Page 174 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט הלש‬ ‫מאכל מוח‬ ‫אגרות ערכים‬ ‫הבעש"ט‬ ‫לב‬ ‫של אגרות ערכים‬

‫עמ' קי"ז – אם אינו אוכל בכונה הרצויה‪,‬‬ ‫מתעורר החיות שע"י נברא אותו הפרי‬ ‫עמ' פ"א – חיוב הוא על האדם ליחד זו"ן בפה‬ ‫עמ' ט"ז – לך אמר לבי‪ ,‬צור לבבי‪ ,‬וטוב לב‪,‬‬
‫אז הניצוץ שבמאכל יכול לקלקל את האדם‬ ‫ומוצא מין את מינו וניעור‪ ,‬וזה מזון הנשמה‪.‬‬ ‫בלב ובנפש‪.‬‬ ‫וייטב לבו‪ ,‬כולם נאמרו על הלב של הקב"ה‪,‬‬
‫האוכל בשחיתות הניצוץ ההוא‪ / .‬בעלי‬ ‫‪ /‬כל זה הוא במאכלים המותרים וכשרים‬ ‫כלומר הרצון שלו‪ / .‬איש אשר ידבנו לבו הוא‬
‫תשובה חוזרים לקלקולם אח"כ מפני שאין‬ ‫שצוה ה' להעלותם מגשמיות לרוחניות‪/ .‬‬ ‫עמ' פ"ו – כל ישראל ראויים לאותו איצטלא‬
‫נזהרין באכילתם‪ ,‬ועי"כ הניצוצים המגולגלים‬ ‫בשביל ישראל שנק' ראשית נברא העולם‪,‬‬ ‫של היחודים‪ ,‬ובלבד שיהיה לבו לשמים באמת‬ ‫הלב של הקב"ה‪ ,‬וממנו תקחו תרומתי‪.‬‬
‫ע"י שיבררו ממאכלים מותרים וכשרים‪/ .‬‬ ‫לפום דרגא דיליה‪ / .‬הרבה עשו כרשב"י ולא‬ ‫עמ' כ"ז – בלב שמח נכנע ושפל באמת‪ ,‬ישיג‬
‫במאכל מושכים אותם אחורנית‪.‬‬ ‫הקב"ה ברא דברי מאכל ומשקה שאדם תאב‬ ‫עלה בידם כי לא עשו מהלב‪ / .‬צריך שיעסוק‬
‫עמ' ק"כ – אם אדם לא ירעב למאכל‪ ,‬לא‬ ‫להם כדי שיעלה ניצוצות אדה"ר שמתלבש‬ ‫בדרך ארץ ולבו דבוק בו ית'‪ / .‬מאידך אם‬ ‫לכל המדרגות‪ ,‬ובלבד בלב אמת‪.‬‬
‫ירגיש בטוביות וחסדי ה' ובמעלת המאכל‬ ‫לבו פנוי לבטלה‪ ,‬עי"ז מצוי השכחה ומתחייב‬ ‫עמ' ל"א – בינה לבא ביחס לכללות קומת‬
‫בדצח"מ וכו'‪.‬‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫עמ' קי"ג – ע"י שיחשוב אכילתו כקרבן‬ ‫בנפשו‪.‬‬ ‫א"ק‪ ,‬ובה הלב מבין וכו'‪.‬‬
‫עמ' קכ"א – כמו באכילת יתר מרגיש הצער‬ ‫במקדש ויצטער על החורבן ועל קושי פרנסת‬ ‫עמ' פ"ח – ע"י שהבעל דבר נותן לאדם‬ ‫עמ' ל"ז – כ"ח בלבא מ"ה במוחא‪ ,‬שאינה‬
‫בסוף‪ ,‬כך גם במאכל מותרות של סעודת‬ ‫עניי ישראל‪ ,‬גם הבשר הגופני יתגדל ממאכל‬ ‫מדרגות רמות‪ ,‬הוא יכול להשיגו ולעשות עמו‬ ‫נשלמת אלא ע"י הכח‪ ,‬שהוא הלהבות‬
‫הרשות‪ ,‬צערם לבסוף‪ / .‬להרעיב עצמו מעט‬ ‫כזה ויהיה מזון הנפש ולא הגוף‪ / .‬ע"י ברכת‬ ‫העולים מן הלב למוח‪ ,‬שהם הארת חכמה‪,‬‬
‫הוא תיקון למאכלות אסורות‪ / .‬יחשוב‬ ‫הנהנין בכונה תתעורר קדושה עליונה במאכל‬ ‫מה שלבו חפץ‪ ,‬כי כבר הוא שלו‪.‬‬ ‫ומן החסדים היורדים מן המח ללב וכו'‪/ .‬‬
‫באכילתו כי אחרית כל המאכלים באים‬ ‫וכו'‪ / .‬אם אדם אוכל לתאוות החומר‪ ,‬נותן‬ ‫עמ' צ"ה – הצדיק המקשר כל העולמות מן‬ ‫ע"י ירידת החכמה מן המוח וכו' להלביש את‬
‫לבית הכסא ותקות אנוש רמה וכו'‪ / .‬ריבוי‬ ‫כח לס"א לינוק מהניצוץ הקדוש שבמאכל‬ ‫הקטנות אל הגדלות ואחדות פשוט‪ ,‬משים‬ ‫החכמה דקו שמאל של הבינה‪ ,‬שהיא בלב‪,‬‬
‫המאכלים מרבים בשר לרמה אחר מותו‪/ .‬‬ ‫זה וכו'‪ / .‬אעפ"י שנוטל ידיו ומברך המוציא‬
‫גם בחייו ריבוי המאכלים מרבים קיא צואה‬ ‫שזה צרכי גבוה‪ ,‬אעפי"כ כשנוטל המאכל לפיו‬ ‫עינו למטה ולבו למעלה וכו'‪.‬‬ ‫מתגלה שלמות הבינה בלב בסוד לב מבין‪.‬‬
‫שולט בו תאוה גופניית וכו'‪ / .‬באמת קדושת‬ ‫עמ' ק"ד – ותהיה מוטבעת השפלות בלבו‬ ‫עמ' מ"ב – מי שיש לו עין רעה על עצמו‬
‫וחולאים רעים וכו'‪.‬‬ ‫המאכל הוא ראש כל הקדושות‪ / .‬ימנע עצמו‬ ‫ממש עד שלא ירגיש בשמחה מהמכבדו‬ ‫שבלבו אין חוטא כמוהו וכו'‪ ,‬יגבה לבו בדרכי‬
‫עמ' קכ"ד – למדתנו התורה שאחר שנהנינו‬ ‫לכתחילה מלאכול על שלחן אחרים‪ ,‬כי אז‬
‫במאכלינו ושתיתנו נודה לפניו ית' ונודה‬ ‫קשה לו להזהר בקדושת ופרישות המאכל‬ ‫ובחרפה מהמגדפו‪.‬‬ ‫ה'‬
‫לשמו ונחזיר הדבר אל התכלית האמיתי שבו‪.‬‬ ‫וכו' רק יאכל על שלחנו דאז יכול להתקדש‬ ‫עמ' קי"ב – ואם הוא מופשט מגשמיות‪,‬‬ ‫עמ' מ"ג – יש רשעים המתנהגים כלפי חוץ‬
‫עמ' ר"ב – מי שהוסר ממנו תאות האכילה‪,‬‬ ‫ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה‬
‫בקדושת המאכל‪.‬‬ ‫כצדיקים‪ ,‬זה מסור ללב ולא ניכר לעינים‪.‬‬
‫אינו רואה הבדל בין מאכל אחד למשנהו‪.‬‬ ‫עמ' קי"ד – כשבני אדם אוכלים יחד ויש‬ ‫רעה וכו'‪ ,‬כי עדיין לא נברר כל צרכו וכו'‪.‬‬ ‫עמ' מ"ח – היסורין ושברון הלב מוציאים את‬
‫עמ' רכ"א – בטעם לא היתה שבירה‪ ,‬דבמדת‬ ‫אהבה ביניהם‪ ,‬אז כל אחד נוטל חתיכה‬ ‫עמ' קט"ו – במקום אכילה ושתיה שם יש‬ ‫הרע לחוץ‪ / .‬בהכנעה גדולה בלב אמת יכול‬
‫אין לא שייך שבירה‪ ,‬ובדבר מאכל מסתמא‬ ‫ומעלים ביחד את הניצוץ המלובש במאכל‬ ‫גובה לב ליתן דופי בכל אדם‪ / .‬בסעודה צריך‬ ‫להשיג אור העליון ודביקות עצום‪ / .‬כשהוא‬
‫כיון שיש בו טעם יש בו ג"כ נתינות אחרות‬ ‫ההוא‪ / .‬לחם לשון מלחמה‪ ,‬כי יש בירורי‬ ‫לעסוק בדברי מוסר המכניעים את הלב‪ / .‬ע"י‬ ‫בקטנות עקמימות שפתיו נחשב למעשה‬
‫אמירת פשט להראות חריפותו נכנס אל גובה‬ ‫ובלבד בלב אמת המשתוקק לבוא למדריגות‬
‫ואינו מושג רק הטעם‪.‬‬ ‫ניצוצין בתוך המאכל‪ ,‬וזה בחי' מלחמה‪.‬‬
‫עמ' קט"ו – כשאדם אוכל בקדושה לתקן‬ ‫לב‪ ,‬ולכן לא יוכל להכניע לב השומעים‪.‬‬ ‫אלקות וכו'‪.‬‬
‫מוח ‪ /‬מוחא‬ ‫הניצוצות הקדושים שבתוך המאכל‪ ,‬אזי‬ ‫עמ' קכ"א – כשישב לאכול על שלחנו יזכור‬ ‫עמ' מ"ט ‪ -‬יראה כל אחד לדבק נפשו באילן‬
‫המאכל חוזר ומבקש אחרי האדם שיאכל‬ ‫בית הכסא במחשבתו ויאמר בלבו מה לי רוב‬ ‫התורה ובחיות אלקות לדבקה בו בלב אמת‬
‫עמ' כ"ח – ע"י התקשרות חכמי חו"ל לא"י‬ ‫אותו ויתקנו‪ / .‬אדם שאוכל לתאוותו וחמדתו‪,‬‬
‫מתפשט גם עליהם מוח של דעת וכו'‪.‬‬ ‫הוא צריך לחזור ולבקש אחר מאכל‪ ,‬כמ"ש כל‬ ‫זבחים וכו'‪.‬‬ ‫וטהור‪.‬‬
‫עמה נאנחים מבקשים לחם‪ / .‬ישים אל לבו‬ ‫עמ' קכ"ו – קשה שיצטייר בלב האדם ציור‬ ‫עמ' נ"ב – אם רץ לבך‪ ,‬היא תשוקת הנפש‬
‫עמ' ל"א – כללות ע"ב נקרא חכמה מוחא‪,‬‬ ‫איך שאוכל מאכל שגי' שלו שני שמות הק'‪,‬‬ ‫אמיתי שעומד בפני בוראו כי אין החוש‬
‫שהוא שורש לא"א וכו' ששם מוחא סתימאה‬ ‫ואוכל ביראה ובושה ובקדושה גדולה וכו'‪/ .‬‬ ‫עוזר לזה כלל‪ / .‬במעט התבוננות ושימת‬ ‫שבלב בחלל הימני‪.‬‬
‫אם חושב שאי אפשר לחיות בלי אכילה‪ ,‬נמנע‬ ‫לב‪ ,‬יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר איך הוא‬ ‫עמ' נ"ח – תורת הבעש"ט היא אחת עם‬
‫וכו'‪.‬‬ ‫ממנו שירים למעלה את הניצוצות שבמאכל‪.‬‬ ‫נושא ונותן ממש עמו ית' וכו'‪ / .‬כשמתבונן‬ ‫תורת האריז"ל‪ ,‬אלא שהאריז"ל הוא המוח‬
‫עמ' ל"ז – חכמה היא כ"ח בלבא מ"ה במוחא‪,‬‬ ‫בשפלות עצמו ופחיתותו וכ"ש החטאים‬ ‫והבעש"ט הוא הלב‪ / .‬תורתו של מוהרי"ל‬
‫כלומר שאינה נשלמת אלא ע"י הלהבות‬ ‫שחטא מעודו וכו' אי אפשר שלא יחרד לבו‬
‫העולים מן הלב למוח שהם הארת חכמה‪,‬‬ ‫ולא ירעש וכו'‪ / .‬היראה שבוש מהקב"ה צריך‬ ‫אשלג זיע"א משלבת את המוח והלב‪.‬‬
‫ומן החסדים היורדים מן המוח ללב‪ / .‬אבא‪,‬‬ ‫עמ' ס' – יתפלל כראוי בלב נשבר‪ ,‬זה כנגד‬
‫שה"ס חכמה דימין‪ ,‬יורד מן המוח ללב‪ ,‬ואחר‬ ‫שתתגבר בלב בתחלה וכו'‪.‬‬
‫עמ' קכ"ח – הצדיקים כלולים כאחד‪ ,‬כמו‬ ‫הדעת‪ ,‬מענין דע את אלקי אביך ועבדהו‪.‬‬
‫עמ' ס"ט – והעיקר בתמימות הלב להשי"ת‬

‫כפי כחו‪.‬‬