Page 195 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST
P. 195
הבעש"ט גפש צדיק אגרות ערכים שינה שכחה שכינה הבעש"ט תי אגרות ערכים
מסדר הבריאה ,ממשיכים החיות והתולדה אותם בפירות רוחניים / .הצדיק ע"י העבודה בלי דעת לגמרי ,ואז צריך חיזוק והתבודדות שינה
לולד וכו' / .אחרי רבים להטות ,והצדיק הוא נוטע נטיעות על אותן ניצוצות ומעלה מ"ן ואז יגיע לתיקונו.
ונעשה עץ ובתכליתו פירות / .השפע היורד עמ' נ"ד – האריז"ל ישן בשבת ושפתיו
הרבים כי הוא מקורם ושרשם. מא"ס מתפשט למטה ,וכשמגיע לצדיק ,הרי עמ' קל"ט – לפעמים הוא בהסתר אסתיר, מרחשין ,וסיפר לתלמידו שלמד בחצי שעה
עמ' צ"ט – עיקר היתד שהכל תלוי בו הפירות / .הניצוצות הם אצל הקליפות ,אבל שאינו מרגיש שום חיות ,ואינו יודע ונשכח על בלעם מה שלא יספיק לחזור שמונים שנה.
ותשובה נכונה היא ע"י אהבת ודיבוק חברים, הצדיק מתקשר ישירות לניצוצות הקדושות עמ' צ"א – גם השינה הוא בבחי' קטנות ויש
והתקרבות לצדיקי הדור / .עיקר העבודה ממנו שהקב"ה שם איתו וכו'. בו ג"כ שינוי ,כי הסוס שהוא בהמה טמאה
שיתחבר אדם עצמו עם צדיקים וכשרים וממילא נטוע במקום טהרה. עמ' קנ"א – השבירה גרמה התרחקות הוא ישן עומד ,ובהמה טהורה ישן על ברכיו,
וילמד ממעשיהם הטובים / .עיקר שלימות עמ' פ"ו – וצדיק באמונתו יחיה ,כי האמונה והתעבות ושכחה ופירוד מהשי"ת ,והכל
עבודת ה' זוכים רק ע"י התקרבות לצדיקים הוא הדבקות בו ית' / .כשפונה הצדיק לעסוק והאדם שוכב וישן.
ועובדי ה' באמת ,והם יורו לו הדרך הנכון כל ימיו בעבודת השי"ת אז מלאכתו נעשית למען נסותנו להטיבנו באחריתנו וכו'. עמ' ק"ו – אין בור ירא חטא וכו' ,ומה גם אף
עמ' קפ"ו – טרם שנתגלה הזוהר ,הגם שלא שהוא למדן לא תהיה שעת הלימוד גרועה
והישר לעבודת ה'. ע"י אחרים. נשכחה החכמה מישראל ,עכ"ז בני עליה היו מנפילת המוחין ומעת שינה ,שגם אז אינו
עמ' ק"ד – כשם שהקב"ה לא מתפעל ע"י כל עמ' פ"ח – אסור לבחור לשאוף להגיע
השינויים שבפעולות ,כך הצדיק הדבוק בו למדרגות גדולות כדרך הצדיקים ע"י סיגופים מועטים וכו'. יכול לידבק בבוי"ת וכו'.
לא משתנה עקב הזמנים והמצבים השונים עמ' ר' – חוסר דעת ושכחה זה עיקר הגלות, עמ' קי"ט – בכל עניני הרשות ,כגון שינה וכו',
וטבילות וכו'. כמ"ש לכן גלה עמי בבלי דעת / .שכחה אותיות כשיתכוין בהם לש"ש ,למצוה תחשב לו / .אם
העוברים עליו. עמ' פ"ט – עד לגמר התיקון כל אחד יכול החשך ,שהחשך העיקרי הוא ששוכחים בגלות לא יאכל ולא ישן וכו' לא יוכל לקיים שליחותו
עמ' ק"ה – זכאין אינון צדיקיא דידעין לטעות בדמיונות של הבל ותהו ,ומזה נגרם בעוה"ז לקיים מצות אדונו / .כשאוכל ושותה
לשוואה רעותהון לעילא לגבי מלכא עילאה שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא את הקב"ה ואת התורה ואת השרשים. וישן וכו' וכוונתו לקיום ולבריאות הגוף וכו'
ולא לגבי עלמא דא. יחטא. שכינה אינו נקרא דבר הרשות וכו'.
עמ' ק"ט – הצדיק בשעת תפילתו בודאי עמ' צ' – צדיק נקרא שמש ,כמאמר עד שלא עמ' רמ"ח – התנא רבי עקיבא היה מבטל
בדבקות ומחשבות טהורות ,ובעת אכילתו שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל. עמ' ט"ו – מה שחסר לצדיקים ידעו שחסרון לימודו עם תלמידיו בערבי פסחים כדי שישנו
נופל מורה עליו לבל יתגשם ויתנתק עמ' צ"א – כשהצדיק נופל ממדרגתו ואח"כ זה הוא בשכינה ויתפללו שימלא החסרון.
מקדושתו .לכן בשעת אכילתו מקדש הצדיק קם ועולה אל השי"ת ,מעלה עמו אותם ביום ולא בלילה בשעת ההגדה.
עמ' י"ז – כשאנו רואים שרצון האדם הוא
עצמו יותר מבשעת תפילתו. נשמות נפולות שהם משרשו. לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בלבו ונפשו שכחה
עמ' קי"ג – אדם צריך להתפלל על דעת כוונות עמ' צ"ב – וצדיק באמונתו יחיה פי' כי וברצונו ,ודאי שם שורה השכינה / .אדם כזה
אנשי כנה"ג ,ויכלול תפלתו בתוך תפלת צריך לקנותו בשכר מלא כדי לזכות בשכינה עמ' ז' -לפני הופעת הבעש"ט והחסידות
גדולים וצדיקים שבדור / .אנו אוכלים בשר באמונה שהיא הנק' אשה ,יחיה גם כן. היתה סכנה מוחשית שהתורה ודרכה תשכח
בהלואה והקפה על סמך הצדיקים הגדולים עמ' צ"ה – ו' רברבא הוא התקשרות ממעלה השורה בו.
למטה ,ו' זעירא הוא ממטה למעלה ,וזה נקרא עמ' י"ט – על משה רבע"ה אומר שהוא רבן ח"ו.
שיודעים לתקן ולצרף דבר אל שרשו. יוסף ,שמקשר כל העולמות עד הדעת וכו'/ . של ישראל ,ושל מלאכי השרת ,ובנו של עמ' ט"ו – בחי' ג' של קטנות :כשהוא בגדר
עמ' קט"ז – מי שאוכל ושובר את תאוותו תפילת הצדיקים נקראת עתר ,שמהפכים את הקב"ה ושכינתו / .טוען כלפי רב ורבי ורבא השכחה בלי דעת ,בבחי' ואני הסתר אסתיר.
מצוה עליו לאכול כמו קרבן ,רק שא"א לבא התבואה בגורן ,כך תפילתם מהפכת מדת שאינם בריב וקטטא עבור השכינה ,לבקש עמ' מ"א – סוג א' לא מחזיק טובה לעצמו,
לבחי' זו רק מי שהוא צדיק גמור מנעוריו הדין לרחמים / .אין עלית שום דבר חיצוני מהקב"ה שיוציא אותה מהגלות / .רב י' ,הוא וכל הטוב שעשה נשכח ממנו ומעט רע
או שזכה לתשובה עילאה / .החילוק בין אא"כ שעוברת מתחילה במחשבת הצדיק או בחי' א"י ,בה ה"ס התפשטות החסד העליון, שעשה הוא נגד עיניו וכו' .הסוג הב' מחזיק
הצדיקים עובדי ה' ובין הרשעים הוא מדותיו בהיותו בקטנות וכו' / .הצדיק המקשר ושכינה י' משם השם שוכנת שם / .בחו"ל טובה לעצמו וכל רעות שעושה בין לשמים
שהצדיקים מדבקים עצמם בכל הדברים כל העולמות אינו דוחה הקטנות והיצה"ר אין בחי' שכינה בסוד קיבוץ חלקים באות י'
הגשמיים לשורש החיות שבהם ,והרשעים בשתי ידים וכו' / .מנצפ"ך שביסוד הנוקבא אלא בסוד אל"ף וכו' / .כל מקום שגלו שכינה ובין לבריות נשכח ממנו.
להיפך / .צדיק אוכל לשובע נפשו הרוחנית, עמהם / .רב הוא לשון גדולה ,שהיא השכינה, עמ' פ"ו – מי שאינו עוסק בד"א ומו"מ,
הוא זכר גמור בנימין הצדיק. ולבו פנוי לבטלה ולא להרהר בתורה ,ועי"ז
ולכן יש צדיקים שגופם זך גם כן. עמ' צ"ח – עיקר תולדותיהם של צדיקים רב ודאי שר גדול מנהיג למציאות. הטירדא מצוי השכחה ,והשוכח דבר אחד
עמ' קכ"ד – צדיק אוכל לשובע נפשו פי' מעשים טובים ,שמשם הוא מוליד גשמיים/ . עמ' כ' – השכינה ,היינו המלכות נקראת ריב
היות שהצדיקים עוסקים במצות פו"ר למעלה ה' ,מטעם שהיא מתוקנת במסך שלא לקבל ממשנתו מתחייב בנפשו.
שמקדים לאכילתו שובע נפשו מתורה. עמ' פ"ט – בקטנות מצב ג' במצב השכחה הוא
את אור הוי"ה ונוהג זווג דהכאה הנק' ריב.
עמ' כ"א – ריב ה' זה השכינה ,היינו מלכות,
