Page 43 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט עא‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫פב אגרות‬

‫ומתיחדים כל העולמות כאחד ועולים‪ ,‬נא) ונעשה שמחה ותענוג גדול לאין שיעור‪.‬‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫בהבינך נב) בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמות‪ ,‬וכל שכן במעלה העליונה כזאת‪,‬‬
‫בנוסח התפלה‪ .‬והטעם העיקרי הוא‪ ,‬כדי‬
‫ליקוטים וביאורים‬ ‫להמשיך האורות העליונים אל זו"ן על ידי‬ ‫ודבר זה ביארוהו בתנא ד"א ז"ל‪ ,‬אמרו‪:‬‬
‫השבח המוקדם‪ ,‬והם ימשיכו אחר כך אור‬ ‫כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו‪,‬‬
‫תורה היה שנצרפו מן אותיות ונעשו תיבות‪,‬‬ ‫העולמות‪ ,‬והוא אור אין סוף אשר על ידו‬ ‫ועזר אל התחתונים‪ ,‬בסוד‪ :‬תנו עוז לאלקים‪,‬‬ ‫ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו' כל ימיו‪,‬‬
‫ודפח"ח‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נעשה יחוד וחיבור ד' אותיות שם הויה‪ ,‬וכל‬ ‫ואחר כך‪ :‬אל ישראל הוא נותן עוז‪ .‬וזה מכוון‬ ‫ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית‬
‫האותיות שנצטרפו ונתחברו לתיבות הוא על‬ ‫ממש למה שכתוב למעלה‪" :‬ארחמך ה' חזקי"‪,‬‬ ‫המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס‬
‫נא) ונעשה שמחה‪ .‬והשמחה היא לנשמה‬ ‫ידי אור א"ס המייחדן ומחברן‪ ,‬וכמ"ש בזוהר‬ ‫שכבר פירשנו בו – שהעליונים צריכין סיוע‬ ‫גליות‪ ,‬זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו'‪ .‬נמצאת‬
‫העולה‪ .‬וכן בעולמות ופרצופים עליונים‪ .‬וגם‬ ‫חדש בסופו (דף פח ע"ד) יעו"ש‪ .‬וע"י אור זה‬ ‫מן התחתונים‪ .‬וזהו הטעם לענין אמרו בכאן‪:‬‬ ‫למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה‬
‫שמחה על שזכה הבעש"ט לראות בהיותו‬ ‫יש חיבור ודביקות לישראל בשתיהן‪ ,‬בסוד‬ ‫"מהולל אקרא ה'"‪ ,‬שהרי על ידי כך "ומן אויבי‬ ‫לגמרי מכל הנאת עצמו‪ ,‬ואינה אלא לכבודו‬
‫בהיכל המשיח‪ .‬ותענוג גדול היא בחינת עוה"ב‪,‬‬ ‫יעקב חבל נחלתו‪ ,‬וכמ"ש בזוהר בראשית (דף‬ ‫אושע"‪ .‬ונמצא שהקשר של העליונים עם‬ ‫של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש‬
‫וכמ"ש במסילת ישרים (פ"א) שהאדם לא נברא‬ ‫נ"ח) וז"ל‪ ,‬כד בני עלמא זכאין‪ ,‬קב"ה אתער‬ ‫התחתונים אינו מתקיים אלא על ידי הכבוד‬ ‫בבריותיו בשעה שעושים רצונו‪ ,‬ועל זה אמרו‬
‫אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו‪ ,‬שזהו‬ ‫רוחא דחייא דלעילא עד דמטו אינון חיין‬ ‫שנותנים התחתונים אל העליונים‪ ,‬שלטעם זה‬ ‫(זהר כי תצא)‪ :‬איזהו חסיד המתחסד עם קונו‪.‬‬
‫התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים‬ ‫לאתר דיעקב שריא ביה‪ ,‬ומתמן נגדי אינון‬ ‫אמר הנביא לישראל‪ :‬תנו לה' אלקיכם כבוד‬ ‫והנה החסיד כזה‪ ,‬מלבד העבודה שהוא‬
‫שיכולים להמצא‪ .‬ומקום העידון הזה באמת‬ ‫חיין להאי עולם דדוד מלכא שריא ביה‪ ,‬ומתמן‬ ‫בטרם יחשיך‪ ,‬שהרי הכבוד הוא שמקיים את‬ ‫עובד במעשה מצותיו על הכונה הזאת‪ ,‬הנה‬
‫נגדי ברכאן לכולהו תתאי‪ ,‬וז"ש כי לעולם‬ ‫הקשר‪ ,‬והחשך של הס"א אינו יכול להפרידו‬ ‫ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות‬
‫הוא העולם הבא וכו'‪.‬‬ ‫חסדו וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וגוף האותיות הוא בסוד‬ ‫כדי להביא את הרעה על הרעים‪ .‬מכאן למדנו‬ ‫ועל החורבן‪ ,‬מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול‬
‫דוד מלכא‪ ,‬וחיין דנגדין מיעקב להאי עולם‬ ‫תקנה גדולה לחוטאים שישכימו בזריזות‬ ‫לכבודו ית'‪ ,‬ויתאוה לגאולה לפי שבה יהיה‬
‫נב) בשמחת חתן וכלה‪ .‬במסכת ברכות (ו'‬ ‫על ידי יסוד‪ ,‬הוא אור א"ס הנ"ל‪ ,‬שבו כח‬ ‫לשבח לבוראם‪ ,‬כי זה יהיה להם כתריס בפני‬ ‫עילוי לכבוד השם יתברך‪ .‬והוא מה שכתב‬
‫ע"ב)‪ :‬כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו‬ ‫המחבר אותיות לתיבות‪ .‬וזהו סוד מתן תורה‬ ‫הפורענות‪ ,‬שהרי הקשר של העליונים מתקיים‬ ‫התדב"א שהבאנו למעלה‪ ,‬ומתאוה ומיצר‬
‫עובר בחמישה קולות וכו'‪ .‬ועל זה כתב המהר"ל‬ ‫לישראל‪ ,‬כי בריאת שמים וארץ היה על ידי‬ ‫בהם וזר לא יקרב אליהם‪ .‬הט אזנך ושמע דברי‬ ‫לכבוד ירושלים וכו'‪ .‬ויתפלל תמיד על גאולת‬
‫בחידושי אגדות (מופיע בספר נתיבות עולם א'‬ ‫אותיות‪ ,‬ועדיין היו כגוף בלא נשמה עד מתן‬ ‫חכמים שאמרו‪ :‬כל מה שברא הקב"ה בעולמו‬ ‫בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי‪ .‬ואם‬
‫נתיב גמילות חסדים פרק ד')‪ ,‬וז"ל‪ :‬במאמר הזה‬ ‫תורה‪ ,‬שאז נשפע שפע אור א"ס‪ ,‬הוא חיות‬ ‫לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬ותלמד מזה שאפילו‬ ‫יאמר אדם‪ :‬מי אני ומה אני ספון שאתפלל‬
‫בא לבאר לך דברים גדולים מאוד על זיווג‬ ‫העולמות שנבראו על ידי אותיות‪ ,‬ובמתן‬ ‫רשע הנותן כבוד לבוראו ניצול מן הפורענות‪,‬‬ ‫על הגלות ועל ירושלים וכו'‪ ,‬המפני תפלתי‬
‫חתן וכלה‪ .‬ואמר כי יש בזיווג שלהם כאשר‬ ‫תורה נתחברו האותיות ונתייחדו ונצטרפו‬ ‫מאחר שהוא מתעסק בדבר שהוא מגמת‬ ‫יכנסו הגליות ותצמח הישועה? תשובתו‬
‫הם מתחברים הויה שלימה עליונה‪ ,‬והיא הויה‬ ‫לתיבות‪ ,‬וע"י כח המחבר זה נתחברו ונתדבקו‬ ‫הבריאה‪ .‬צא ולמד מיוצאי מצרים שהמרו על‬ ‫בצדו‪ ,‬כאותה ששנינו (סנהדרין ל"ח)‪ :‬לפיכך‬
‫אלהית‪ ,‬עד שאין זה הויה טבעית‪ .‬ודבר זה‬ ‫ישראל בשרשן‪ .‬וכמ"ש בזוהר פ' נח (דף ס"ג‬ ‫ים בים סוף‪ ,‬כי היו אומרים כשם שאנו יוצאים‬ ‫נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי‬
‫מבואר בכמה מקומות כי אין זיווג חתן וכלה‬ ‫ע"ב) וז"ל‪ ,‬א"ר יוסי לא אתיישב עלמא ולא‬ ‫מצד זה כך המצרים יוצאים מצד אחר‪ ,‬והיו‬ ‫נברא העולם‪ ,‬וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך‬
‫הויה טבעית רק הויה האלהית‪ .‬ומעיד על דבר‬ ‫נפקא ארעא מזוהמא דנחש‪ ,‬עד דקיימו ישראל‬ ‫ראויים לעונש גדול‪ ,‬אבל השירה שאמרו כלם‬ ‫שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת‪ ,‬ואף‬
‫זה כי המחבר והמזווג איש ואשה‪ ,‬שם יה מחבר‬ ‫על טורא דסיני ואתאחידו באילנא דחיי כדין‬ ‫אחרי כן היא היתה כתריס בפני הפורענות‪,‬‬ ‫שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או‬
‫אותם‪ ,‬שהרי היו"ד הוא באיש והה"א היא‬ ‫אתיישב עלמא וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכמ"ש בראשית‬ ‫כי כשם שנתישבה על ידיה העטרה על האב‬ ‫מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬הנה הם עשו את שלהם‬
‫באשה‪ ,‬שמורה על זה כי יש כאן חיבור אלהי‬ ‫חכמה (שער הקדושה פ"א) ואנשי קודש תהיון‬ ‫העליון‪ ,‬כך נתקיימה ההשראה על הבנים‪,‬‬
‫בשלימות‪ .‬כי מצד הטבע הם מחולקים‪ ,‬שהרי‬ ‫לי וגו' (שמות כב‪ ,‬ל)‪ ,‬יעו"ש‪ .‬בסוד ואתם תהיו‬ ‫ועל ידי כך הקטרוגים לא יכלו להתגבר על‬ ‫והקב"ה שמח בזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫זה איש וזאת אשה והם מחולקים בעצמם‪ ,‬והם‬ ‫לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט‪ ,‬ו)‪ .‬לכך‬ ‫הבנים‪ ,‬ונמצא זה כלל גדול על תקנת ההצלה‬
‫מתאחדים מצד מדריגה אלהית‪ ,‬כמו שמורה‬ ‫וז"ל הרמד"ו על תהלים (י"ח‪ ,‬ד')‪ :‬מהולל‬
‫ניתנה התורה לישראל דוקא‪.‬‬ ‫‪" -‬מהולל אקרא ה' ומן אויבי אושע"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אקרא ה' ומן אויבי אושע‪ ,‬ללמד אל בני אדם‬
‫עליו מה שחתם שם יה בשניהם‪.‬‬ ‫וכמדומה ששמעתי בשם הרמב"ן שכתב‬ ‫ועיין בתניא (פ"י)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועוד נקראים בני‬ ‫סדר התפלה כראוי‪ ,‬והוא שיקדים השבח אל‬
‫וראוי לפ"ז השמחה‪ ,‬כי השמחה היא בשביל‬ ‫מפורש (בהקדמה על התורה)‪ ,‬כי ענין מתן‬ ‫עליה‪ ,‬מפני שגם עבודתם בבחי' ועשה טוב‬ ‫שאלת צרכים‪ ,‬כמו שהתקינו לנו קדמונינו‬
‫הויה שלימה‪ ,‬ואז מתחדש שמחה שלימה‪,‬‬