Page 40 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט פה‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫סח אגרות‬

‫סג) ומוציא הפירות‪ ,‬כך הצדיק בעולם הזה‪ ,‬ממשיך הניצוצות שמשורש נשמתו סד) בס"ד‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫שבעולם‪ ,‬סה) ומעלה אותן הניצוצות לבורא יתברך שמו‪ .‬סו) וכל אחד צריך להתנהג על פי‬
‫מדרגתו‪ ,‬מה שאין כן התופס מדרגה של חבירו‪ ,‬זה וזה לא נתקיימה בידו‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫וענין אותיות השי"ת‪ ,‬הוא דרך משל‬ ‫ל"ז)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועיקר עבודה היא תפלה‪ ,‬ואין צריך‬
‫בהבדלות אלפי אלפים עד אין חקר‪ ,‬הדיבור‬ ‫להזכירך על זה‪ ,‬כי כבר ידעת כי לפי מה שכתוב‬
‫ליקוטים וביאורים‬ ‫היוצא מפי האדם שנקבע לו בה' מוצאות הפה‪,‬‬ ‫בכתבים של האריז"ל (עץ חיים שער ל"ט פרק‬
‫(ומהם) [והם] כ"ב אותיות‪ .‬וכשאדם מדבר‬ ‫א')‪ ,‬מענין בירור הקדושה שמתבררת בכל יום‪,‬‬
‫מקרא מארי משנה וכו'‪ .‬אמנם הענין יובן במה‬ ‫סג) ומוציא הפירות וכו'‪ .‬שכל אלה שהם‬ ‫נאצל כל דיבור מנפשו אצילות רוחני‪ ,‬וכל‬ ‫עד שתגמור להתברר בביאת המשיח במהרה‬
‫שפירשנו‪ ,‬שאם היה כח בנשמתו להשיג כל‬ ‫מאותו שורש‪ ,‬והצדיק הוא השורש שלהם‪,‬‬ ‫הנפש יוצא בהדיבור‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (שיר‬ ‫בימינו‪ ,‬והבירור הוא על ידי תורה ומצות‪ .‬אבל‬
‫הנזכר ולא טרח להשיג‪ ,‬אז מוכיחין ומייסרין‬ ‫הוא מעלה אותם ומפרה אותם בפירות‬ ‫השירים ה ו) נפשי יצאה בדברו‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫עיקר הבירור הוא על ידי תפלה‪ ,‬כי תפלה‬
‫אותו על זה‪ .‬והוא משרז"ל (ויקרא רבא י"ט סי'‬ ‫רוחניים‪ .‬ונראה שזה בשני כיוונים‪ ,‬ממטה‬ ‫בראשית חכמה שער הקדושה (פרק י')‪ ,‬והוא‬ ‫נקרא (ברכות ו' ע"ב) דברים העומדים ברומו‬
‫ב')‪ :‬משל למלך שלקח לו שני עבדים שימלאו‬ ‫למעלה וממעלה למטה‪ .‬שה"ניצוצות" הם‬ ‫כמדליק נר מנר‪ ,‬ואפילו רבבות נרות יוכלו‬ ‫של עולם‪ ,‬והוא חיות העולמות‪ ,‬דהיינו החיות‬
‫לו מים‪ ,‬לאחד נתן דלי שבור ולאחד נתן דלי‬ ‫הארץ‪ ,‬והצדיק ע"י העבודה נוטע נטיעות על‬ ‫להדליק מנר אחד והנר במקומו עומד‪ ,‬כן ענין‬ ‫של כל הנבראים הם מהשי"ת‪ ,‬והחיות הנאצל‬
‫שלם‪ ,‬ושכר שניהם שוה‪ ,‬ובלבד שיכוין לבו‬ ‫אותן הניצוצות‪ ,‬ועל ידי כך שהוא מעלה מ"ן‪,‬‬ ‫הבל היוצא מן האדם על ידי הדיבור‪ .‬נמצא‬ ‫מהשי"ת אי אפשר להתקבל לשום נברא אם‬
‫נעשה עץ שעולה מעלה‪ ,‬וכשמגיע לתכליתו‬ ‫הדיבור הוא אצילות נאצל מהנפש‪ ,‬אבל הוא‬ ‫לא על ידי צמצום‪ ,‬והצמצום הוא באותיות‪.‬‬
‫לשמים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרי הפירות‪ .‬וכן ממעלה למטה‪ ,‬כי ע"י עליית‬ ‫מדרגה אחרונה‪ ,‬כי בתחלה היא במחשבה י'‪,‬‬ ‫דהיינו בקיצור אבאר לך דברים מלוקטים‬
‫וראה אוצר החיים (פ' ראה ע' צ"ח ט"א)‪,‬‬ ‫הניצוצות קשר הדברים בשורש הנשמה עד‬ ‫בהרהור ה'‪ ,‬ואחר כך בקול פשוט ו'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מכמה ספרים בפרדס‪ ,‬וספר גינת אגוז‪ ,‬וספר‬
‫וז"ל‪ :‬ודע אחי‪ ,‬כשיצאו ישראל ממצרים מבית‬ ‫א"ס‪ ,‬והשפע המתפשט למטה דומה לעץ‪,‬‬ ‫בה' מוצאות הדבור ה' שניה‪ ,‬והכל רוחני חיות‬ ‫יושר לבב‪ ,‬ושאר ספרים‪ ,‬ועיקר מרבותינו‬
‫עבדים של צלם הרע דנגה‪ ,‬ניקראין עבדים‪,‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬אבל הכל בקיצור מופלג‪ ,‬שים לבך‬
‫כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם‪ ,‬כפל לשון‪,‬‬ ‫וכשזה מגיע לצדיק הרי הפירות‪.‬‬ ‫הנפש המדברת‪.‬‬ ‫ותבין‪ .‬כי זה כלל גדול בכל ספרי קבלה‪ ,‬שאין‬
‫להורות שגם צלם הרע שלהם יצא מכלל ארור‬ ‫סד) בס"ד שבעולם‪ .‬נראה שצ"ל בכל דבר‬ ‫וענין צורות האותיות המחשבה ואותיות‬ ‫דמיון בין הרוחני והגשמי כלל וכלל אפילו‬
‫לכלל ברוך‪ .‬והקב"ה נתן להם הענקה‪ ,‬עדי‬ ‫הרהור ואותיות הדיבור‪ ,‬אי אפשר לכתוב‬ ‫כמלא נימא‪ ,‬כמו שכתוב בספר שערי אורה‪,‬‬
‫זהב‪ ,‬עדיים מהר חורב‪ ,‬חירות ממלאך המות‪,‬‬ ‫(בכ"ד)‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬כי לא אתי יודע עד מה מהם כלל‪ ,‬וגם‬ ‫כמו שכותבין ראובן על איש ראובן‪ ,‬ואין דמיון‬
‫מדבר שיש בו ברכה‪ ,‬שיצא מארור לכלל ברוך‪.‬‬ ‫סה) ומעלה אותן הניצוצות וכו'‪ .‬וזה‬ ‫אי אפשר להעלות לך על הכתב דברים כאלו‪.‬‬ ‫כלל בין האותיות המורים על ראובן ובינו‪ ,‬כי‬
‫ומבואר בלק"ת שסוד עדיים‪ ,‬הם סוד מן חלק‬ ‫המכונה מקום "טהרה"‪ ,‬כי לכאורה הניצוצות‬ ‫אבל ענין הכולל הוא‪ ,‬כי כמו שאנו רואים בפה‬ ‫האותיות הם בציורם על גבי נייר או קלף‪ ,‬והוא‬
‫אחד עשר סממני הקטורת‪ ,‬שהוא חיות של‬ ‫לפני ההעלאה הם אצל הקליפות‪ ,‬שהוא מקום‬ ‫האדם‪[ ,‬כן] כביכול מדבור הנקרא פי ה' נאצל‬ ‫אדם בגוף ובנפש‪ ,‬רק לסימן‪ ,‬ויותר מזה הוא‬
‫הקליפות‪ ,‬ועל ידי המשכות אותו מעט חיות‪,‬‬ ‫טומאה‪ ,‬אבל הצדיק מתקשר ישירות לניצוצות‬ ‫חיות בעשרה מאמרות שנברא בהם העולמות‪,‬‬ ‫רחוק [הרוחני מהגשמי]‪ .‬אבל השי"ת רוצה‬
‫ממשיכין כל החיות שבתוכם‪ ,‬ונשארו כלם‬ ‫הטהורות והקדושות‪ ,‬וממילא הוא נטוע‬ ‫ובמאמרים אלו נכללו כל הברואים וכל התורה‪,‬‬ ‫לזכות עמו ישראל לשיתדבקו ויתקרבו אליו‬
‫פגרים מתים‪ .‬וסוד עדיים מהר חורב‪ ,‬הוא‬ ‫במקום טהרה‪ .‬ועוד שהוא מעלה אותם לבורא‬ ‫כי (זהר יתרו צ"ג ע"ב) התורה כלולה בעשרה‬ ‫מן המרחק הגדול שנתרחקו‪ ,‬ונאצלו ממנו‬
‫החיות שבתוך הקליפות‪ ,‬ועל ידי כן היו חירות‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬שעליו אמר המשורר‪ :‬כל הקירות‬ ‫דברות המכוונים לעשרה מאמרות כנודע‪.‬‬ ‫ונשתלשלו דרך כמה עולמות אין מספר עד‬
‫ממלאך המות‪ .‬ובאמת לא לחנם נתן להם‬ ‫וציור החיות הזה אין אנו יודעים כלל‪ ,‬כמו‬ ‫בואם אל עולם העשיה בגוף‪ ,‬ויש להשי"ת‬
‫הקב"ה‪ ,‬אף שנסתלקו נשאר הרשימו‪ ,‬שנוכל‬ ‫לא יחלקוך וכל טנופת לא תטנפך‪.‬‬ ‫שאין אנו יודעים ציור האותיות של האדם‬ ‫נחת גדול מזה שיתקרבו מהמרחק‪ ,‬כאדם‬
‫לברר בכל יום על ידי מעשה הקטורת חיות‬ ‫סו) וכל אחד צריך להתנהג ע"פ מדרגתו‬ ‫היוצאים מהבל פיו‪ ,‬ואי אפשר לראותם‬ ‫המתענג בבוא אליו בנו ממרחק גדול אחר‬
‫שבתוך הצלם הרע‪ ,‬שיצא מכלל ארור לכלל‬ ‫עיין בספר הליקוטים (דף ג' ט"ב)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ובזה‬ ‫בתמונה‪ ,‬כל שכן במחשבה‪ ,‬רק השי"ת נתן‬ ‫שלא ראהו זמן רב‪ ,‬ויש לשניהם תענוג גדול‬
‫ברוך‪ .‬וכן על ידי אכילה ושתיה ומו"מ בקדושה‬ ‫תבין משרז"ל (מדרש משלי פ"י)‪ ,‬כי כשנפטר‬ ‫לנו ציור במעשה הכתיבה כ"ב אותיות‪ ,‬והציור‬
‫וטהרה ויראה ויחודים‪ ,‬נוכל לברר החיות‬ ‫האדם מהעולם הזה‪ ,‬שואלין אותו מה שלמד‪,‬‬ ‫הזה אינו למעלה כלל‪ ,‬רק בדרך משל‪ ,‬כמו‬ ‫לאב ולבן‪.‬‬
‫שבתוך הקליפות של סוד סממני הקטורת‪.‬‬ ‫ואומרים לו‪ :‬צפית במרכבה‪ ,‬צפית בשיעור‬ ‫שאין בין ציור הגוף להנפש דמיון כלל‪ ,‬רק הגוף‬ ‫אבל איך אפשר זה ההתקרבות ‪ -‬והוא על‬
‫ורמזו בגמרא‪ :‬הרוצה לחיות ימית עצמו‪ ,‬כי‬ ‫קומה וכו'‪ .‬ואם לאו‪ ,‬משליכין אותו לנהר‬ ‫הוא בציור‪ ,‬והנפש מחיה אותו הציור‪ ,‬ונראה‬ ‫ידי אותיות התורה והתפלה‪ ,‬כי השי"ת ברא‬
‫כשאדם ירא שמים‪ ,‬מקדש עצמו לשם שמים‬ ‫דינור‪ .‬והלא מצינו שיש למעלה בגן עדן מארי‬ ‫אז כאילו הוא גם כן בציור‪ ,‬אבל הנפש בלעדי‬ ‫עולמו בכ"ב אותיות התורה‪ ,‬כמבואר בספר‬
‫מבלי ליהנות מתאות עוה"ז‪ ,‬כמו ומעין רבינו‬ ‫הגוף אינה בציור כלל‪ ,‬רק עצם רוחני‪ ,‬והשי"ת‬
‫יצירה‪.‬‬