Page 188 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט טסש‬ ‫סעודה עבירה‬ ‫אגרות ערכים‬
‫בסעודות הרשות‪ ,‬אלא דוקא בסעודת מצוה‪.‬‬ ‫ה' ללמוד תורה ברתת וזיע ואימה כנתינתה‬
‫‪ /‬בסעודת הרשות אין השכינה שורה‪/ .‬‬ ‫מסיני‪ ,‬אלא אם נזהר בטבילת עזרא‪.‬‬
‫סעודת משה עם יתרו היתה סעודת מצוה‬
‫ולכן היתה "לפניה האלקים"‪ ,‬ששם השכינה‪.‬‬ ‫סעודה‬
‫‪" /‬שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום"‪,‬‬
‫כלומר בלי השראת השכינה שנקראת מקום‪.‬‬ ‫עמ' כ"ב – הכאת האור העליון במסך היא‬
‫‪ /‬על סעודת מצוה נאמר "אז תתענג על ה'"‪,‬‬ ‫כעין ההפצרות של המארח שרוצה שחברו‬
‫שזו סעודה שה' צוה עליה שהשכינה שמה‪.‬‬ ‫יאכל סעודתו‪ / .‬הכאת המסך המחזיר האור‬
‫‪ /‬שולחנות בסעודת מצוה תענוג בעוה"ז‬ ‫הוא כעין הסירוב והדחיה של חברו מלאכול‬
‫ובעוה"ב תענוג ושכר מצוה‪ ,‬ולהיפך בסעודות‬
‫את סעודת מארחו‪.‬‬
‫הרשות‪.‬‬ ‫עמ' מ"א – משל שר או מלך שעשה סעודה‬
‫עמ' קכ"א – המתענג בסעודת הרשות‪ ,‬לפי‬ ‫לעבדיו כדי שילכו לעבודתו‪ ,‬והצטרפו נערים‬
‫שעה הם תאוה לעינים וטובים למאכל‪,‬‬ ‫אל הסעודה וכו'‪ / .‬מה בין תלמידי אאע"ה‬
‫לתלמידי וכו' שהוא כמשל הסעודה לעיל‪,‬‬
‫וצערם לבסוף‪.‬‬ ‫שלאכילה ולשכר אפילו קטן רואה עצמו‬
‫עמ' רנ"בא – נהגו בכל פזורי ישראל ההולכים‬ ‫ראוי‪ ,‬ואילו למלאכה אינם מסוגלים כביכול‬
‫בדרך הבעש"ט לערוך סעודה בשביעי של‬
‫בהיותם קטנים וכו'‪.‬‬
‫פסח וכו'‪.‬‬ ‫עמ' ע"א – כל הנהנה מסעודת חתן ואינו‬
‫עבירה‬ ‫משמחו עובר בחמשה קולות‪.‬‬
‫עמ' ע"ב – שמחה גורמת הרווחה‪ ,‬ומי שנהנה‬
‫עמ' ס"ד – בעת התגברות מדה רעה‪ ,‬ובפרט‬ ‫מסעודת חתן ואינו משמחו מבטל את‬
‫חלילה איזה עבירה‪ ,‬תיכף מסתלק בחינת‬
‫השמחה השלימה של השלימות הגמור וכו'‪.‬‬
‫אלקות לקדושתו‪.‬‬ ‫עמ' פ"ז – מר עוקבא באותה סעודה לא אכל‬
‫עמ' צ"ד – מדות רעות נקראות פועלי און‪,‬‬ ‫גבינה אחרי בשר‪ ,‬אולם בסעודה אחרת אכל‬
‫והם מביאות אותו לאון עצמו שהוא עבירה‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ממש‪.‬‬ ‫עמ' ק"ג – מוצ"ש הוא זמן סעודת דוד מלכא‬
‫עמ' ק"ו – אפילו אם נכשל בעבירה ח"ו לא‬ ‫משיחא‪ ,‬שנפש הבעש"ט קשורה בו‪ ,‬ולכן הוא‬
‫ירבה בעצבות וכו' רק יתעצב על העבירה‬
‫ויבוש מהבוי"ת ויתחנן אליו שימחול לו וכו'‪/ .‬‬ ‫זמן מתאים לקריאת אגרת זו‪.‬‬
‫לפעמים יש מצוה שיש בה קצת נדנוד עבירה‪,‬‬ ‫עמ' קי"ג – בנטילת ידים לסעודה יחשוב‬
‫אל ישגיח ביצה"ר שמנסה לבטלו מאותה‬ ‫כאילו מקדש ידיו ורגליו מן הכיור בבית‬
‫המקדש לפני בואו לשולחן שדומה למזבח‪/ .‬‬
‫מצוה אלא יעשיה רק משום ציווי הבורא‪.‬‬ ‫יצטער על חורבן ביהמ"ק בכל סעודה‪ ,‬וכן על‬
‫עמ' קכ"א – ג' הקב"ה שונאן אעפ"י שאינם‬
‫קישוי פרנסת עניי ישראל וכו'‪.‬‬
‫עבירה‪ ,‬וא' מהם המשתכר‪.‬‬ ‫עמ' קט"ו – הציווי לכהנים ‪ -‬בגשתם אל‬
‫עמ' קכ"ב – הרהורי עבירה קשים מעבירה‪,‬‬ ‫המזבח ירחצו וכו'‪ ,‬הוא כנטילת ידים קודם‬
‫צריך שלא יחשוב כלל על הגוף‪ ,‬כי המחשבה‬
‫סעודה‪.‬‬
‫עליו נותנת לו חיות ולא יתבטל‪.‬‬ ‫עמ' קט"ז – מי שאינו צדיק גמור מנעוריו‬
‫עמ' קל"ד – כשהוא בקטנות הוא עלול‬ ‫וכו' צריך להתנהג כפשוטו ולשבר תאוותו‬
‫לעבירה‪ ,‬בסוד אין אדם עובר אא"כ וכו'‪.‬‬ ‫באמצע אכילתו וסעודתו‪.‬‬
‫עמ' קל"ט – אפילו רשע גמור המתלהט לדברי‬ ‫עמ' ק"כ – לא יענג עצמו באכילתו ושתייתו‬
‫הבעש"ט‬ ‫נפש‬ ‫שס אגרות ערכים‬
‫עמ' ק"ח – בדיבוק חברים הדבוקים בו ית'‪,‬‬ ‫כדי לקבל הגמול לעוה"ב‪ ,‬זו לא כונה רעה וגם‬
‫נעשה מוכן לכל הטובות וההצלחות בעילוי‬ ‫לא טובה‪.‬‬
‫גוף ונפש‪.‬‬ ‫עמ' פ"ג – בני עליה הם שעבודתם בבחי'‬
‫עמ' ק"ט – ה' ברא אנשים רעבים גם צמאים‪,‬‬ ‫עשה טוב בקיום תו"מ לצורך גבוה‪ ,‬לא רק‬
‫כדי שנפשם בהם תתעטף‪ ,‬כלומר שיתקנו‬ ‫לרוות מצאון נפשם‪ ,‬אלא כחסיד המתחסד‬
‫באכילתם לש"ש הגלגולים שבמאכל‪ / .‬אכל‬ ‫עם קונו‪ / .‬חסיד הוא כברא דאשתדל בתר‬
‫ועמד במדרגה אחת‪ ,‬כי לא העלה נצוצי‬ ‫אבוי ואמיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה‬
‫הקדושה‪ ,‬הרי זה מתחייב בנפשו‪ ,‬שיורד עוד‬
‫ורוחיה ונשמתיה וכו'‪.‬‬
‫ממדרגתו‪.‬‬ ‫עמ' פ"ו – אם לא היו מתפשטים ערב רב‬
‫עמ' ק"י – גם באדם יש נפש הבהמית‪ ,‬שהיא‬ ‫בחכמות זרות על ישראל‪ ,‬היו מדבקין נפשם‬
‫נפש המתאוה‪ ,‬ואם נמשך אחריה הרי הוא‬ ‫בא‪-‬ל עולם בכל נשימה וכו'‪ ,‬והשכינה היתה‬
‫שורה עליהם ורוה"ק דבוק בנפשם וכו'‪ / .‬מי‬
‫בהמה בצורת אדם‪.‬‬ ‫שעוסק בד"א ולבו פנוי לבטלה שלא להרהר‬
‫עמ' קי"א – כשאמר הבוי"ת תוצא הארץ נפש‬ ‫בתורה וכו' ושוכח דבר אחד ממשנתו‪,‬‬
‫חיה וכד'‪ ,‬אותו מאמר מהוה הכל והוא החיות‬
‫הפנימי‪ / .‬ההדיוטות אמרו ונפשינו קצה וכו'‬ ‫מתחייב בנפשו‪.‬‬
‫על המן‪ ,‬כי לא היה רוחני מאוד בשבילם‪/ .‬‬ ‫עמ' פ"ט – כשמלכות עולה לבינה נשארים‬
‫נפשם בהם תתעטף הוא בסוד הגלות בלבוש‬ ‫רק שני כלים במדרגה‪ ,‬שהם כתר וחכמה‪,‬‬
‫וכן שני אורות שהם נפש ורוח‪ .‬וזה מכונה‬
‫זר‪.‬‬ ‫קטנות‪ / .‬גדלות היא כאשר יש ה' אורות נפש‬
‫עמ' קי"ב – לעת"ל שיתגלה הקדושה‬
‫מהקליפות‪ ,‬אפילו דומם צומח ובע"ח לפי‬ ‫רוח נשמה חיה ויחידה בה' כלים‪.‬‬
‫ערך נפשם יהיה להם ידיעה ודביקות בבוי"ת‪.‬‬ ‫עמ' צ"ד – בגלל אחדות והתקשרות הגוף‪,‬‬
‫‪ /‬כאשר אוכל כאילו מקריב קרבן‪ ,‬ונאנח‬ ‫אם נוקף אצבעו‪ ,‬כל הגוף מרגיש‪ .‬וכך הוא‬
‫על קושי פרנסת עניי ישראל וכו'‪ ,‬גם הבשר‬
‫הגופני שיתגדל ממאכל כזה‪ ,‬יתקדש ויהיה‬ ‫בצער הנפש‪.‬‬
‫עמ' צ"ה – והחיות רצוא ושוב בלי הפסק‬
‫מזון הנפש וכו'‪.‬‬ ‫מא"ס המתקן חיות וקצבה להחיות כל נפש‬
‫עמ' קט"ז – צריך שידע שרצונו ית' להחיות‬
‫נפש כל חי דוקא ע"י אכילה‪ ,‬לכן מוכרח‬ ‫חיה‪.‬‬
‫לאכול בקדושה וטהרה‪ / .‬אדם שהיה ברעב‪,‬‬ ‫עמ' צ"ו – מובחר נפשה של המלכות הוא‬
‫כשאוכל כזית לחם הוא משיב נפשו בזה‪,‬‬
‫ממילא נשמע שיש בכזית סוד אדם שלם וכו'‪.‬‬ ‫מנצפך העומד בנקודת ציון שבמלכות וכו'‪.‬‬
‫עמ' קי"ח – צדיק אינו אוכל אלא לשובע‬ ‫עמ' צ"ט – התבודדות היא דוקא בחברת בני‬
‫אדם‪ ,‬וגם בעת דברו עם פחותי הערך לא‬
‫נפשו‪ ,‬שיוכל לדבק עצמו בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫יתערב נפשו עמהם ויהיה פרוש במחשבתו‬
‫עמ' קי"ט – אדם שאיננו שלם ירא לנפשו‬
‫ליגע בפרי שאין ביכולתו להעלות הניצוץ‬ ‫מהם וכו'‪.‬‬
‫שבו‪ ,‬ולכן הולך אל הכהן‪ ,‬כלומר לחכם גדול‬ ‫עמ' ק"ב – כאשר יודע האדם נגעי לבבו‪,‬‬
‫וכו'‪ / .‬אוכל לשובע נפשו היינו שאוכל לאחר‬ ‫שהוא חולי הנפש בסוד הקטנות‪ ,‬אחר שיש‬
‫שהשביע הנפש מהתורה שהקדים לאכילה‪.‬‬ ‫לו דעת זה‪ ,‬הוא ממתיק זאת‪ ,‬וזה רפואתו‪.‬‬
‫עמ' ק"כ – תחלואי הנפש הם כמו חולאי‬ ‫עמ' ק"ג – כידוע נפש הבעש"ט קשורה בנפשו‬
‫הגוף‪ ,‬וזה ע"י ריבוי עוונותיו‪ .‬ואם יתרבו‬
‫של דוד הע"ה‪.‬‬
‫עמ' ק"ד – ויזהר מכל מדות בלתי הגונות‪ ,‬כי‬
‫הן מזהמות את הנפש היסודית וכו'‪.‬‬