Page 159 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט טצר‬ ‫חיות‬ ‫אגרות ערכים‬ ‫הבעש"ט‬ ‫חכם‬ ‫שב אגרות ערכים‬

‫שמלוא כל הארץ כבודו ואין דבר גשמי שלא‬ ‫שלא יהיה לו שום חלק כלל בחיות כל‬ ‫ששלחו‪ .‬וכן בענין עונג רוצה להתענג מהמלך‬ ‫נבנים על אדני הקודש מהאריז"ל ביחוד‪,‬‬
‫יהיה בו חיות הק'‪ ,‬ומזה יבוא לו הישועה‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל‪.‬‬

‫והחיות שבקדושה‪.‬‬ ‫עמ' קכ"ב – לפני חטא עצה"ד לא היה‬ ‫עמ' קנ"ד – חכם אשר עיניו בראשו מטהר‬ ‫עמ' נ"ח – חכמי לב לא האמינו שאחרי‬
‫עמ' קע"ג – עיקר ראייתו תהיה בבורא ית"ש‪,‬‬ ‫החיות תלוי בלחם‪ ,‬היינו שלא היו צריכים‬ ‫ומזכך פרטי חושיו בתכלית הזיכוך וכו'‪.‬‬ ‫גילוי תורת הבעש"ט העולם יחשך ולא יוכלו‬
‫כי אין אדם יכול לעשות שום תנועה בלא‬ ‫להמשיך אור וחיות אלא שהיה מאיר‪ / .‬צריך‬
‫להתאמץ שלא לחשוב על הגופים החיצונים‪,‬‬ ‫עמ' קנ"ז – לבוא לתפלה זכה צריך לזה שימוש‬ ‫לראות לאורו וכו'‪.‬‬
‫שפעו וחיותו‪.‬‬ ‫חכמים הרבה וכו'‪.‬‬ ‫עמ' ס"א – בכל פעם שבא אדם אצל ת"ח‬
‫עמ' קע"ח – כל מה שנתרחק האות מהחיות‬ ‫כי מהמחשבות הם מקבלם חיות‪.‬‬ ‫ומספר לפניו כל ליבו‪ ,‬והת"ח הוא בחי' משה‪,‬‬
‫מא' על ת'‪ ,‬ומתלבש בקליפות‪ ,‬עד מלכות‬ ‫עמ' קל"א – החיות של האדם הוא התנועה‬ ‫עמ' קס"א – שיחת חולים של ת"ח צריכין‬
‫וזה מתבטא בנשימה שעולה ויורד‪ / .‬מעצם‬ ‫לימוד‪ ,‬כי מעלת החכמים שיודעין ערכן וכו'‪.‬‬ ‫עי"ז נכלל בא"ס‪.‬‬
‫שבמלכות ששם מחשבות רעות‪.‬‬ ‫החיות נובע שהאדם לא יכול להיות באופן‬ ‫‪ /‬ובו תדבק פי' להדבק בת"ח‪" / .‬ואתא תורא"‬ ‫עמ' פ"ב – כל חכם מישראל שיש בו דברי‬
‫עמ' קע"ט – הדיבור הוא החיות של האדם‬ ‫הוא ת"ח שהוא בר תורה אך חכם להרע ואינו‬ ‫תורה לאמתו ונאנח על כבודו של הקב"ה וכו'‬
‫קבוע אלא עולה ויורד‪.‬‬ ‫נשמע אל דברי חכמי המוסר‪ / .‬אנשי המוני‬
‫והחיות הוא ממנו ית'‪.‬‬ ‫עמ' קל"ט – בידיעת האדם שבכל תנועה‬ ‫לא ידעו להפריש בין חכם לחכם ואומרים כל‬ ‫זוכה לרוה"ק בדבריו‪.‬‬
‫עמ' ק"פ – אותיות התורה ומצוות מחכימות‬ ‫והרהור שם הוא אלופו של עולם חיות‬ ‫עמ' פ"ח – חכם שנותן לו היצה"ר מדרגות‬
‫ומשפיעים שפע אורות וחיות אמיתיות‬ ‫אלקות‪ ,‬מיד יתפרדו כל פועלי און וכו'‪/ .‬‬ ‫אפין שוין וכו'‪.‬‬ ‫רמות‪ ,‬כדי להנצל ילך ליער ויצעק להשי"ת‬
‫אם מתיישב בדעתו היאך אכעיס את בוראי‬ ‫עמ' קס"ב – נשמת רשע השונא חכמים הוא‬ ‫בלי הפוגות שיקח ממנו בחזרה את המדרגות‪.‬‬
‫נצחיות‪.‬‬ ‫בפניו ובחיות שהוא מחיה אותי וכו' בנקל‬ ‫מחלק הס"מ לקטרג בת"ח כשר‪ / .‬שונא‬ ‫עמ' קי"ג – עיקר הגלות הוא שאבדה חכמת‬
‫עמ' קפ"ג ‪ -‬צדיקים שליחי המטרוניתא‬ ‫היה מתבטל הרע וכו'‪ / .‬לפעמים אנכי הסתר‬ ‫חכמים דוקא ולא ת"ח או למדן‪ ,‬כי לא נקרא‬
‫תפקידם לקשר עצמם אל האותיות והחיות‬ ‫אסתיר‪ ,‬שמסתיר גם את ההסתרה עד שאינו‬ ‫תואר חכם כי אם הלומד לשם פועלן‪ / .‬רשע‬ ‫חכמיו‪.‬‬
‫כזה שונא חכמים וצדיקים‪ ,‬אבל ת"ח שידין‬ ‫עמ' קט"ז – חכם שמביאים לו דבר גרוע‬
‫רוחניות שבכלל דברי העוה"ז וכו'‪.‬‬ ‫מרגיש שום חיות וכו'‪.‬‬ ‫שצבוע בחיצוניותו טוב מאוד‪ ,‬מבין שרק‬
‫עמ' קפ"ד ‪ -‬הצדיקים מעלין החיות מדברי‬ ‫עמ' קמ"ו – כל העולמות ונשמות ומלאכים‬ ‫יהודאין יש לו דיבוק עמהם‪.‬‬
‫עוה"ז בסוד יחבק לה בעלה ביסודא דילה וכו'‪.‬‬ ‫וכו' כל קיומם הוא רק מאור וחיות הנשפע‬ ‫עמ' קס"ג ‪ -‬יש שדין יהודאין שהם כמלאכי‬ ‫הצבע טוב ועצמותו רע‪.‬‬
‫‪ /‬האותיות יורדין מהחיות עד שמתלבשין‬ ‫להם מהבוי"ת בכל עת ורגע‪ .‬ובהעדר ח"ו רגע‬ ‫השרת כת"ח שיודעים מה שהיה ומה שעתיד‬ ‫עמ' ק"ט – אדם חכם ומשכיל יודע שאפשר‬
‫במנצפ"ך שהוא גבורות ודינין‪ / .‬גפר –‬ ‫להיות וכו'‪ / .‬עמי הארץ שונאים תלמידי‬ ‫לחיות בלי אכילה כלל אלא שכך רצה הבורא‬
‫גבורות פ"ר‪ ,‬שעד שם מתלבש החיות של‬ ‫אחד היו כלא היו‪.‬‬ ‫חכמים‪ / .‬יצה"ר מתלונן שנברא לשוא כי‬ ‫שנאכל‪ ,‬לכן מוכרח לאכול בקדושה וטהרה‬
‫אלופו של עולם‪ / .‬אות למד משם א‪-‬ל הוא‬ ‫עמ קמ"ח – ראוי שירא מלפניו בגין דאיהו‬ ‫יש חכמי מוסר ומי ישמע לו‪ ,‬והשיבו הקב"ה‬
‫חיות האלף שירד עד למודי ה' וכו'‪ / .‬ואות‬ ‫רב ושליט וכו'‪ ,‬ואם יסלק חיותו ח"ו אף רגע‬ ‫שיש חכמי מוסר שהם חכמים להרע וזה‬ ‫לעשות רצונו ית'‪.‬‬
‫כף סוף מנצפ"ך‪ ,‬שם ירד החיות עד עומק‬ ‫עמ' קכ"א – חכמי המוסר מלמדים שאם יוכל‬
‫כמימרא‪ ,‬היו מתבטלים כל העולמות‪.‬‬ ‫מבטל דברי זה וכו'‪.‬‬ ‫למשוך ידו בעת אכילתו ירפא מאכילות שלא‬
‫הקליפות וכו'‪.‬‬ ‫עמ' קנ"ד – שורש אותיות התורה שקרוב‬ ‫עמ' קס"ד – ת"ח משדין יהודאין נבראים‬
‫עמ' קצ"א – עצם החיות שבכל המציאות‬ ‫יותר אל החיות הרוחני אוא"ס הוא אות א'‪.‬‬ ‫להתלוצץ מת"ח אמיתי כדי שתהיה בחירה‬ ‫כדת‪.‬‬
‫ואח"כ מתלבש ומתרחק מן החיות עד אות‬ ‫חפשית‪ / .‬כנגד איש המוני שהוא כאיבר‬ ‫עמ' קכ"ח – תלמידי חכמים נקראים בונים‪,‬‬
‫הוא אור החכמה‪.‬‬ ‫הגוף יש תלמיד חכם איבר הנשמה‪ / .‬רשע‬ ‫כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך‪ ,‬שמקיימים‬
‫עמ' קצ"ב – המבוע שהוא המקור הנובע‬ ‫ת'‪.‬‬ ‫יכול להבחין שת"ח שהוא אוהבו הוא משדין‬
‫החיות הפנימית‪ ,‬משם מתפשט לחכמה ובינה‬ ‫עמ' קנ"ו – אפילו במחשבה דקה יש בדבריו‬ ‫יהודאין‪ / .‬מאן דרחים רבנן צדיקים הוא‬ ‫בנין העולם‪.‬‬
‫קצת חיות‪ .‬כי חיות הדיבור הוא המחשבה‪,‬‬ ‫עמ' קל"א – אחד ממ"ח דברים שהתורה‬
‫ולכל המקומות של המציאות‬ ‫וחיות המחשבה הוא אהבה ויראה‪ ,‬ואם יש‬ ‫עצמו ת"ח‪.‬‬ ‫נקנית בהם הוא שימוש חכמים‪ .‬ויסוד שהכל‬
‫עמ' ר"ב – חיות האדם עולה ויורדת כמו‬ ‫עמ' קס"ה – כאשר החכמים שלא לשמה‬
‫הנשימה בסוד קטנות וגדלות‪ ,‬כי החיות היא‬ ‫בו קצת חיות יוכל לעלות‪.‬‬ ‫הם כדואג ואחיתופל‪ ,‬ההתמודדות בין שני‬ ‫תלוי בו הוא להתאבק בעפר רגלי חכמים‪.‬‬
‫התנועה והתנועה היא מקטנות לגדלות וחוזר‬ ‫עמ' קס"ד – התורה היא חיות וקיום העולם‪.‬‬ ‫עמ' קל"ו – חכם עיניו בראשו‪ ,‬לכן אם‬
‫‪ /‬כמה שוטים אנשים שקמים לפני ספר תורה‬ ‫המחנות יותר קשה ועדינה‪.‬‬ ‫מסתכל על חיצוניות ומותרות נמצא העינים‬
‫חלילה‪.‬‬ ‫ולא קמים מפני ת"ח‪ ,‬שהוא חיות וקיום‬ ‫עמ' קפ"א – הבעש"ט ערך שימוש חכמים‬
‫עמ' ר"י – הדיבור מתורה או תפילה הוא‬ ‫נפלו למטה‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫החיות והנפש של האדם‪ ,‬והחיות הוא ממנו‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫אצל רבי אדם‪.‬‬ ‫עמ' ק"מ – כשהבן חכם וישר מתרחבת דעתו‬
‫ית'‪ / .‬כל דבר שואף למקורו ולכן הדיבור עולה‬ ‫עמ' קס"ח – שיקבע בליבו אמונה מושרשת‬ ‫עמ' קפ"ד – ת"ח העוסק בתורה טל תורה‬
‫למעלה ומעורר הדיבור העליון‪ ,‬ומשפיע עליו‬ ‫של אביו ונתרחבו המוחין של אביו‪.‬‬
‫עמ' ק"נ – טפש מתענג עם שליח‪ ,‬וחכם תופס‬
‫השורש ‪ -‬חכם אינו מפחד מהשליח אלא ממי‬