Page 158 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט שג‬ ‫חכם חכמה‬ ‫אגרות ערכים‬ ‫הבעש"ט‬ ‫חיות‬ ‫חצר אגרות ערכים‬

‫יוסף להמשכת חסדים‪ / .‬בגלות נאמר על‬ ‫מחייהו ואינו נזקק לט"ל מלאכות‪ / .‬ת"ח‬ ‫ומי הוא החיות שלי‪ ,‬הלא הבוי"ת‪ / .‬מי גילה‬ ‫מנענע החיות העליונה‪ / .‬כשמדבק מחשבתו‬
‫תפארת שהוא הזווג להמשכת החכמה –‬ ‫העוסק בתורה הוא בסוד א‪-‬ל נהירו דחכמתא‪.‬‬ ‫רז זה לבני היינו כשחושבים מי הוא החיות‬ ‫בתמימות להשי"ת‪ ,‬מחזיר החיות שנשתלשל‬
‫מרחוק ה' נראה לי‪ ,‬כי ראיה רומזת לחכמה‪.‬‬ ‫‪ /‬ת"ח העוסקים בתורה מעלין מאות למד עד‬ ‫שלהם‪ ,‬זה גילה להם את הרז של נעשה‬
‫‪ /‬חכמה אינה יכולה להאיר בז"ת בלי לבוש‬ ‫אלופו של עולם‪ ,‬כטעם יעקב שקראו הקב"ה‬ ‫ממחשבה העליונה עד שבאה לדיבור וכו'‪.‬‬
‫חסדים‪ ,‬לכן החכמה רחוקה מזו"ן‪ / .‬החכמה‬ ‫ונשמע‪.‬‬ ‫עמ' ע"ו – דרך החסידות מקרבת נשמות‬
‫קרובה ליסוד כי הוא חסדים בבחי' טוב שכן‬ ‫א‪-‬ל‪.‬‬ ‫עמ' צ"ב – חיות האדם הוא בסוד קטנות‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים ומכניס בהם חיות‬
‫קרוב מאח רחוק‪ ,‬אח הוא ת"ת הממשיך‬ ‫עמ' קפ"ה – חכמי הש"ס לא בטלו טבילת‬
‫חכמה‪ / .‬חכמה נק' אח‪ ,‬כמ"ש ותתצב אחותו‬ ‫עזרא אלא מפני שאין רוב הציבור יכולים‬ ‫וגדלות‪.‬‬ ‫דקדושה ומחזק אמונתם וכו'‪.‬‬
‫מרחוק‪ ,‬וכן אמור לחכמה אחותי את‪ / .‬שמעו‬ ‫עמ' צ"ד – בלתי אותיות במחשבה אי אפשר‬ ‫עמ' ע"ז – עיקר החיות שנשמות ישראל הוא‬
‫הרים הם האבות חג"ת‪ ,‬באורות מכוסים‬ ‫לעמוד בה‪.‬‬ ‫כי המה המגבילים החיות לצמצם בכדי‬
‫מחכמה‪ / .‬ריב ה' היא המלכות‪ ,‬ששם מקום‬ ‫עמ' קצ"ב – חכם בבל נקרא רב שמשמעותו‬ ‫אפשרית ההבנה‪ / .‬א"ס מתקן חיות וקצבה‬ ‫מהנשמה האלקית‪.‬‬
‫גילוי החכמה‪ / .‬בזווג זו"ן פנים בפנים יש‬ ‫גדול‪ ,‬כי זוכה לאורות הגדולים של חכמה‬ ‫עמ' ע"ט – הדברים שמדברים המון עם‬
‫למלכות חכמה וחסדים ויכולה להאיר‬ ‫בגבול להחיות כל נפש חיה‪.‬‬ ‫מצרכי גופם‪ ,‬אין לאותיותם הגשמים חיות‬
‫ובינה‪.‬‬ ‫עמ' צ"ו – הנסירה היא בחי' הסתרה‬ ‫אלא מאותיות התורה‪ / .‬התורה נקראת חיי‬
‫לתחתונים‪.‬‬ ‫עמ' ר"ה – ת"ח שדין יהודאין מקבלים תורה‬ ‫והסתלקות החיות וכו'‪ / .‬ע"י שממשיך ע"ע‬ ‫עולם כי היא הנותנת חיות בכללות העולמות‪.‬‬
‫עמ' כ"ד – בחינת חכמה ובינה נתפשט בכל‬ ‫מאלפין הנפולים דרך הקליפות‪ ,‬ואין כח‬ ‫אמונה שלימה וכו' ננסרים הדינים וכו' עד‬ ‫‪ /‬התפלה נקראת חיי שעה כי היא הנותנת‬
‫העולם והוא ר"ב‪ / .‬על זה נאמר כולם בחכמה‬ ‫תורתם להדריך את האדם לטוב כי מבישא‬ ‫חיות והארה לבחינת העתים והשעות משא"כ‬
‫עשית‪ / .‬חכמה בחי' אומר ובינה בחי' עושה‪,‬‬ ‫שמשיג זיו וזוהר ואור וחיות אלקות‪.‬‬ ‫התורה נק' חיי עולם ולכן תמיד יכול להמשיך‬
‫וזה כשחכמה מתלבשת בה‪ / .‬כל הדברים וכל‬ ‫לא הוי טבא‪.‬‬ ‫עמ' צ"ח – פו"ר דצדיקים עולה למעלה מסדר‬
‫הפעולות כולם נמשכים מן החכמה ונעשים‬ ‫עמ' ר"כ – אין לך חכם שלא יטעה ושלא‬ ‫הבריאה וממשיך משם החיות והתולדה לולד‬ ‫חיות מאותיותיה‪.‬‬
‫ע"י אמא המלבשת אותה‪ / .‬אם אדם אוהב‬ ‫יצטרך ללמוד מדברי חביריו וכו'‪ / .‬מי שחכם‬ ‫הנוצר בגשמי‪ / .‬המתגדל ע"י מצוה יותר ממה‬ ‫עמ' פ"ד – הגבורות בשרשן הם תכלית הטוב‬
‫כלי מסויים ויש לו תענוג ממנו‪ ,‬זה בשביל‬ ‫אינו יכול להתגאות כי זה מטבעו‪ ,‬וכל מי‬ ‫שהיה בו מתחילה‪ ,‬הכל דמיונות‪ ,‬וכל מצותיו‬ ‫והחסד כי הם המדה והגבול של הטוב לתת‬
‫החכמה שיש בכלי זה‪ ,‬דהיינו שחכם גדול‬ ‫שהיה לו שכל טבעי כמוהו היה מתחכם‬ ‫הם גשמיים כולם וגופים בלי שום חיות בהם‪.‬‬ ‫לכל פריה השפעות חיותו כפי אשר יוכל‬
‫עשה אותו בחכמה‪ .‬עיקר אלקות והקדושה‬ ‫‪ /‬העסק במצות פו"ר כתיקונו הוא להקדים‬
‫מתלבש בחכמה‪ ,‬כי כל חכמה הוא מאלקות‬ ‫כמוהו‪.‬‬ ‫היראה והפחד‪ ,‬ומשם להגיע אל הרצון‬ ‫שאת‪.‬‬
‫וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ‪ / .‬כשעלה ברצונו‬ ‫עמ' רכ"ג – הכרת הרצון לקבל כדבר רע‬ ‫העליון והחיות שקודם הבריאה שנברא‬ ‫עמ' פ"ה – העדיים ה"ס מן חלק י"א סממני‬
‫הפשוט וכו' והרצון הוא למעלה מהחכמה‬ ‫ממנה העולם‪ ,‬ומשם להמשיך חיות לולד‪/ .‬‬ ‫הקטורת שהוא חיות של הקליפות‪ .‬וע"י‬
‫כידוע‪ / .‬האות ר' מר"ב רומזת לראשית‬ ‫מושגת ע"י אמונת חכמים‪.‬‬ ‫המשכות אותו מעט חיות ממשיכים את כל‬
‫חכמה‪ / .‬ת"ח שבבבל שזכו לחכמה ובינה‬ ‫ומוראכם וחתכם מפרש רש"י‪ :‬וחיותכם‪.‬‬ ‫החיות שבתוכם ונשארו פגרים מתים‪ / .‬עדיים‬
‫נקראים בשם רב‪ .‬ונראה שעסקו ביחודים‬ ‫חכמה‬ ‫עמ' ק' – כל מצוה כנגד איבר‪ ,‬והיא החיות של‬ ‫מהר חורב הוא החיות שבתוך הקליפות‪ ,‬ועי"כ‬
‫היו חירות ממלאך המות‪ / .‬לאחר שהסתלקו‬
‫הקשורים לחכמה ובינה‪.‬‬ ‫עמ' ו' – כשהגיעה השעה לגלות את החכמה‬ ‫אותו איבר‪.‬‬ ‫העדיים נשאר רשימו שאפשר לברר בכל יום‬
‫עמ' כ"ו – פיה פתחה בחכמה – בפתיחת‬ ‫שבזכותה יפקון בנ"י מן גלותא ברחמי‪,‬‬ ‫עמ' קי"א – אין הדעת נותן שיהיה חיות‬ ‫ע"י מעשה הקטורת‪ ,‬חיות שבתוך הצלם הרע‬
‫הפה דקדושה מתגלה חכמה עילאה‪ / .‬גילוי‬ ‫הופיעה נשמתו של האריז"ל‪ / .‬זו החכמה‬ ‫שיצא מכלל ארור לכלל ברוך‪ / .‬ע"י אכילה‬
‫חכמה הוא ע"י יגיעה קודמת בזווגים ע"ד‬ ‫הנשמה מלחם ומאכל גשמי‪.‬‬ ‫ושתיה ומו"מ בקדושה וטהרה וכו' נוכל‬
‫הכפיה וכו'‪ / .‬בחינות חכמה ובינה נתפשט‬ ‫שהיתה גנוזה מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫עמ' קט"ו – במאמר ה' יהיה רקיע‪ ,‬נכנס‬ ‫לברר החיות שבי"א סממני הקטורת‪ / .‬רבינו‬
‫בכל העולם ובכל דבר יש להבין בו רמיזו‬ ‫עמ' ח' – האדם לא נברא לקנות הון ולבנות‬ ‫המאמר בחיות פנימי להחיות הרקיע כל‬ ‫הקדוש לא נהנה מחומריות התאוה אלא‬
‫בנינים וכו'‪ ,‬ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו‬ ‫ימות עולם‪ / .‬כאשר מברך אדם על דבר מאכל‬ ‫מטוב המועיל ניצוץ וחיות‪ .‬איש כזה המיתה‬
‫דחכמתא‪.‬‬ ‫לאהוב את הבוי"ת‪ ,‬ללמוד חכמה ולבקש‬ ‫ומזכיר את השם‪ ,‬מתעורר אותו החיות שעל‬
‫עמ' כ"ז – ברב"י יש אות יו"ד‪ ,‬שהוא בסוד‬ ‫האמונה וכו'‪ / .‬אין יצה"ר שורה אלא בלב‬ ‫ידו נברא המאכל ההוא‪ ,‬וזה החיות הוא מזון‬ ‫חיות ושמחה הוא לו‪.‬‬
‫חכמה עלאה‪ / .‬ארץ ישראל היא בסוד‬ ‫עמ' צ' – כשהוא דבוק בהשי"ת הוא מרגיש‬
‫חכמה העליונה‪ / .‬מחכמה עילאה נובע האור‬ ‫פנוי מחכמה‪.‬‬ ‫הנשמה‪.‬‬
‫עמ' ט' – טעמי תורה הוא ענין החכמה‬ ‫עמ' קט"ז – בכזית לחם יש סוד אדם שלם‪,‬‬ ‫חיות ותענוג וכו'‪.‬‬
‫היינו החיות הרוחניות שבתוכו כח אלוקות‬ ‫עמ' צ"א – כל הדצח"ם החיות שלהם הוא‬
‫הפנימית ומסתריה וכו'‪.‬‬ ‫אשר הוא בסוד אדם‪ / .‬הצדיקים תמיד‬ ‫השי"ת‪ ,‬כי הוא ית' החיות של כל החיים‪/ .‬‬
‫עמ' י"ט – שם ע"ב הוא חכמה‪ / .‬רב הוא מצד‬ ‫מדבקים עצמם בכל דברים גשמיים לשורש‬ ‫אם אדם נופל ממדרגתו יאמר הלא חי אני‪,‬‬
‫החיות שבהם‪ / .‬קניית הבכורה מעשו היא‬
‫החכמה‪.‬‬
‫עמ' כ"א – שלום הוא זווג‪ ,‬בעמוד אמצעי‪,‬‬
‫יעקב תפארת‪ ,‬הוא להמשכת חכמה‪ ,‬וביסוד‬