Page 34 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט צא‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫סב אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים‬ ‫ומין האדם‪ ,‬החיות שלהם הוא השם יתברך‪,‬‬ ‫כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת‬ ‫וזה מחמת שבטל משה כל ישותו‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫מאלה‪ ,‬דהיינו שאז הייתי עובד השם יתברך‬ ‫וזהו חי החיים‪ ,‬שהוא יתברך החיות של כל‬ ‫נפשו ובבטול כחותיו‪ .‬ובשעה שנתבטל לגבי‬ ‫(שמות ט"ז)‪" :‬ונחנו מה"‪ .‬וזה פרוש‪( :‬דברים ל"ד)‪:‬‬
‫ועכשיו נפלתי ממדריגתי‪ .‬אל תאמר כן‪ ,‬כי‬ ‫החיים‪ .‬ויחשוב כשנפל ממדרגתו‪ :‬הלא חי‬ ‫אין סוף‪ ,‬אזי הוא בבחינת‪" :‬ולא ידע איש"‪,‬‬ ‫"ויקבר אותו בגיא"‪ ,‬זה בחינת אין‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫לא מחכמה שאלת על זאת‪ ,‬כי החכמה תחיה‪,‬‬ ‫אני‪ ,‬ומי הוא החיות שלי‪ ,‬הלא הבורא יתברך‪,‬‬ ‫(ישעי' מ)‪" :‬כל גיא ינשא"‪" .‬בארץ מואב" זה‬
‫והחיות רצוא ושוב‪ ,‬ואם כן מוכרח להיות כך‪.‬‬ ‫ונמצא יש כאן גם כן הוא יתברך‪ ,‬אך שהוא‬ ‫שאפילו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו‪.‬‬ ‫בחינת מלכות‪ ,‬שדוד בא ממואב‪ ,‬שנסתלק‬
‫וזה נקרא בזוהר הקדוש מטי ולא מטי‪ ,‬דהיינו‬ ‫אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב‪,‬‬ ‫משה בתוך אין סוף‪ ,‬בתוך רצון שברצונות‪,‬‬
‫כשהוא דבוק בהשם יתברך בבהירות‪ ,‬אז נקרא‬ ‫מצומצם מאוד‪.‬‬ ‫כדי שיתקים ישותו‪ .‬נמצא כשהוא בבחינת‬ ‫בתוך רעוא דרעוין‪ ,‬שהוא בחינת רצון אין סוף‪,‬‬
‫וזהו אמר הקודשא בריך הוא‪ :‬מי גלה רז זה‬ ‫ושוב‪ ,‬אזי צריך להראות גם לדעתו‪ .‬כי מתחלה‪,‬‬ ‫המלובש ברצונות‪ ,‬בתמונות אותיות‪ ,‬בבחינת‬
‫מטי‪ ,‬וכשמסתלק נקרא ולא מטי‪.‬‬ ‫לבני‪ .‬רצה לומר‪ :‬מי‪ ,‬דהיינו כשהם חושבים‬ ‫בשעת דבקות היה נתבטל הדעת‪ ,‬כמו שכתוב‪:‬‬ ‫מלכות‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬בכל מקום שאתה מוצא‬
‫והטעם למה צריך ליפול ממדרגתו הוא כך‪:‬‬ ‫מי הוא החיות שלהם‪ ,‬זה גילה להם רז זה‪,‬‬ ‫"ולא ידע איש"‪ ,‬וכשהוא בבחינת ושוב‪ ,‬ששב‬ ‫גדלתו"‪ ,‬היינו מלכות‪ ,‬בחינת רעוין‪" ,‬שם אתה‬
‫דהנה יש נשמות נפולים‪ ,‬יש שנפלו מששת‬ ‫(לדעתו) לישותו‪ ,‬אז שב לדעתו‪ ,‬וכששב‬
‫ימי בראשית‪ ,‬ויש שנופלים בכל דור ודור‬ ‫להקדים נעשה לנשמע כנ"ל‪.‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו‪,‬‬ ‫מוצא" רעוא‪ ,‬רצון אין סוף‪.‬‬
‫ומתגלגלים‪ ,‬והם נע ונד ואינם יכולים לבוא אל‬ ‫וזהו ביום הזה באו מדבר סיני‪ ,‬דרשו‬ ‫ואזי אין חלוק בין ה' לאלהים‪ ,‬בין מדת הדין‬ ‫וזה "מול בית פעור"‪ ,‬כי אמרו חכמינו זכרונם‬
‫השם יתברך כי אין להם במה לבוא‪ ,‬שבחיים‬ ‫רז"ל‪ :‬שיהיו חדשים עליך כיום שניתנה‪ .‬ואיך‬ ‫למדת הרחמים‪ .‬כי באין סוף אין שייך‪ ,‬חס‬ ‫לברכה (מדרש אגדה; מובא בתוספות סוטה יד‪:).‬‬
‫חיותם עסקו בהבלי עולם הזה ולא עשו‬ ‫אפשרות הענין‪ ,‬הלא התורה ניתנה זה זמן‬ ‫ושלום‪ ,‬שנוי רצון‪ ,‬כי השנויים אינו אלא בשנוי‬ ‫'למה נקרא שמו פעור‪ ,‬על שם שפוער פיו'‪,‬‬
‫כלום‪ .‬וכשהצדיק נופל ממדריגתו ואחר כך‬ ‫ארוך‪ ,‬ואיך יהיו חדשים כיום שניתנה‪ .‬אבל לפי‬ ‫התמונות‪ ,‬אבל על ידי הדבקות של אדם באין‬ ‫כי כשפוגמין במלכות‪ ,‬אזי יש לו כח לפעור‬
‫קם‪ ,‬כמאמר (משלי כ"ד‪ ,‬ט"ז) שבע יפול צדיק‬ ‫דברינו הנ"ל מובן היטב‪ ,‬שבכל יום ויום מקדים‬ ‫סוף‪ ,‬ששם אין שנוי רצון‪ ,‬כי שם רצון פשוט‪,‬‬ ‫פיו בצרופים רעים‪ ,‬אבל משה שתקן מדת‬
‫וקם‪ ,‬וכשקם ועולה אל השם יתברך מעלה עמו‬ ‫נעשה לנשמע‪ ,‬שזה היה עיקר קבלת התורה‪,‬‬ ‫ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת‪,‬‬ ‫המלכות‪ ,‬על ידי זה לא היה יכולת ביד פעור‬
‫אותם נשמות הנ"ל‪ .‬והנה אינו יכול להעלות‬ ‫ואחר כך נעשה בבחינת ושוב‪ ,‬אזי הרשימו‬ ‫לפעור פיו‪ .‬וזה‪" :‬ולא ידע איש"‪ ,‬אפילו משה‬
‫אלא אותן נשמות שהם משרשו‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫כמבואר‪.‬‬ ‫לא ידע‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫כל אדם ליפול ממדריגתו כדי להעלות נשמות‬ ‫וזהו ואתם הדבקים בה' אלקיכם גו' (דברים‬ ‫מראה לדעת‪ ,‬שידע שכלו טוב וכלו אחד‪.‬‬ ‫(סוטה יד‪ ,).‬כי נתבטל לגבי אין סוף‪ .‬וכל זה היה‬
‫ד'‪ ,‬ד')‪ ,‬וצריך להבין למה כתוב בשני שמות‪ ,‬בה'‬ ‫וזה שאמר משה לדורו (דברים ד)‪" :‬אתה‬ ‫במותו‪ ,‬אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות‬
‫שהם משרשו‪ ,‬והבן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלקיכם‪ ,‬הוי ליה למימר‪ :‬ואתם הדבקים בה'‪,‬‬ ‫הראת לדעת כי ה' הוא האלהים"‪ .‬כי משה הוא‬ ‫הגשמיות‪ ,‬והיה מדבק את עצמו באור אין סוף‪,‬‬
‫ותו לא‪ .‬ולפי דברינו הנ"ל יובן היטב‪ ,‬כי אלקים‬ ‫בחינת אין‪ ,‬ודורו הדבוקים אליו ראוי להם‬ ‫אבל ההתפשטות היה בבחינת (יחזקאל א'‪ ,‬י"ד)‪:‬‬
‫ובאמרי פנחס (סדר היום קל"ד)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בכל מקום הוא דין וצמצום‪ ,‬וזהו‪ :‬ואתם‬ ‫לדעת‪ ,‬היינו להאיר לדעת‪ ,‬בחינת אין סוף‪,‬‬ ‫והחיות רצוא ושוב‪ .‬כי הקדוש ברוך הוא רוצה‬
‫בשם הרב ז"ל‪ ,‬בכל דבר צריך להיות קטנות‬ ‫הדבקים בה' אלקיכם‪ ,‬דהיינו אפילו כשהוא‬ ‫בחינת רעוא דרעוין‪ ,‬בחינת‪ :‬ה' הוא האלהים‪.‬‬ ‫בעבודתנו‪ ,‬כמו שכתוב‪' :‬ואבית תהלה מגושי‬
‫וגדלות‪ ,‬והקטנות היא לפי ערך הגדלות‪ .‬כי שור‬ ‫מצומצם אצליכם כשנפלתם ממדריגתכם‪ ,‬אף‬ ‫עפר‪ ,‬מקרוצי חמר'‪ ,‬ובשביל זה צריך שלא‬
‫בן יומו קרוי שור (ב"ק ס"ה‪ ,):‬ומיד כשנולד יכול‬ ‫על פי כן אתם דבקים בהשם יתברך‪ ,‬באמצעות‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ישאר כן‪ ,‬אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא‬
‫לרקוד ולילך‪ ,‬משא"כ אדם מוטל בעריסה שתי‬ ‫כי הלא חיים כולכם היום‪ .‬ומי הוא החיות‬
‫שנים‪ ,‬ומיד כשנולד צריך לכרוך אותו‪ .‬ואין‬ ‫ובאמרי פנחס כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬בתיקוני זהר (ק"ה‪,‬‬ ‫בעצמו ויטול נשמתו‪.‬‬
‫בכל הברואים קטנות כמו באדם‪ ,‬שצריך לטפל‬ ‫שלכם‪ ,‬הלא הוא יתברך שמו ויתעלה זכרו‪.‬‬ ‫ב')‪ :‬אדהכי הא סבא קא אזדמן ליה דהוי נהיר‬ ‫וזה שאנו רואים‪ ,‬שלפעמים נתלהב אדם‬
‫ולגדלו‪ ,‬כי אח"כ יבוא לגדלות גדולה‪ ,‬ומושל‬ ‫וזהו מאמר דוד המלך ע"ה‪ :‬שויתי ה' לנגדי‬ ‫עלמין וכו'‪ ,‬אמר רשב"י לחבריא וכו' דבר נש‬ ‫בתוך התפלה‪ ,‬ואומר כמה תבות בהתלהבות‬
‫על כל הברואים‪ ,‬ואפילו על מלאכי מעלה אם‬ ‫תמיד (תהלים ט"ז‪ ,‬ח')‪ ,‬רצה לומר‪ :‬שהיה שוה‬ ‫דאשתדל בפולחנא דמאריה כל בריין דעלמא‬ ‫גדול‪ ,‬זה בחמלת ה' עליו‪ ,‬שנפתח לו אור אין‬
‫זכה‪ .‬וגם השינה הוא בבחינת קטנות‪ ,‬ויש בו‬ ‫אצלו הוי"ה‪ ,‬דהיינו כשאני דבוק בהשם יתברך‬ ‫אינון בסייעתיא דיליה‪ ,‬כמה שאוקמוהו כל‬ ‫סוף והאיר לו‪ .‬וכשרואה אדם ההתנוצצות‬
‫ג"כ שינוי‪ ,‬כי הסוס שהוא בהמה טמאה הוא‬ ‫במוחין בהירים‪ ,‬ולנגדי‪ :‬הוא לשון נגדיות‪,‬‬ ‫העולם לא נברא אלא לצוות לזה‪ ,‬ואפילו‬ ‫הזאת‪ ,‬אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי‬
‫ישן עומד‪ ,‬ובהמה טהורה ישן על ברכיו‪ ,‬והאדם‬ ‫דהיינו כשנפלתי ממדריגתי‪ ,‬הכל היה שוה‬ ‫שרפים ואופנים לא אתבריאו אלא לסייעתיה‪.‬‬ ‫(מגילה ג‪ ,).‬תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול‪,‬‬
‫שוכב וישן‪ .‬והוא גם כן הקטנות לפי הגדלות‪,‬‬ ‫אצלי‪ ,‬שהיה דבוק בהשם יתברך גם בעת נפלו‪.‬‬ ‫וכד בר נש אפיק הבלים ודבורים בצלותיה‪,‬‬ ‫לדבק את עצמו באור אין סוף‪ ,‬וכשעור התגלות‬
‫כי חדשים לבקרים‪ ,‬ומתחדש האדם בכל בוקר‬ ‫וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז'‪ ,‬י')‪ :‬אל‬ ‫כמה עופין פתחין גדפייהו ופומייהו לקבלא‬ ‫אין סוף‪ ,‬לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו‪,‬‬
‫במוחין ובגדלות גדול‪ ,‬משא"כ בבהמות הנ"ל‪.‬‬ ‫תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים‬ ‫לון‪ ,‬הה"ד (קהלת י' כ') כי עוף השמים יוליך‬
‫וכן הגלות הזו היא קשה כל כך וארוכה ומרה‪,‬‬ ‫מאלה‪ ,‬כי לא מחכמה שאלת על זה‪ .‬רצה לומר‪:‬‬
‫כי כשיבוא משיח יהיה כמו כן גדלות מאד‪ ,‬לכן‬ ‫שיש שוטים שבנופלם ממדרגתם‪ ,‬שוכבים‬
‫לעפר ואינם עולים שוב אל השם יתברך‪ .‬וזהו‪:‬‬