Page 41 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט סט‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬
‫עולמות ונשמות ואלוקות‪ ,‬ועולים ומתקשרים מז) ומתיחדים זה עם זה‪ ,‬ואחר כך מתקשרים‬
‫ומתיחדים האותיות ונעשים תיבה‪ ,‬ומתיחדים יחוד אמיתי‪.‬‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫כי באמת אי אפשר להתגבר על היצר הרע‬ ‫רצה דוקא בחכמתו בציור זה של הגוף שברא‪,‬‬
‫כלל אם לא בעזר אלהים‪ ,‬והשי"ת אינו עוזר‬ ‫כדי שעל ידי זה ישרה עליו הרוחני שברא‬
‫אלא למענו‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (ישעיה מח יא)‬ ‫להחיותו‪ .‬כן ענין האותיות נתן לנו השי"ת‬
‫למעני למעני אעשה‪ ,‬ממילא אם האדם רוצה‬ ‫ציורם בגופנים אלו דוקא‪ ,‬באופן שרצה‬
‫להתקרב באמת אליו למען עשות נחת לפניו‪,‬‬ ‫בחכמתו הסתומה והקדומה‪ ,‬ובציור הזה‬
‫אזי באמת השי"ת עוזרו‪ .‬אבל לא יעזור השי"ת‬ ‫מתלבש בכל אות רוחניות וחיות אחד פרטי‬
‫לאדם כדי שיהיה לאדם נחת מזה‪ ,‬כי כל ימי‬ ‫המצטרך‪ ,‬ועל ידי צירוף האותיות לתיבה הוא‬
‫חייו הבל לפניו‪ ,‬ר"ל אפילו התענוגים שנקראו‬
‫חיים הבל לפני השי"ת‪ ,‬אם לא יהיה למען‬ ‫ענין שלם‪.‬‬
‫טובים‪ :‬רצה‪ ,‬יוד‪ ,‬עשר‪ ,‬תם‪ ,‬עין‪ .‬וכשמתפשטין‬
‫השי"ת באהבה‪.‬‬ ‫ובזה יש טעם לכתיבת ספר תורה ותפלין‬
‫וענין בירור הקדושה מהרע הוא נראה הכל‬ ‫ומזוזות בקדושה‪ ,‬על פי דת תורתנו הקדושה‪,‬‬
‫באדם‪ ,‬כפי מה שהוא מתברר את עצמו מהיצר‬ ‫בכוונה נכונה‪ ,‬כדי שישרה הרוחניות על גופי‬
‫הרע והמדות רעות‪ ,‬כן לפי זה הוא בירור חלקו‬
‫בעולמות העליונים הקדושה מהקליפה‪ ,‬ועיקר‬ ‫האותיות הנכתבים‪.‬‬
‫הברור הוא בתפלה‪ ,‬שאז אם זוכה יוכל לברר‬ ‫ובהזכיר האדם האותיות‪ ,‬מנענע החיות‬
‫את מחשבתו שהוא עיקר הנפש‪ ,‬וממילא‬ ‫העליונה‪ ,‬וכשמתדבק במחשבתו בתמימות‬
‫יהיה הדיבור ברור וזך ונקי מכל סיג מחשבה‬ ‫להשי"ת‪ ,‬מחזיר החיות שנשתלשל ממחשבה‬
‫רעה‪ ,‬ואם אינו זוכה בכל התפלה יזכה‬ ‫העליונה‪ ,‬עד שבאה לדיבור והושם בפה האדם‪.‬‬
‫במקצתה‪ ,‬הכל לפי השעה והזמן והאדם‪ ,‬ודי‬ ‫והוא משתוקק בדברי התפלה להשי"ת‪ ,‬בזה‬
‫לך בזה המעט המחזיק המרובה‪ ,‬ועוד יוזכר‬ ‫מפריח האותיות לשרשם‪ ,‬אם יזכה שיהיה‬
‫במחשבה זכה באהבה ויראה‪ ,‬וזה נקרא מיין‬
‫לקמן מזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫נוקבין‪.‬‬
‫מז) ומתיחדים זה עם זה‪ .‬ביחוד האותיות‬ ‫וזה אם יזכה שיוכל להמשיך רוחניות‬
‫יש כמה ענינים‪ :‬א) האותיות הן זוגיות‪ ,‬כמו‬ ‫מלמעלה לדיבוריו‪ ,‬להפריח האותיות‬
‫אלף עם בית‪ ,‬שאחד זכר והשני נקבה‪ .‬ב) צירופי‬ ‫למעלה‪ ,‬כמו שכתוב בפרדס‪ ,‬והביא זה בסידור‬
‫אלפא ביתות כמו אתב"ש אלב"ם וכיו"ב‪ ,‬וכן‬ ‫שערי שמים בהקדמה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬אם הוא על‬
‫רל"א צירופי אותיות‪ .‬ג) כל אות הוא עולם‬ ‫כל פנים במחשבה זכה‪ ,‬זה נקרא גם כן מיחד‪,‬‬
‫בפני עצמו‪ ,‬כמ"ש בכמה ספרים (באותיות דר"ע‬
‫שערי גן עדן ועוד)‪ ,‬וחיבור אות לאות זה יצירה‬ ‫שמיחד הדיבור למחשבה‪.‬‬
‫של עולם חדש‪ .‬ד) גם לפי הכלל שכל מחצית‬ ‫ועיקר בתמימות הלב להשי"ת כפי כחו‪,‬‬
‫מדרגה עליונה מתחבר עם מחצית התחתונה‬ ‫והכל לעשות רצונו ולעשות נחת לפניו‬
‫של העליון‪ ,‬הוא גם באותיות‪ ,‬וזה הקשר‬ ‫בהתאמצות העבודה‪ ,‬כמו שכתבתי לעיל שיש‬
‫והיחוד זה עם זה‪ ,‬וזה יתבאר אי"ה יותר להלן‪.‬‬ ‫להשי"ת נחת מזה‪ ,‬אף שאין יכולים [להשיג]‬
‫(להשיב) רק שלא ישתוק וידום‪ ,‬רק להתעורר‬
‫ולהתאמץ בהתגברות רב על המחשבות‬
‫הרעות‪.‬‬
‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫פד אגרות‬
‫והסוד אשה מזרעת תחילה יולדת זכר‪ .‬סב) בג'‪ :‬שהצדיקים דומים לאילן הנטוע במקום‬
‫טהרה‪ .‬פירוש‪ :‬שכמו שזורעין דבר בארץ‪ ,‬אז ממשיך כל הכוחות שיש בארץ לתוך הזרע‪,‬‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫והקשה הרמב"ן‪ ,‬איך ע"י תפלה נשתנה‬ ‫ופירוש הדברים‪ ,‬שבינה כולה חסדים‪,‬‬
‫הגז"ד מרעה לטובה‪ ,‬וכי יש ח"ו שינוי רצון‪,‬‬ ‫אעפ"י שדינין מתערין מסטראה‪ ,‬הרי זה רק‬
‫וביותר המתפלל בעד חבירו‪ .‬ותירץ מורי‬ ‫מסטראה‪ ,‬אבל היא כולה חסדים‪ ,‬וגם הגבורות‬
‫זללה"ה בשם רבו אחיהו השלוני‪ ,‬שעיקר‬ ‫והדינים הם שם ממותקים‪ .‬ולכן גם אם הגיעו‬
‫התפלה למתק דין בשורשו‪ ,‬לקשר המלכות‪,‬‬ ‫הדינים למלכות‪ ,‬ושם הם דינים גמורים‪ ,‬בכל‬
‫דינא דמלכותא‪ ,‬בבינה‪ ,‬על ידי מסירות נפש‪,‬‬ ‫זאת הצדיקים שהם שלוחי דמטרוניתא‪ ,‬דהיינו‬
‫ושם הוא אדם אחר‪ ,‬ועליו לא נגזרה גזירה‪.‬‬ ‫שעסוקים כל הזמן בתיקון השכינה‪ ,‬יש להם‬
‫ומורי זלל"ה ביארו יותר‪ ,‬כי הגזר דין הוא‬ ‫אפשרות לחבר אותה עם הבינה‪ ,‬ולהעלות את‬
‫אותיות‪ ,‬ומפי הקב"ה אינו יוצא רק צירופים‬
‫הדינים לבינה ולהמתיקם‪.‬‬
‫לערך המקבל‪ ,‬נעשה ר"ל צירופים לא טובים‪:‬‬ ‫ועיין בלקט אמרי פנינים (דף ר"ו טור ד')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫צרה‪ ,‬רעש או ערש‪ ,‬דוי‪ ,‬מת‪ ,‬עני‪ ,‬וכיוצא‪.‬‬ ‫שמעתי ממורי סוד המתקת דינים בשורשן‪,‬‬
‫והצדיק מעלה בתפלתו ובדמעות עיניו נתעלין‬ ‫היינו שימצא בדין וביסורים אלו שורש חסד‪,‬‬
‫ונמתקין הדינים בשורשן‪ ,‬ונעשה אדם אחר‪,‬‬ ‫כי הגבורות בשורשן הם תכלית הטוב והחסד‪,‬‬
‫ומקבל הצרופים כמו שהם בשורשן‪ :‬רצה‪ ,‬עין‬ ‫כי הם קו המדה והצימצום והמצר והגבול‬
‫הטוב לתת לכל בריה השפעות חיותו כפי אשר‬
‫טובה‪ ,‬וכיוצא‪ .‬הבן הדברים‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יוכל שאת‪ ,‬שלא יתרבה ויגרום שבירה‪ ,‬וכן‬
‫שלא יחטא ויאבד חלקו בעוה"ב וכדומה‪ ,‬הוא‬
‫ובתוי"י (פרשת שלח לך עמ' תקכ"ג)‪ ,‬וז"ל‪ :‬קבלתי‬ ‫כולו טוב וחסד‪ .‬ועל ידי שימצא האדם בדין זה‬
‫ממורי כי צדיקיא אינון שלוחא דמטרוניתא‪,‬‬ ‫שורש החסד ויקבל באהבה‪ ,‬אז נעשה באמת‬
‫וכל המאורע יסורין שלהם בעוני ועינוי‪,‬‬ ‫הכל חסד‪ ,‬ונמתק הדין בשורש חסד זה שמצא‬
‫בידוע שזהו חסר בשכינה‪ ,‬וצריך להתפלל‬ ‫בו‪ .‬כי על ידי זה נתעורר שרשי הגבורות שהם‬
‫על החסרון אשר שם‪ ,‬ובתיקונן שם‪ ,‬ממילא‬ ‫כלם חסדים זכרים משפיעים כל טוב‪ .‬ובדין‬
‫קל וחומר נמתקין הדינים בשורשן‪ ,‬כי הדינים‬
‫גם למטה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫בשורשן הכל טוב וחסד‪ ,‬ובהתפשטות נעשין‬
‫ומשם נלמד שכל יסורי הצדיקים באים‬ ‫מצרים להצר ר"ל בצער ויסורין‪ ,‬וכשדנין קל‬
‫כרמז‪ ,‬שידעו שיש חסרון כביכול לשכינה‪,‬‬ ‫וחומר סתם דין שבש"ס‪ ,‬אזי נושאין הדינים‬
‫וכל תפלתם היא לתקון השכינה‪ ,‬וממילא גם‬ ‫המתפשטים קל וחומר‪ ,‬מה אם השורש שלי‬
‫הוא כך טוב וחסד‪ ,‬מכ"ש אני‪ ,‬שאין אני חלק‬
‫חסרונם מתמלא ומסתלקים היסורים‪.‬‬ ‫של אלף אלפי אלפים מן אור הבהיר של‬
‫סב) בג'‪ .‬אולי זה ר"ת בגמרא‪ ,‬וזה ד"ה חדש‪.‬‬ ‫השורש‪ ,‬מכ"ש שאהיה טוב‪ .‬וזה עצמו ההרגש‬
‫והמאמר הוא במסכת קידושין (מ' ע"ב)‪.‬‬ ‫של החסד‪ ,‬אזי נעשה באמת חסד ורחמים‪.‬‬