אדם אוכלים יחד באהבה‬
‫עמ' קכ"ד – התורה מלמדת אותנו שאחר‬ ‫יראה המביאה לידי חכמה‪ / .‬באכילה מתוך‬ ‫ביניהם מעלים יחד הניצוצות המלובשים‬
‫שנהנינו במאכל ומשתה נודה לפניו ית' ונברך‬ ‫כמזבח ויצטער על חורבן בית המקדש‪.‬‬ ‫במאכל‪ / .‬לכן השבטים שלא היו מאוחדים‬
‫שמו ונחזיר הדבר אל התכלית האמיתי שבו‬ ‫עמ' ר"כ – בזמן שבית המקדש קיים אדם‬ ‫לשמה באין שלא לשמה‪.‬‬ ‫התפרדו האברים ונחשב שאכלו אבר מן החי‪.‬‬
‫וכו'‪ / .‬ענין הברכות שקודם ההנאה הוא‬ ‫עמ' ר"ב – מי שהוסר ממנו תאות האכילה‬ ‫‪ /‬כדי לברר ניצוצות צריך לאחוז בדבר דק‬
‫להגדיל הענין שיתגדל כבודו ית' במה שחפצו‬ ‫מקריב עולה שכר עולה בידו וכו'‪.‬‬ ‫ושרשי באיכות ולא בכמות‪ / .‬במקום אכילה‬
‫נעשה‪ ,‬ומזכירים שמו ומודים לו אפילו לפני‬ ‫עמ' רל"ח – בשעת חורבן בית המקדש הלך‬ ‫אינו רואה הבדל בין מאכל למשנהו‪.‬‬ ‫ושתיה שם יש גובה לב ליתן דופי בכל אדם‪.‬‬
‫שמשתמשים מן העולם‪ / .‬בברכות מתכוונים‬ ‫ירמיה על קברי האבות וזעק‪ :‬קומו וראו מה‬ ‫עמ' קט"ז ‪ -‬אם נזדמנו לאכול יחד צריכים‬
‫שכל הטוב בא לנו ממנו ית' ולא רק הגשמי‪.‬‬ ‫אמונה‬ ‫לדברי בדברי מוסר המכניעים את הלב ולא‬
‫עמ' קכ"ו – צריך להתבונן שרוממותו ית'‬ ‫עושים השונאים לבניכם וכו'‪.‬‬ ‫בפשט להראות חריפותו‪ / .‬אדם הראוי‪,‬‬
‫עמ' רנ"ג – היהודי מצפת היה נוהג לערוך‬ ‫עמ' ח' ‪ -‬יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב‬ ‫המאכל מבקש להגיע אליו שיבוא לתיקון‪,‬‬
‫מרומם על כל ברכה ותהלה‪.‬‬ ‫תיקון חצות על חורבן בית המקדש בבכיות‬ ‫אותו וכו' ולבקש האמונה‪ / .‬האדם מחויב‬ ‫ושאינו ראוי צריך לחזור ולבקש המאכל‪ / .‬מי‬
‫עמ' קנ"ג – בשביל חנינא – שפתח צנור‬ ‫ובתחנונים וכו' וזכה שאליהו הנביא יבוא‬ ‫לחפש תחבולות שיביאנו לחפש אמונה וכו'‪.‬‬ ‫ששם אל לבו קדושת תיקון המאכל‪ ,‬זה משבר‬
‫עמ' י"ח – לאחר הידיעה יש לעובד באמונה‬ ‫את תאוותו ואוכל ביראה ובושה וקדושה‪/ .‬‬
‫ושביל שמשם נמשכין כל הברכות‪.‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫שיחשוב שאם בראנו השי"ת שנהיה מוכרחים‬
‫עמ' קס"ז – יש לנו בטחון שהקב"ה ישפיע כל‬ ‫פשוטה וכו'‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬לכן מוכרח גם הוא לאכול בקדושה‬
‫בכור‬ ‫עמ' ל"ד ‪ -‬הנקודה הנעלמה היא האמונה‪.‬‬
‫הטובות והברכות שהבטיחנו‪.‬‬ ‫עמ' מ"ו – ע"י האמונה מעלה רגלי המלכות‬ ‫וטהרה‪.‬‬
‫עמ' קפ"ו – הבעש"ט היה מסוגל ללמוד‬ ‫עמ' קט"ז – החכמה נקראת בשם בכור‪/ .‬‬ ‫עמ' קי"ח – קודם אכילתו צריך שיתודה‬
‫התורה עם כולם‪ ,‬גם פשוטי העם‪ ,‬בסוד יחוד‬ ‫קדש לי כל בכור‪ ,‬כי הוא חכמה שהוא בחינת‬ ‫שיורדות מות‪.‬‬ ‫ויעשה תשובה גמורה‪ / .‬צריך לבדוק נקביו‬
‫קודש‪ / .‬יעקב קנה מעשו את הבכורה שזהו‬ ‫עמ' ס"ג – כשאדם מדבר ומאמין כי באות‬ ‫לפני אכילתו‪ / .‬האכילה עם תשובה מכפרת‬
‫ברכה וקדושה‪.‬‬ ‫א' תלויים כל העולמות והמלאכים ומייחד‬
‫עמ' רכ"ה – מהעולם העליון‪ ,‬מהבריכה‬ ‫בחי' חלק עוה"ז ועוה"ב‪.‬‬ ‫קוב"ה ושכינתיה – בזה נושא את כל‬ ‫כמו קרבן‪.‬‬
‫עמ' קי"ז – בתאנה שבכרה יש ניצוץ קדוש‬ ‫הברואים לבורא ית"ש‪ / .‬השכינה נקראת‬ ‫עמ' קי"ט – מרבה בשר פי' שמרבה במחשבת‬
‫העליונה‪ ,‬תמשך ברכה לעלמא תתאה‪.‬‬ ‫אמונת אומן‪ / .‬בלא אמונה נקרא נרגן מפריד‬
‫מגולגל שלו משפט הבכורה‪.‬‬ ‫אלוף‪ / .‬כשמאמין בעת תפילתו שעל כל אות‬ ‫אכילה‪ ,‬זהו שישלוט בו רמה‪.‬‬
‫בת קול‬ ‫ואות רוכבין נשמות ומלאכים והשכינה‪ ,‬הוא‬
‫ברכה ‪ /‬ברכות‬
‫עמ' ק"א – איתא בש"ס‪ :‬יצאה בת קול‬ ‫ממשיך אור א"ס בתוך האותיות‪.‬‬
‫ואמרה‪ :‬כל העולם ניזון בשביל חנינה בני וכו'‪.‬‬ ‫עמ' נ"ח ‪ -‬בזמן הבעש"ט היתה הרווחה וע"כ‬ ‫עמ' ס"ז – צריך אמונה שלימה שיש בכל‬
‫עמ' קכ"ז –בת קול מכרזת בכל יום שובו בנים‬ ‫היתה לברכה בעדינו שזכינו שיצילנו מכנגד‬

‫שובבים‪ ,‬אך מי הוא השומע זה וכו'‪.‬‬ ‫הלב‪.‬‬
‫עמ' ס"ד – "מזוני" לצורך העולמות הוא בסוד‬

‫"בית"‪ ,‬שהוא לשון "ברכה"‪.‬‬